בחלק זה של הפרוזה
כל דמיון בין המסופר לבין המציאות גם אם ישנו, הוא מקרי בהחלט.
בשכונה שלי גרים כל מיני טיפוסים, מאותו יום שבו נשמעו יריות ברחוב ...
למרות שביקשתי שיהפכו את מספר הטלפון הסלולרי שלי לחסוי ...
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש אחרי ששמעתי את הירי ...
הן ישבו בחניון בזמן שאני יצאתי מהקניון ...
היא יכולה להתחיל מכדורי נייר ...
"מה תרצה לשתות?", שואלתי אותי אחת המלצריות ...
היא ישבה באמצע חנות ספרים וגרמה לי לחוש כמו דמות בסרט של וודי אלן ...
אני לא אוהב להכניס אנשי מכירות אליי הביתה, אבל ...
באמצע הלילה לא איכפת לה אם אני ישן או לא ...
סיפור פקטיבי עם כמה עובדות נכונות
"אני עומד לצאת מדעתי", אמרתי לה והיא אמרה לי, "צא, צא" ...
מעשן סיגריה אחרי סיגריה, וחושב כמו ראש של מאפיה על המוות הבא...
זה עושה לי את זה לראות אותה מדליקה סיגריה עם דמעות בעיניים ...
1 2
