השבוע, ביום שני (24/10) התארחתי ב-"שאמאל", אחת מתוכניות הדגל של "קול הקמפוס" אותה עורך ומגיש גיל מטוס. התוכנית שמשודרת שעה לפניו יצאה לחופשה כך שלשעה הקבועה שלו בעשר בלילה נוספה עוד שעה, והוא מצא לנכון לנצל את זה לטובת אירוחים באולפן, ביניהם כאמור ביקש לארח גם אותי. זאת לא הפעם הראשונה שבה אנחנו משתפים פעולה יחד, וכפי שגיל הציג זאת כבר בתחילת דבריו במסגרת התוכנית, לפי שנתיים יצאנו יחד דרך המוסיקה שאנחנו אוהבים למסע שורשים של בוב דילן ולאחרונה אף ארחנו ביחד את האמן, שי טוחנר (מ"הפונדקאים"). הבאתי איתי כמה דיסקים ובין השירים שבוצעו באולפן שמענו כמה שירים שבחרתי להביא לשידור, בהתאם לרוח התוכנית. יאמר לזכותו של גיל שהוא תמיד נותן לי יד חופשית בבחירות המוסיקליות. התוכנית הפעם היתה מרגשת במיוחד עבורי, סגרתי בה כמה מעגלים.
אתחיל בזה שהתארחתי על תקן של מוסיקולוג אוטודידקט, אותה הגדרה שגיל בעצמו נתן לי אחרי שלמד להכיר אותי (להבדיל מזאת הכי רחוק שחשבתי פעם היא בזה שאלפי הבדלות ממנו, אורי לוטן ז"ל נתן לי את הכינוי "אודילן", מתוך כך שידע כמה שאני מעריך מאוד את בוב דילן), וכמנהל קבוצת הפייסבוק "קולטים אמריקה", בה החברים מוזמנים לשוחח על התרבות האמריקאית שהם אוהבים תוך שהם מביאים כל מיני קישורים מוסיקליים מ"יוטיוב".
בהכנת התוכנית נזכרתי בכל מיני "תחנות" שעברתי עם השנים, החל מהחלום בגיל צעיר לשדר ברדיו את המוסיקה שאני אוהב, ולא משנה שמן הסתם הטעם המוסיקלי שלי רק התגבש עם הזמן, ועד לחיפושים המוסיקלים שלי בשורשים האמריקאים שהחל בזכות ביקור ב- "בית שטרוק" בחיפה ששום יד מכוונת לא שלחה אותי לשם אלא הגעתי לאותה ספריה מוסיקלית לגמרי במקרה. זה היה אחד מרגעי הקסם בחיי כשנחשפתי שם לתקליטים שנאגרו במקום ולצדם ספרות המקשרת בין התקליטים להיסטוריה הכללית של ארצות הברית. מיותר לומר שזה שיהיה לי ספריה פרטית כזאת משלי היה רק בגדר של חלום באותם ימים, אבל כבר בתיכון כמו כל נער מתבגר, השמות שהייתי מלכלך בהם בעט את השולחן שלי בכיתה היו שמותיהם של וודי גאטרי, פיט סיגר ומשפחת קרטר שיכולתי לשמוע רק מקצת משיריהם דרך תוכניתו של ישראל דליות, "חלום אמריקני" (בקול המוסיקה), אותה נהג לפתוח עם סוני טרי ובראוני מגי המבצעים את שירו של רנדי ניומן Sail Away, אותו שיר שבו גיל ואני פתחנו את תוכניתנו המשותפת.
לומר את האמת לי היתה כוונה לפתוח בשיר אחר, אותו שיר שניגנו אחריו, אבל הייתי פתוח להצעות ושינויים מגיל שבכל זאת עם ההערכה הרבה שלי לכך שהוא ביקש שהבחירות המוסיקליות תהיינה שלי היה חשוב לי שיהיו בתוכנית כמה שיקולים מוסיקליים שיבואו ממנו. אחת הסיבות שהגעתי לחוץ לתוכנית נבעה בעיקר בכך שבניגוד לפעמים קודמות לא הגעתי עם רשימה מוכנה מראש אלא עם בסיס של התוכנית שיחד איתו נצטרך לאלתר, מה שהיה במיוחד בשעה השניה. יאמר לזכותו של גיל, כמי שצבר ניסיון משעות שידור לא מעטות, הוא לקח את העניין ברוח טובה וכחלק מהכייף של השידור המשותף שלנו, גם כשידענו מאלו דיסקים אנחנו הולכים להשמיע אבל לפעמים רק בשניות האחרונות קבענו את השירים שנשמיע ומצאנו להם הקשר מוסיקלי שזה בדרך כלל מה שאנחנו נוהגים לעשות. כשנזכרתי שאנחנו באותו ראש ויש לנו פחות או יותר את אותם טעמים מוסיקלים הלחץ הלך והתפוגג.
