כמו הרבה דברים שחזיתי בהם את העתיד האישי שלי, כך היה לגביי גם עם תקליטיו של בוב דילן. בכל פעם שהייתי קונה תקליטים, גם בתקופה שהייתי נעול בה דווקא על מוסיקת דיסקו, כשהייתי רואה את עטיפות התקליטים שלו הן היו קורצות אליי כאילו הן מצדן ידעו עוד אז שיבוא יום וטעם המוסיקלי שלי יעבור שינוי רציני ויתגבש עד כדי כך שאקנה אותם.
מה שכן בתקופה ההיא אם הייתי נניח שומע איזה שיר של דילן דרך הרדיו, זה לא היה גורם לי בניגוד לאמי (בשנות השישים) לשנות את התדר ובדיעבד זה אולי מה שגרם למוסיקה שלו לחלחל עמוק עמוק לתודעה שלי.
אני זוכר את הפעם שבה שמעתי שיר של בוב דילן ואמרתי שזהו אני הולך לקנות עוד כמה תקליטים שלו, כי הרגשתי שמצאתי פתאום את האמן שהכי מדבר אליי, למרות שבאותם זמנים לא ממש הבנתי אנגלית, זה היה אחרי שיצא לי להקשיב לשירו Political world והבנתי שהשיר הזה בא מזמר שהוא בעצם משורר שהאמירה שלו מאוד חשובה והוא מוסר אותה לאלו שמקשיבים לתקליטים שלו.
מאוחר יותר הלכתי עם איציק (אחי) לערב וידיאו קליפים בסינמטק חיפה שהוקרנו בו כל מיני שירי מחאה ומן הסתם גם שיר מחאה של דילן. את הערב הזה ערך לא אחר מאשר יואב קוטנר והוא רק תרם שהתחושה שלי לגבי דילן תהיה נכונה יותר. כך שאם קיים מישהו אחרי הכל שתרם להכרתי את המוסיקה הזו זה היה קוטנר ולא רק בגלל אותו ערב, אלא בגלל שרוב הפעמים בהם יצא לי לשמוע את השירים של דילן ברדיו היו בתוכנית שלו.
תקופה קצרה אחרי זה כשהזדמן לי להיכנס לסניף של האוזן ה-3 בחיפה שבאותם ימים היה ממוקם בקצה רחוב נורדאו, סיקרן אותי לראות אלו תקליטים של דילן אוכל למצוא על המדף, ולנסות לשמוע לפחות אחד מהם ואולי אפילו לקנות. הופתעתי לראות שבפעם הזו לא רק שעטיפות התקליטים קרצו אליי כהרגלם אלא ממש חייכו ועמדו שם כמו במסדר, כי באופן מוזר היו שם את כל התקליטים שלו מהראשון ועד האחרון (שהיה אז Oh mercy), אולי זו הגזמה שלי אבל זה מה שאני זוכר היום. מה גם שרובם ובמיוחד הישנים שבהם היו בהדפסה חדשה. בכל אופן אחרי התלבטות לא קלה שהיתה לי, שלפתי מהמדף קומץ של תקליטים שנראו לי ולקחתי אותם לעמדת הפטיפון להקשיב להם, על מנת ששם הגיע לידי החלטה איזה מהם אני קונה אם בכלל.
בסוף קניתי את התקליט Freewheelin שהיו בו לא מעט שירים שהיו מוכרים לי פחות או יותר באותה תקופה וידעתי שאני אוהב אותם, שוב בגלל האמירה שבהם. אחרי כמה שנים שבמהלכן המשכתי לקנות מדי פעם עוד תקליטים של דילן בתחושת החמצה הולכת וגוברת שגיליתי את בוב דילן דיי מאוחר, כשהוא למעשה כבר חגג לא פחות מ-30 שנות קריירה ובחברת התקליטים Columbia בה הוא חתום (עוד כשהיא נקראה CBS) הוציאו לכבוד האירוע הזה, קופסאת בת 5 תקליטים של הקלטות מכל מיני בוטלגים שיצאו (בצורה לא חוקית) במשך השנים 1991 - 1961.
