לפני כחודש קיבלתי שיחת טלפון מערוץ 2 ותחקירנית בשם נחמי ביקשה לשאול אותי אם אני מעוניין כמשורר ומעריץ של בוב דילן להתראיין ב"פרשת דרכים" שהיא למי מכם שלא יודע תוכנית דת של הערוץ ונענתי בחיוב. התבקשתי להכין חומר שיעסוק בנדודיו של דילן ויתאים לפרשת השבוע "לך לך". אין הרבה שירים מתורגמים לעברית בצורה רהוטה, כך שאין לי הרבה אפשרויות בחירה, לבסוף בחרתי בתרגום של יהונתן גפן ל-Girl of the north country, וזאת למרות שהיתה לי בהתחלה כוונה אחרת כשהתייעצתי עם דויד פרץ, רציתי לבחור את אחד מהתרגומים של פרוייקט הגומיה.
לומר לכם את האמת בעבר שוחחתי כבר על בוב דילן בתוכנית "תאוריית הקשר" של ערן סבאג (המשודרת בגל"צ), אבל הפעם מכיוון שמדובר באירוח מול המצלמות לא ידעתי מה לענות לה, אבל כמו שאני נוהג לומר לעצמי עצם זה שאני מרים את הידיים ולא מנסה זה הכישלון ואולי עוד אצליח בכלל ב"מבחן" זה.
בדיוק כשהגעתי למקום טל רוזנר, המנחה יצאה מחדר האיפור. תחקירן בשם אליאב הציג את עצמו בפניי. לא הייתי צריך לעבור שוב תחקיר, כי את התחקיר עברתי כאמור שבוע קודם לכן ורק דרך טלפון. התפתחה ביננו שיחה אך ורק מתוך עניין אישי של אליאב בבוב דילן. אחרי שהצגתי בפניו את ספר השירים השני שלי, שהבאתי כמה עותקים ממנו. סיפרתי לו שביקשתי מנחמי שתבדוק את האפשרות שאזכיר אותו, מעבר לעובדה שאני כתבתי אותו והוא הסכים איתי שהוא מתאים לפרשת השבוע ולו רק בגלל השם שלו, "כשהירח הוא כמו יהודי נודד". הוא הביע נכונות לקנות את הספר רק שלצערו אין לו עליו אמצעי תשלום. כשאמרתי לו שאני מוכן להשאיר לו עותק, כפי שמקובל להפיץ תורה הוא אמר שהוא ישמח בתנאי שאכתוב לו הקדשה. זה המקום אולי לומר שאני משתדל להיות מקורי בכל הקדשה שאני כותב ובהקדשה לאליאב כתבתי: בתקווה שספרי יפתח לך שער לשירה ותתחיל להתעניין בבוב דילן.
סיימנו לשוחח אחרי שהמאפרת קראה לי לחדרה וביקשה לאפר את פניי קלות, מיד אחר כך בא אלי איש הסאונד וביקש ממני שאדחוף מתחת לחולצה שלי מיקרופון קטן שיתלה על צווארון החולצה וכן שאתלה על המכנסיים שלי מגבר כמו שנהוג לעשות עם הפלאפונים רק שאותו מגבר נתלה מאחור.
מאוחר יותר חזרתי לחדר האורחים שסמוך לכניסה. בחדר זה ישב רבי אחד ועבד על המחשב הנישא שלו, וכשראה אותי נכנס לחדר וידע מי אני הודות לעובדה שטל כבר הציגה את כל אלה שעומדים להשתתף בתוכנית היום. הוא שאל אותי אם באתי במטרה לגייר את בוב דילן. סיפרתי לו שדילן הוא למעשה יהודי ושמו האמיתי הוא כידוע רוברט צימרמן, וכדאי שנניח לו להיות מה שהוא. חוץ מזה שגם בעבר הוא היה קרוב לרבי מילובביץ. הוא שאל אותי מה זה אומר? אז עניתי לו שהוא היה כמו שאומרים בחצר שלו ונפוצה שמועה שערך איתם לפחות פעם אחת את ליל הסדר.
