יוסי בנאי
11.5.2006 - 1932
"... בלבי ניצת החג אשר לעולם לא יכבה
ובזכותם תבוא רעי אל הרקיע השביעי
לנשמתך שם מחכים כל הצדיקים".
("לאיש חסדי", מתוך התוכנית שבה שר וסיפר בראסנס)
גם אני כמו רבים גדלתי על ברכיו של יוסי בנאי. לא לקח לי הרבה זמן להתאהב בדברים שהיה מעורב בעשיה שלהם. עם בזמנים שהיה מאחורי הקלעים, כקריין (בסרטים תיעודיים, כמו הסדרה "עמוד האש") וככותב ועם בזמנים שהיה על במה, וחיזק את אהבתי לשירים של ג'ורג' בראסנס וזאק ברל שנוגנו בביתי, אך בלעדי תרומתו לא הייתי מוצא כל קשר אליהם.
ב-1998 כששב לבצע משיריו של ג'ורג' בראסנס והפעם בניגוד לדרך שביצע אותם בצעירותו עם ליווי תזמורתי, בליווי מינימלי כמו זה שהיה לבראסנס. הוא הגיע עם המופע לעיר שלי, עכו. עוד אז התרשמתי מאוד מהמופע הזה, אבל היום אני יכול לומר שלראות את יוסי בנאי על הבמה ועוד בחומר הזה זאת היתה זכות גדולה, לא פחות מזו של מי שזכה לראות את בראסנס. הייתי בדיוק אחרי צאת ספר שיריי הראשון ועלה במוחי הרעיון למסור לו עותק ממנו. התאכזבתי מכך שנאלצתי לעשות את זה דרך אשת יחסי הציבור שלו, אבל מה אומר ומה אגיד לכם? שבועיים ימים אחרי זה אני עונה לשיחת טלפון ומחוויר כסיד, מעברו השני של הקו יוסי בנאי בכבודו ובעצמו. רצה לומר לי כמה אהב את הספר שלי, אבל כפי שניסח את עצמו הוא העדיף לומר את זה בשיחה טלפון שתעבור אליי בצורה חמה ולא במכתב יבש ורשמי.
מספרים שמילותיו האחרונות לפני מותו היה שאם הוא עשה טוב לקהל שלו, הוא יכול למות בשקט. לדעתי רק השיחה הזאת יכולה להראות איזה איש עם ערכים הוא היה, למרות היותו מפורסם בניגוד למפורסמים אחרים הוא לא איבד מצניעותו וטוב לבו. אני יכול להעיד כמה טוב הוא עשה לי, באופן אישי. כי שיחת הטלפון לא נסתיימה לפני שהוא ביקש לפגוש אותי מאחורי הקלעים של אחת מהצגותיו הבאות. חלפה שנה שלמה ולא מצאתי הזדמנות לפגוש אותו, חששתי שהוא כבר ישכח מכל הסיפור הזה.
היה לי הכבוד לפגוש אותו מאחורי הקלעים של "מלאכת החיים" של חנוך לוין ז"ל, זמן מה אחרי שזכה בפרס ישראל על משחקו ונראה שלמרות ותק הבמה שלו וגילו העתיד שלו עוד לפניו. לפגישה שלי איתו הבאתי את ספר הפזמונים שלו "אני שר להעביר את הזמן", בכדי שיחתום לי עליו. היום, אחרי שהסתיים ההדרן שקיבל אחרי שעבר את הדום לב הראשון שהיה לו, כשאני מביט במה שרשם מעבר לחתימה, "אם יותר כמה שיותר" אני מגלה במשפט הקצר הזה משמעות גדולה יותר. אני לעולם לא אשכח את החיבוק האבהי שהוא נתן לי.
באותה הצגה הוא שיחק את יונה פופוך שמת בסופה. כשהוא חזר לבמה אחרי שהוילון ירד הוא כאילו חזר לחיים, ואחרי שעות לא קלות שעברתי מאז שנודע לי על לכתו אני במובן מסויים חזרתי לאותה במה לחכות לו שישוב לחיים. קשה לי להאמין שהוא הלך, ואם היה סיכוי שעוד נשוב וניפגש זה לא יקרה אלא אולי רק כשתגיע גם שעתי ללכת. כמה זמן שלא יקח לי אני מקווה שהוא יחכה לי, כי אני לעולם לא אשכח אותו. כולם אומרים לי שהיתה לי הזכות לפגוש אותו, אבל בגלל אותה זכות שניתנה הכאב שלי הוא גדול יותר ממה שכואב לי בדרך כלל בלכתם של יוצרים אחרים, שאחרי כמה שעות של צער אני מגיע לאיזו השלמה עם המצב. קשה לי גם להשתמש בקלישאה ש"ההצגה חייבת להימשך", כי איך היא יכולה להימשך בלי הגדול מכולם?
תרומתו של יוסי בנאי לתרבות בארץ היתה כה גדולה שקשה לתאר איפה היא היתה היום בלעדיו, בלי המערכונים שכתב ל"הגשש החיוור" וכמו כן בשירים המתורגמים שביצע. הוא ביצע שירי שנסון בצורה שלא נופלת מהמקור.
הדיסק האחרון שלו שיצא ב-2001 נקרא "לאט." ועוד אז כתבתי: "... בניגוד לדיסקים הקודמים שלו, יוסי בנאי מדבר בדיסק הזה יותר על הושטת ידיים לזיקנה". כמה סמלי שהצגתו האחרונה בה שיחק את דוד המלך היתה "כתר בראש" של יעקב שבתאי. יוסי בנאי הלך לעולמו כשהביקורות עוד משבחות ומהללות אותו על משחקו בהצגה זו והוא אהוב הקהל עם כתר על ראשו. יוסי נקבר בקיבוץ גבעת השלושה בטקס צנוע ללא נוכחות תקשורת, אך יחד עם זאת כולי תקווה שישכילו להנציח אותו כראוי וכתר זה שהיה לו בהצגתו האחרונה ישאר על ראשו.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (14/5/2006)