עם הקופסא הזו חשתי שאוכל לצמצם את פער השנים, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות אותה כך שהיא היתה עבורי רק בגדר של חלום. עד שיום אחד אחרי שאמי ואחי חזרו מסידורים בנהריה ואני הייתי גם אחרי יום לימודים (בתיכון), אמא באה אליי לחדר ואמרה לי שהיא ואיציק קנו תמונה בכדי לתת אותה מתנה והיא רוצה שאפתח את העטיפה ואראה אם התמונה יפה, והיא כבר תדאג לעטוף אותה בעטיפה אחרת. אני מוכרח לומר שזה נראה לי מוזר, אבל עשיתי את זה וגיליתי להפתעתי הרבה שהתמונה היא לא אחר מהקופסא של דילן שכאמור היתה פסגת החלומות שלי כמעריץ של דילן באותם ימים. אני לעולם לא אשכח איך פתאום כשהבנתי מה יש לי בין הידיים התחלתי לרעוד ולבכות מרוב אושר. עד היום אני חש חייב לאיציק על הטובה הזו, למרות שהוא מצידו לא רואה את זה כך וכפי שהוא אומר זאת פשוט טובה שהוא מצא לנכון לעשות לי, אחרי ששנים ניסה לשכנע אותי שאעזוב את מוסיקת הדיסקו ואקשיב לדברים אמיתיים כמו של דילן, זאפה ועוד.
היום כשהצלחתי לצמצם את הפער ויש לי לא פחות מאשר את כל הדיסקים של דילן, אני יודע שלעולם לא מאוחר לגלות אמן בסדר גודל כמו של דילן, וישנם עוד אפילו דורות שבכלל לא נולדו והם עוד יגלו אותו. עובדה שהספקתי מאז גם לראות אותו כשהוא הופיע בארץ ב-93' בפסטיבל הבלוז בנמל חיפה.
בהזדמנות הראשונה שיצא לי לדבר עם מואיז, דוד שלי שגר בצרפת והביא לנו לא פעם עם בואו לבקר, כמתנה את המוסיקה של ג'ורג' בראסנס שנשמעה לי אז באותם הימים הכי קרוב למוסיקה של בוב דילן, סיפרתי לו על דילן כאילו אני עומד לגלות לו לא פחות מאשר את "תגלית המאה" כמו שאומרים, התברר לי מהר מאוד ששנים שהוא מכיר את המוסיקה שלו, והוא אפילו מקשיב לוודי גאטרי. מה שכן בכל זאת הצלחתי לגלות לו, הוא הקשר שבין דילן לגיבור מעמד הפועלים האמריקאי הזה שהיווה עליו השראה לא מעטה, לפחות בתחילת דרכו, אחרי שקרא את ספרו Bound for glory ("נועד לתהילה").
במאי 97' כשבוב דילן עמד לחגוג את יום הולדתו ה-56 הוא היה קרוב למותו ולהיפגש עם אלביס פרסלי, כפי שהוא הגדיר זאת. אני זוכר שנשאתי תפילות להבראתו, ביקשתי מכמה ממכריי באינטרנט שישתתפו איתי בתפילה זו ואף נדרתי נדר שאם יחלים השלים בקנייתם של כל שאר הדיסקים שהיו חסרים לי עד אז, ואני שמח שלבסוף לא רק שבוב דילן כידוע הבריא אלא שגם היצירה שלו זכתה היום למעין פריחה מחודשת, ואני העשרתי את התקליטיה בכל מה שהוא יצר.
אחרי כארבע שנים, כשמלאו לו 60 שנה כשמתוכם רק 40 כדילן והרבה ממעריציו שהצליחו להתפרסם עם השנים הן כמעריצים שלו והן בקריירה משלהם סיפרו על איך שהוא נכנס לעולם שלהם, אז עם כל הכבוד חשבתי שלמרות שאף אחד לא פנה אליי, לשמוע את הסיפור שגם לי יש לספר. ישבתי וכתבתי את הסיפור הזה, וכמו שניתן להבין לא רק שבוב דילן שינה את חיי הוא פשוט העניק להם עומק ( = משמעות) אליו צללתי ולא רק דרך מוסיקת הפולק האמריקאי שאני שומע היום אלא גם דרך ספרות של דור הביט שאני קורא ומרגיש (במידה מסויימת) מושפע ממנה בעצמי. אז למה שלא אכתוב ואפרסם את הסיפור הזה לפחות באתר שלי, בו אני מעלה אך ורק דברים מקוריים שכתבתי במשך השנים.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (2001)
