חדשות ועדכונים

כל החדשות ›

לזכרו של וודי גאטרי

וודי גאטרי

3/10/1967 - 14/7/1912

מבחינת המוסיקה

הרבה שנים ולמעשה עד למותו של מאיר אריאל לא הבנתי איך זה שאחרי מותו של וודי גאטרי מעריציו תיארו את אמריקה כמי שאיבדה את קולה ובכל זאת שיריה עוד נשמעים.

מותו של מאיר אריאל לא רק הפיל אותי לעצבות כזו שגרמה לי להבין את העניין הזה אלא שאפילו חשתי צורך למצוא איזו במה לעלות עליה ולהקריא את ההספד שכתבתי לזכרו כבר כמה שעות אחרי שנודע לי על מותו. כמו שבוב דילן עשה ב-1963 במה שכתב על וודי וקרא לזה: Last thoughts of Woody guthrie. ההתוודעות שלי למוסיקה של גאטרי החלה מתישהו בשנות ה-90' ולא מיותר לומר שזה היה בזכות הביוגרפיה הראשונה שקראתי על בוב דילן, שנמנה על דור שלם של יוצרים שקם אחרי גאטרי והושפע ממנו ואף נחשב לממשיך דרכו. במקרה של דילן, לפחות בשנותיו הראשונות על הבמה, וליתר דיוק עד שלמעשה הקליט במאי 1965 את תקליטו החמישי Bringing it all back home. רבים ממעריציו אז באותם ימים ראו בזה סטירת לחי. בהתחלה לא היה לי קל להשיג את התקליטים של גאטרי בכדי לשמוע ולהיווכח בעצמי עד כמה המוסיקה של בוב דילן היתה קרובה לזו של גאטרי ולתאר לעצמי את השוק שכולם חטפו, אך למזלי לדוד שלי, מואיז היו כמה תקליטים שלו בבית ואחרי שהוא שם לב שבניגוד אליו אני לא רק נהנה מהמוסיקה הזו לא שאני ממש מכיר את כל ההסטוריה שלה, הוא נתן לי אותם במתנה.

עם השנים התחלתי למצוא הקלטות של גאטרי פה ושם, ולהיעזר בה כחבל שמוביל אותי למצוא עוד ים של אוצרות מוסיקאליים. וזה אומר שבמידה מסויימת, הפכתי בחיפושים אחר המוסיקה הזו ובהקפדה להשלים אותה כפאזל לפריק של המוסיקה הזו, גם אם בניגוד למשוגעים לדבר אולי אפילו יותר ממני, ולא חסרים כאלה בארצות-הברית (במיוחד מהדור הישן) אני לא ממש נזקק להוריד ממנה רבדי אבק שנצטברו עם השנים כמו שעשו מוסיקולוגים כדוגמאת אלן לומאקס והארי סמית.

מבחינת הספרות

כשאני קורא את אפטון סינקלר שנדמה לי שלא היה סופר סוציאליסט יותר ממנו מצטיירת לי תמונה שלמה עליה שר וודי גאטרי בשיריו. אך גם וודי גאטרי שהיה סוציאליסט כתב ספרים לא מעטים. ואחרי שהתייחסתי לתרומתו המוסיקאלית, כדאי שאתייחס אליו גם מבחינה ספרותית ולוא בשביל להזכיר לפחות את הספר הבולט ביותר מכל ספריו, "נועד לתהילה" (Bound For Glory) המספר על חייו, מילדותו באוקלהומה, נסיעתו משם בימי בחרותו בתקופה של שפל כלכלי גדול שהוא נחשב לאחד מגיבוריה ועד לניו יורק באחרית ימיו. אם אתם מכירים את טום ג'ואד, גיבור ספרו של ג'ון סטיינבק - "ענבי זעם" אפשר לומר שאתם מכירים חלק מסיפור חייו של וודי גאטרי. אחרי שהזכרתי את סינקלר וסטיינבק שספריהם תורגמו לעברית אולי זה המקום להביע את תמיהתי לזה ששום יצירה ולוא שיר אחד של גאטרי לא תורגם עד היום לשפתנו, וכמו שאני אומר לא פעם לקרוביי בעקבות אירוע אקטואלי שלוא הייתי יודע טוב אנגלית הייתי ודאי מתרגמם כבר מזמן, אך לעומת זאת הסרט שעובד מהספר "נועד לתהילה" הוקרן אף מספר פעמים בארצנו, בערוץ MGM ובערוץ "היסטוריה" כבר סופר לא מעט על התקופה של השפל שגאטרי מזוהה כגיבור שלה, אחרי שכתב לא מעט שירים עליה.

ב-1980 ג'ו קליין, עיתונאי מה-"ניו יורקר" כתב את הביוגרפיה "וודי גאטרי - החיים" וזכה מאז ועד היום לשבחים עליה, אפילו מברוס ספרינגסטין שנמנה על רשימה ארוכה של אומנים שהושפעו מגאטרי. ב-1982 ברוס ספרינגסטין הוציא את התקליט שלו "נברסקה" שהכי קרוב ברוחו לגאטרי וכ-13 שנה לאחר מכן הקליט את "רוחו של טום ג'ואד" שהוא מעין המשך לתקליט הזה. ביוני 1998, בזכות התעוררות נוספת לשיריו של גאטרי ע"י Billy bragg & Wilco שבחרו להתמקד דווקא באלו שלא הספיק להלחין ואפילו לא להקליט, ג'ו קליין הוסיף עוד פרק לביוגרפיה שכתב על וודי גאטרי.

נכתב ע"י אהוד בן-פורת (3/1/2004)