כשנכנסתי לאולפן התנצלתי שאני נרגש כולי מהסיטואציה הזו, למרות שכמובן הכנתי את עצמי מראש שאצטרך להופיע מול המצלמות. להפתעתי לא התרגשתי במיוחד, כנראה שזה בזכות זה שאמרתי לעצמי שאני הולך להיות טוב ככל שאוכל. מה גם שהיתה אווירה נעימה מאוד באולפן ומחוצה לו ואין מה לומר זה כמובן מוסיף המון למרואיין.
התיישבתי על הספה וכעצתה של טל חשבתי שאני כאילו בסך הכל מתארח בסלון ביתה. אחד הצלמים בא אליי וביקש שאומר כמה דברים בכדי לבדוק את רמת הקול שלי שתצא מספיק גבוה בהקלטה. לא ידעתי מה לומר, אז התחלתי לספור עד עשר כמו שמקובל ברדיו.
טוב שהבאתי כמה מהספרים שיש לי על בוב דילן, כי תוך כדי שיחה עם אליאב עלה לי רעיון להראות גם באולפן את הספרים, מיותר לומר שהם שמחו על הרעיון שהיה לי לצלם כמה תמונות מהספרים. אז אחד הצלמים התיישב על הספה לידי וצילם תמונות. הוא קירב את התמונות למצלמה ובחדר עריכה דאגו לזום המתאים שכל תמונה ותמונה תראה על המסך כולו. אני חייב לציין שלא הפריעה לי העובדה שהראו תמונות של בוב דילן וכך רואים אותי פחות על המסך.
המצלמות עומדות בצורה זו: אחת מקדימה ושניה מאחור, כך שאחת לפני המתראיין והשניה צמודה לטלפרינטר לפני המנחה. באמצע החדר מתחת לחלון חדר העריכה עומדת טלויזיה שאפשר לראות בה כאילו התוכנית מועברת בשידור חי. הטלויזיה שנמצאת בחדר האורחים דלוקה על אותו ערוץ, רק ששם אפשר לראות וגם לשמוע את הקול. אחרי השיחה עם אליאב צפיתי בה בזמן שהמוזמנים האחרים התראיינו, כך שידעתי איך הכל מתנהל. מה שהרגיע אותי זאת העובדה שהצילום לא נעשה בטייק אחד, כי לא רק המראויינים טועים אלא גם המנחה.
צילמנו את כל הראיון בשלושה טייקים. טייק ראשון היה טוב, אבל מכיוון שהייתי צריך לענות על כל שאלה בזמן מוגדר יצא שמרוב התרגשות נכנסתי כל הזמן בדבריה של טל. מה גם שמשום מה החלפתי את המילה "חמים" שבשיר ל"קרים". טייק שני הופסק על-ידי אחרי שהתחייסתי בטעות אל מינסוטה הארץ שממנה הגיע דילן אל ניו-יורק כאל עיר. הטעות הזו הובילה לתקלה שאילצה אותנו לחזור על הכל מחדש מכיוון שהתעוררה בעיה עם ההקלטה. אז טל אמרה שלהבא פשוט אתקן את עצמי תוך כדי דיבור, לא צריך בגלל זה להתחיל טייק חדש. היא אמרה לי את זה בצורה נחמדה, כי לדבריה למרות שאני נרגש לא רואים את זה עליי.
מכיוון שנחמי לא היתה ביום ההקלטה ולא יכולנו להיפגש ורציתי מאוד להודות לה אחרי ההקלטה, הרמתי אליה טלפון אחרי שהגעתי הביתה והודתי לה. עם כל החשש שלי הכל עבר בסדר ואפשר לומר שעברתי איזו חוויה נחמדה, עכשיו נותר רק לצפות בתוכנית שתשודר וכולי תקווה שאני אהיה מרוצה מעצמי היות ולא התאפשר לי לצפות בתוצאה מיד אחרי ההקלטה. מה שכן אני יכול לומר שאומנם בזמנו לא צילמו אותי בסרט "כל אחד והבוב שלו", אבל עכשיו גם לי היה קטע בטלויזיה בו הזמינו אותי לשוחח על בוב דילן.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (22/9/2004)
