בהמשך למה שכתבתי בזמנו על מעריציו של פיט סיגר בארץ אני חושב שיהיה יפה לספר על ההערצה האישית שלי, שנים אחרי שהתחלתי לאהוב את המוסיקה שלו בעקבות תוכניותיו של העורך והמגיש, ישראל דליות שהרבה במשך עשרות שנים להשמיע משיריו, בקול ישראל ואני כפי שסיפרתי כבר, נחשפתי לתוכניתו "חלום אמריקני".
בעקבות השתתפותי במספר תוכניות בקול הקמפוס, בהן תרמתי מהטעם המוסיקלי שלי וכמובן גם מהידע שרכשתי במשך השנים, הוצע לי להתחיל לערוך ולהגיש פודקאסטים (שלטובת אלו מהקוראים שאולי עדיין אינם יודעים מה זה, אומר במשפט אחד שזה מעין תוכנית רדיו - עשה במו ידיך, באמצעי הקלטה שיש היום לכל אחד שיש לו מחשב בבית). אני מודה שלקח לי זמן לבשל את הרעיון. בעריכת מוסיקה אני טוב, אבל בדיבור אל המיקרופון לא ממש, למרות שאני מוכרח להודות שיש המחמיאים לי שהשילוב הן של המוסיקה הטובה שאני בוחר להשמיע והן הדיבור שמשתפר עם הזמן יוצרת מעין תוכנית רדיו לכל דבר. בכל מקרה אני מתחיל בקרוב ללמוד במכללה לסאונד - בי.פי.אם בתל-אביב ומקווה בזכות כך לחזק את הצד החלש הזה שלי.
לפודקאסט שלי קראתי "קולטים אמריקה", זה היה אך טבעי בעיניי משום שהיתה לי תוכנית כזאת בתקופה של הרדיו הפיראטי בעכו, בה שימשתי בעיקר כעורך מוסיקלי לחברים, שהצד החזק שלי היה דווקא הצד החלש שלהם ולהיפך. כך שלגביי לא היתה התלבטות רבה כמו עם התכנים שאשמיע, בכל זאת תוכנית טובה צריכה קו מנחה. כמה שהקריינים מדברים בחופשיות מול המיקרופון ורשימת השירים שהם משמיעים נראת כאילו זורמת להם מהשרוול. במשך השנים בהן אהבתי להאזין לרדיו ולהיות בקשר עם כמה מהעורכים והמגישים בתחנות הרדיו השונות, מכל מלמדיי השכלתי שזה לא כך, ובכל זאת מושקעת מחשבה לא מעטה באירגון של התוכנית אלא אם אחרי שהם צוברים להם ותק של שעות שידור זה כבר בא להם באופן טבעי.
את הפודקאסט הראשון הקדשתי ליום הולדתו ה-90 של פיט סיגר, לאחר שנודע לי על האירגון של המופע הגדול במדיסון סקוור גארדן בו חגג את יום הולדת עם מבחר מהאמנים שגדלו על המוסיקה שלו, להבדיל כמו המופע שהיה בזמנו בציון 30 שנה לצאת האלבום הראשון של בוב דילן. זה היה לאחר סידרת תוכניות שהגשתי עם עמיתי, גיל מטוס וקראנו להן "הפקולטה לחקר בוב דילן" ובהן סקרנו את דרכו בעיקר בתקופת הפולק. השמענו משיריו ומשירי אמנים אחרים שהשפיעו עליו, ובכלל זאת כמובן פיט סיגר. במגבלות של זמן לא מצאנו מועד בו נוכל לערוך ולהגיש תוכנית משותפת לכבודו, אך אני יכול לגלות לכם שאנחנו עוד מתכננים לעשות את זה מתישהו. אני מודע לזה שיכולתי להקל על עצמי במידת מה בהגשת השירים כסט, אבל שמעתי לעצתו של גיל שאמר לי ששירים כמו אלה שאנחנו אוהבים זקוקים לקצת הסברים ולולא זה יהיה בזה טעם של החמצה, כך שזה לא בא מתוך אקט חינוכי כמו מהכבוד שאנחנו נותנים למוסיקה, בכך שאנחנו לא רק אוהבים אותה אלא גם יודעים את ההיסטוריה שלה.
לבסוף במשך שנה הכנתי סידרה של פודקאסטים בקונספטים שונים. בכדי שיכירו את טעמי, למרות שאני מוכרח לומר שהוא מגוון יותר מזה שאני משמיע ובו אני אחרי הכל תוחם את עצמי למוסיקה האמריקאית שהיא בעיקרה שורשית, ראיתי לנכון להציג בתוכניות את אותם אמנים שאני מאוד מעריך ואוהב, וגדלתי על המוסיקה שלהם: ג'וני קש, וודי גאטרי ועוד... בפגישת היכרות בבי.פי.אם שבה כאמור אני מתחיל בקרוב ללמוד, הצגתי את עצמי וכמובן הזכרתי את הפודקאסט שלי. איש הרדיו, מאיר קידר אמר לי שמה שיפה בכל העשיה הזאת שאני יכול לזכות להאזנה גם מאלה שלא מבינים מילה ממה שאני אומר בעברית, אבל אוהבים את המוסיקה שאני משמיע ואכן אני מוכרח להודות, שעם ההתמדה שלי זכיתי במשך הזמן גם לכמה מאזינים מארצות הברית, ביניהם מאריה רודריגז, שסיפרה לי על אבא שלה שהיה חבר טוב של פיט סיגר. באחת משיחותינו, בסמוך ליום הולדתי היא גילתה לי שהיא מתכוונת ללכת למפגש שהוא מקיים. הם נפגשו במסגרת המתנדבים הירוקים, לאיכות הסביבה וניקיון נהר ההדסון שבניו יורק. לא יכולתי להעלות על דעתי שהיא הולכת להפתיע אותי, ולבקש מפיט סיגר שיחתום לי על דיסק. רק כשהיא ביקשה את הכתובת שלי לשלוח אליי את אותו דיסק ידעתי שמחכה לי הקדשה ממנו.
אני מעלה את הסיפור הזה ומבקש באמצעותו לשוב ולהודות לה. מאוד מרגש שאחרי שנות הערצה שלי לפיט סיגר יש לי דיסק עם הקדשה בכתב ידו, בו הוא כתב לי (כמובן באנגלית): "לאודי, שלום וסאלם" ובצירוף לזה חתימתו עם ציור הבנג'ו. באשר לדיסק עצמו, יש בו מהרוח האמריקאית האהובה עליי. אני יודע שבשירים שפיט סיגר כתב במשך השנים הוא דאג אחת לכמה זמן להכניס את המסר לאיכות הסביבה, ולאזכר את הפרוייקט של ניקיון נהר ההדסון אך האמת שלא ידעתי שכפי שהוא כותב בחוברת המצורפת לדיסק החברים באירגון הזה גם אוהבים בזמנם החופשי לשיר. בין התמונות שיש בקופסא המהודרת של הדיסק יש גם תמונה של ספינה שנקראת "וודי גאטרי", ככל הנראה לזכרו. השירים קשורים למחאתם, והבסיס של כל שיר הוא משיר פולק אמריקאי מוכר, כמו השיר הפותח המבוסס על Old Riley (שנמנה ברפרטואר שיריהם של להקת "האורגים") בו כל החברים שרים יחד עם פיט סיגר, ובשאר הדיסק למעט עוד שיר אחד כזה ישנן קבוצות שונות של אמנים מתוך האירגון הזה. כך שהדיסק הזה הוא במובן מסויים בעיניי מרגש לא פחות מההקדשה עצמה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (6/10/2010)
