השאלות נשאלו במסגרת ביקורו של קוואמי בפורום מוזיקה ישראלית, וואלה (14/1/2008)
אב"פ: אני חייב להקדים את דבריי בזה שבכנות אני בדרך כלל לא מתחבר להיפ הופ, ואני מוצא את עצמי בכל זאת מחובר מאוד לדיסק שלך - "מלחמת הפופ" שבעקבותיו מצאתי לנכון להזמין גם את הראשון. לדעתי במאמר שיכתב על יצירת המופת הזו צריך לציין שגם העיתוי שלך בבחירת השירים הוא מושלם. יש את השיר "האיש הקטן מהרדיו" עם יואב קוטנר, והוא באמת חזר לשדר בתקופה זו ב-102 בתוכנית בעלת אותו שם של השיר הזה שכתב לפני שנים לא מעטות ויש גם את השיר שלך עם פורטיס שמחזיר אותו לסגנון של "פלוטנר" שיצא בתקופה זו במהדורה חדשה.
אשמח להתייחסות על העיתוי, אבל עכשיו לשלב השאלות עצמן. דבר ראשון איך נוצר הקשר עם רמי פורטיס, האם זה בעקבות זה ש"הדג נחש" יצרו כבר היפ הופ עם ברי סחרוף?
ולגבי השיר "מאבד את הקצה" למה התכוון המשורר. האם לעובדה שהשוליים בהשוואה לפעם היום הם יותר במרכז או שהכוונה שלך היתה בכלל לתוכנית שלך ולעובדה שהיתה עצומה להחזרתה. אשמח לדעת אם כל החוויות שמתוארות בו הן באמת דברים שחווית.
מקווה מאוד שתמשיך בדרכך זו (וגיליתי אותך דרך תוכניות הרדיו שלך) שהיא ללא ספק ראויה להערכה. תודה רבה לך על מי שאתה.
קוואמי: תגיד אהוד... איפה אני מתחיל להודות לך על כל הדברים האלה שכתבת? אני אשכרה מסמיק פה. תודה. ממש. מכל הלב, קטונתי. לגבי פורטיס, עניתי על זה באחת התשובות.
(הרחבה שקוואמי נתן כתשובה לשאלה של גולש אחר)
תמיד חשבתי שיש משהו ראפרי בחיתוך השירה של פורטיס, עוד מימיו הראשונים. משהו ביריקה של המילים, משהו בדיבור שלהם ובגרוב הטבעי שלו. חשבתי שיהיה מגניב אם הוא ייתן קטע ראפ ולא שירה על הפקת היפ-הופ שמנה, מה שהוא לא עשה מעולם. הוא לא הכיר אותי אבל ההצעה הגניבה אותו, וכך המשיך להיכתב השיר איתו ונולד המפגש בינינו.
(קוואמי חזר לשאר השאלות שהפנתי אליו)
כדי לחדד את הנקודה, מעבר למה שסיפרתי שם על הדברים שחשבתי על פורטיס, בגדול - פשוט חלמתי לעבוד איתו, לעשות איתו משהו. זה לא קשור לחיבורים של הדג וברי, אלא לזה שבעיניי פורטיס הוא מספר 1, אפילו מעל זה...כשהייתי ילד ויצא סיפורים מהקופסה זה היה כאילו העולם עשה סלטה והתנגש לי חזיתית במוח... מאז אני מטורף עליו
לגבי מאבד את הקצה - אני חושב שמצאת את התשובות בעצמך... אבל זה גם המאבק האינסופי הזה בלנסות ולהתחדש כל הזמן. בצורך של כמוני ושכמותי להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק, במין מירוץ סביב הזנב של עצמינו, כשלפעמים ברור שאת התחרות הפסדנו כבר מזמן. שאין פה מנצחים. תמיד יהיה מישהו יותר מעודכן ממך. ואז יבוא מישהו יותר מעודכן ממנו. וגם ממנו. השיר הזה הוא שילוב של אמיתות ושקרים. בהחלט לא הכרתי בין אריק ושלום...אבל כן עברתי חלק מכובד מהדברים שמתוארים בו... וחלק מהאמיתות בו הן בכלל של נדב רביד, האיש והמוסיקאי האובר-מוכשר שהפיק והלחין את השיר, אותו כתבנו יחד ( כפרשנות שלנו לשירם של אל.סי.די סאונדסיסטם "לוזינג מיי אדג").
לגבי ענין התזמון. הכל כל כך מקרי שאין לתאר. פשוט ייצא ככה. אני מניח שמה שמשמח בכל הסיפור הוא שהדברים אכן הצטלבו בזמן אמת. הקאוור לשיר של קוטנר הוקלט עוד קודם, אבל הצטלב עם החזרה שלו לרדיו. על פלונטר אפילו לא חשבתי, אבל כנראה שהתקליט הזה נכון גם לאנשים שמופיעים בו כאורחים, וזה חזק בעיני. שוב מודה לך על כל מילותיך !
אב"פ: תודה לי בזה שתמשיך בדרכך זו, כי אני כאמור נהנה מאוד מאוד ממה שאתה עושה אני חייב להעיר לגבי השם שלך, שאני מקבל את ה"קוואמי", אבל זה שהדברים קורים לך ב"פוקס" זה ממש לא. המוסיקה שלך היא שיא הרגש.