השירים הראשונים שבחרתי היו איזכורים מוסיקליים לגרייטפול דד על מנת שנוכל להזכיר את האירוע שהיה רק לפני כשבוע ימים ביער חרובית עם שירי הלהקה ומעריציהם, ה-דד הד, לכן ביקשתי שגיל כמי שנכח שם יספר על מה שהיה. חשתי צורך להתחלה הזאת לא רק בגלל שאני נמנה בין חברי הקבוצה ששמחתי לדעת שהשנה המספר שלה גדל, למרות שלא יוצא לי להגיע לאותן מסיבות שנערכות אחת לכמה זמן אלא שלפני כ-20 שנה הייתי בקשרי ידידות עם השדרן אורי לוטן ז"ל שהיה מגדול מעריציהם בארץ. מצאתי לנכון לתת בתוכנית מקום של כבוד לאותם אמנים שגדלתי עליהם, ולמרות שיכולתי דיי בקלות לבחור לצרף אל החגיגה הזאת גם את ברוס ספרינגסטין וגם את בוב דילן העדפתי שלא, מכיוון שלדעתי נכון יותר לבחור בעריכה באותם דברים שהם פחות מוכרים ופחות צפויים, למרות שהמוסיקה הזאת בהחלט קשורה אליהם, לפחות בכך שאלו הם השורשים המוסיקליים שלהם.
גיל לא הסתיר את העובדה שהוא לומד דרכי על עוד כל מיני יוצרים, כמו מאוויס סטפלס שאמרתי לו שמדהים בעיניי כמה שהקול שלה מזכיר את אודטה שאגב גם אותה השמענו בהמשך, והזכרנו שהיא הלכה לעולמה וממש עד לרגע האחרון שלה התעקשה להמשיך ולשיר. עד כמה שהבנתי מגיל היה לה חלום לשיר בטקס ההשבעה של הנשיא, אובמה, בו שרה בסוף אריתה פרנקלין. האמת שההנאה המרובה מהעשיה המשותפת שלנו שאנחנו לא מפסיקים ללמוד כל הזמן זה מזה.
בזמנו, כשישראל דליות היה משמיע בתוכניות הרדיו שלו לא מעט מהרפרטואר של פיט סיגר, אני טענתי באחת משיחות הטלפון שלי איתו, שאני לא מבין למה "חוסר האיזון" (במרכאות, כך אז ראיתי את זה) בהעדפתו את פיט סיגר על פני אמנים רבים אחרים, אפילו על פני וודי גאטרי למרות העובדה שתקופה מסויימת היה שותף לדרכו. אני בחרתי לאזכר את סיגר בתוכנית לא רק בגלל שלמדתי עם הזמן להתוודע לעומק הרפרטואר שלו עם השנים אלא שיש לי סיפור אישי שקשור אליו, מלבד זאת אני מכיר בעובדה שהוא חי יותר שנים מגאטרי ובזכות כך רק המשיך והתפתח.
בתקופה שאורי היה משדר ברדיו, ציפורי לילה (של ימי שלישי) הייתי נוהג דרך קבע להזכיר לו בשיחתנו הטלפונית, כל מיני איזכורים מוסיקליים, באשר למי שנולד ו/או הלך לעולמו בתאריך מסויים כך וכך שנים בסמוך למועד התוכנית. העניין הזה ככל הנראה מצא חן בעיניו שהוא לא פעם היה מוצא לנכון לשתף בכך את המאזינים, ומשמיע משהו מתאים בתוכנית. כך נהגתי גם הפעם בתוכנית המשותפת שלי עם גיל. לקראת סוף השעה הראשונה הזכרנו שהשנה ציינו לא פחות מ-60 שנה !!!! לפסטיבל ניו פורט, אותו פסטיבל שהפגיש בין דור האבות לדור תחיית הפולק (הבנים), ובשעה השניה הזכרתי את אל ג'ולסון מגדולי השחקנים האמריקאים, שיום לפני התוכנית מלאו 61 שנה לפטירתו, והוא מאוד מזוהה עם סרטים שעשה על רקע תקופת השפל הכלכלי הגדול במאה שעברה, שהזכרתי אותה בין השאר בזכותו של לודון ויינורייט שהקליט יצירה שלמה והקדיש אותה לתקופת השפל הכלכלי הגדול של ימינו (אחרי שבמידה מסויימת אפשר לומר שההיסטוריה דיי חזרה על עצמה).
תוכניות "קולטים אמריקה" שערכתי והגשתי בבית דרך אתר ICast (אתר הפודקאטסים הישראלי) הוקדשו רובן ככולן לכל מיני קונספטים, החל מיום הולדתו של פיט סיגר שהרעיון הראשוני היה שגיל ואני נקדיש לו תוכנית שלמה, אבל לצערנו זה לא יצא לפועל ונאלצתי לעשות את זה לבדי. היו לי עוד כל מיני רעיונות שלא יצאו אל הפועל, כמו לתקופת הוודביל שהגדרתי אותה בתוכנית כתקופה שלפני עידן הטלויזיה ואם יכולתי הייתי חוזר אליה בשמחה.
אחד הקשיים בתוכניות היא מידת הדיבור בין השירים, גיל טוען שזה חוש שמתפתח עם הזמן, כך שדיי סמכתי עליו, שהוא יחוש אלו שירים כדאי לדבר עליהם ואלו לא, למרות שנערכתי מראש (כפי שאני מכין את עצמי בדרך כלל) לדבר על כל שיר מתוך דברים שהכנתי בראשי פרקים מבעוד מועד. כך שנשארו עוד כמה עניינים שיכולתי לדבר עליהם, אבל העיקר שבשורה תחתונה התוכנית ששדרנו היתה נפלאה, עכשיו, אחרי שהיא עלתה לאינטרנט היא ממשיכה לצבור תגובות טובות.
אני מבקש לשוב ולהודות לגיל מטוס על היחס הנפלא והכייף שיש לי תמיד בשיתופי הפעולה שלנו יחד.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (27/10/2011)
