בוב דילן צוטט פעם כמי שמייעץ לאומנים צעירים להתעלם מכל החומר העכשווי ולהתמיד בקריאת דברים כמו של ג'ון קיטס והרמן מלוויל, ובהאזנה למוסיקה הישנה והטובה של רוברט ג'ונסון ווודי גאטרי שהפכו עם השנים לשורשים שלו עצמו, כפי שתוכלו לשים לב בעזרת הרשימה שהרכבתי.
1. דילן תומאס. משורר הוולשי שרוברט אלן צימרמן החליט לאמץ את שמו ולהיקרא בעקבותיו "בוב דילן". אני אישית לא מצאתי מעבר לכך שום השפעה ספרותית.
2. וודי גאטרי - נועד לתהילה. מעניין לולא וודי גאטרי איפה היה היום בוב דילן שהגדיר אותו כאליל הראשון שלו, ולמעשה היה גם מי שדחף אותו לעזוב את בית הוריו שבמינסוטה (ארה"ב) ולהגיע לזירת הפולק של אותם ימים, גריניץ' וילג'. שם הסתובב עם הספר והפך אותו לתנ"ך שלו. "נועד לתהילה" הוא ספר אוטוביוגרפי בו מגולל גאטרי את סיפור חייו מילדותו העשוקה באוקלהומה של תחילת המאה ה-20 ועד החלטתו להפוך לזמר ולמחבר שירי עם, בהם הביא למעשה את סיפורם של האנשים שפגש בדרך. הספר עובד מאוחר יותר לסרט קולנוע.
3. מרק טווין - הרפתקאות הקלברי פין. שוב לא מדובר בהשפעה מבחינת יצירה. בוב דילן (כפי שניתן להבחין בתמונה) פשוט חבש בתחילת דרכו כובע שדומה בצורתו לכובע של הקלברי פין.
4. ג'ק קרואק. בוב דילן הושפע מסגנון הכתיבה של קרואק באופן כללי ולא מספר מסויים שכתב, עד כמה שידוע לי. הכתיבה הזו מכונה בשם: "כתיבה ספונטנית" והיא מאופיינת בשירה שנכתבת כפרוזה. ההשפעה הזו באה לידי ביטוי אצל דילן בעיקר כשישב לכתוב ב-1966 את ספרו: "טרנטולה". משורר אחר מאותו דור וגם איתו דילן הזדהה היה אלן גינזברג, שגילה לו בין היתר את ארתור רמבו.
5. ארתור רמבו - עונה בגיהנום. כאמור ספר שדילן קיבל מגינזברג. רמבו, משורר צרפתי סוריאליסטי מהמאה ה-19 שנחשב לאחד מחלוצי תנועת הביט שהשפיעה על דור שלם של משוררים שבא אחריהם ושילב כמו בוב דילן את שיריו במוסיקה מקורית שגם אותה הם יצרו. מעבר לכך שכתיבתו של רמבו היא סוריאליסטית היא גם "כתיבה ספונטנית". "עונה בגיהנום" היא אומנם גולת הכותרת של יצירותיו, אך גם שאר שיריו יצרו השפעה לא מעטה לפחות במקרה של בוב דילן שמזכיר אפילו את שמו בשיר You're gonna make me lonesome when you go שהוקלט בתקליטו Blood on the tracks.
6. ג'ון ווסלי הארדינג היה משורר שחי בתקופה של המערב הפרוע, בעצם היותו משורר יכול להיות שיש כאן עוד הקשר של דילן לספרות, אבל לא ידוע לי על השפעה כלשהי, פרט לזה שדילן התעניין תקופה מסויימת בסיפורים על התקופה ההיא של המערב, והקדיש לזכרו את הדיסק מ-1968 John Wesley Harding.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (9/4/2002)
תגובות
גדי ב.: אני אוהב את בוב, למרות שאני חושב שהוא דווקא במיטבו בשנים האחרונות. מכיוון שאני מאוד מעוניין בספרות אנגלית, להלן מספר הערות קצת דעתניות (אולי אני מתנצל, אבל השכלתי רבות מרשימתך):
* אכן אין הרבה דמיון, על פניו, לרבים מאלה שהזכרת, אף על פי שדילן למד מהם הרבה. כנראה שהשראה היא דבר לא ישיר. דילן תומאס משורר מעולה, אולי האהוב עליי ביותר, באנגלית (פול צלאן בגרמנית), אבל האנגלית שלו היתה יותר פואטית ואיכשהו מטאפיזית (באופן אנושי מאוד), באופן כללי, אני חושב, משל בוב. מומלץ מאוד, אגב, האלבום Words for the dying של ג'ון קייל, שמוקדש כולו למלחמת פוקלנד, ומורכב ברובו ממוסיקה קלאסית, קולו של קייל, ושיריו המופלאים של תומאס.
* אני נוטה לחשוב שדילן הוא 'די פושר' יחסית למשוררי "דור הביט" או לפחות לגבי יצירתו של רמבו "עונה בגיהנום". והוא גם קצת יותר מדי רציונלי יחסית ל-Derangement of the senses המפורסם של רמבו. אני מרשה לעצמי להמליץ לך בהזדמנות זו גם על הדיסק Sahara blue של הקטור זאזו (מפיק מוסיקלי בחברת התקליטים Crammed discs) שכולו רמבו בלא פחות מארבעה שפות (אנגלית, צרפתית, אמהרית בביצוע מדהים של זמר לא ידוע בשם Ketame mekonn ושני שירים בעברית המבוצעים ע"י סמי בירנבך ומלכה שפיגל (שהיו גם כן חתומים בחברה הבלגית הזו כחלק מ-"מינימל קומפקט"), אף על פי שהוא קצת מאכזב, יחסית לרשימת האומנים המעטרת אותו.
* על קרואק אני לא מת במיוחד, למרות קרבתו לבודהיזם. הוא כותב נפלא, אבל מוערך יתר על המידה. הגאון האמיתי בחבורה היה בורוז, אני חושב, ובהקשר זה אני ממליץ על Spare ass anny עם הדיספוזבלז ו-Dead city radio נציגה צעירה (שמתה ב-97') של חבורת הביט ושל המשוררים המקוללים כאחד היא Kathy acker, סופרת מדהימה (Empire of the senseless) שאף הוציאה תקליט עם ה-Mekons חביב ותו לא.
WoofWoof: אם עסקננו בסופרים צריך להזכיר את הנרי פילדינג, שופט אנגלי וסופר בחסד, שתיאר את אנגליה (במאה ה 18) מבעד לעיניים שלו בצורה כה חדה מדוייקת וסאטירית. תום ת'אמב, ידידנו שמופיע באלבום Highway61 Revisited הוא אחת הדמויות היותר ידועות של פילידינג. מר ג'ונס הלא פחות מפורסם, מאותו אלבום הוא גם גניבה מפילדינג. בין לבין גונב דילן מהברית החדשה, ווילאם בלייק מידי פעם ומכל מה שזז. אחד הדברים המעניינים אצל דילן זה לעקוב אחרי היצירות הספרויות שהשפיעו על כתיבת המוזיקה שלו. הבאן אדם יודע מה לקרוא, ללא כל צל של ספק ...
