בשורות אלו פותח אלכסנדר פן את שירו "ביטניק" מ-1966 ומגדיר אותו כאנטי-שיר. לומר את האמת אני לא יודע עד כמה אלכסנדר פן נחשב לביטניק, אבל זה בדיוק העניין הם היו הם בלי להיות מה שהם. היה קשה להגדיר אותם, אבל הם היו במשבצת של אלו שבועטים במוסכמות, מותחים דברים על לקצה היכולת שלהם, אם במסרים שנשאו יצירותיהם ואם בתבנית של השיר שיכול להיחשב במידה מסויימת גם לסיפור. מאז אלכסנדר פן שהשתייך לתנועה הזו ככל הנראה בזכות שיריו האידיאולוגים צצו עוד כמה דוגמאות שמוכיחות שהספרות העברית לא קופחה וקיבלה גם היא את מנת הביטניקים שלה. בהמשך דבריי אציין כמה מהם אך לא לפני שאומר שדור הביט הם אותם יוצרים שפעלו בין השנים 1948 ל-1962, כך שבמובן מסויים גם דויד אבידן שמתח את גבולות השפה יכול להיחשב לביטניק, אם כי נהוג לחשוב שבשנים שפעל הם כבר השאירו את חותמם בעולם, וההיפים משנות ה-60' הם מצאצאיהם הראשונים, כך שבמידה מסויימת יכולים להימצא גם כיום קבוצה של משוררים שרואה בביטניקים את שורשיה. ברור שהגבולות שנמתחו השתנו עם השנים.
המקוללים - ש. בודלר, פ.ורלן, א.רמבו
המשורר הצרפתי, ארתור רמבו שחי כמאה שנים לפני זמנם של הביטניקים נחשב לאבי התנועה שהגיעה מאוחר יותר לארצות-הברית וכאמור גם לארצנו. על אף שאני מזכיר את העניין הגיאוגרפי, אין בו כל קשר ליצירותיהם. הביטניקים היו רובם ככולם קוסמופוליטים, כך שבאותה מידה הם יכלו לפעול ביבשת אחת או על הרבה יותר.
אם הזכרתי בהתחלת דבריי את בשורת הגזע, הרי שרמבו היה הנושא אותה והוא כמובן לא ידע זאת. מוזר להיזכר בעובדה שבתקופתו פעלה בצרפת תנועה ספרותית אחרת שהוא ופול ורלן שהשתייך אליה לפני שהכיר את רמבו בזו לה. במסגרתה נתפס רמבו כשהוא מניח את ידו מתחת לסנטרו והונצח כאדם החושב של עולם הספרות. ורלן ורמבו נחשבו למשוררים מקוללים. ורלן טבע את המושג הזה בעקבות ההסתבכות שלו ביחסיו עם רמבו, בגינה ישב בכלא. הוא אולי היחיד מבין השלושה שלא זכה עוד לספר שיתמקד ביצירותיו, אולי למעט מונוגרפיה שהקדישה לו מלכה לוקר בדומה למה שעשתה גם עם ארתור רמבו ושארל בודלר, אך כיום כבר קשה להשיג את אותם ספרים.
כל אחד מהמשוררים הללו קיבל פרק משלו שמתחיל בביוגרפיה קצרה. השירים זכו ללא מעט מתרגמים כמו לאה גולדברג, עזרא זוסמן ואליהו מיטוס ונתקבצו מעיתונים שונים. אם כבר הזכרתי את אליהו מיטוס אולי כדאי שאציין את העובדה המוזרה והיא שלפני שזכינו לקרוא את רמבו בעברית, יצאה מונוגרפיה ביידיש מאת מלכה לוקר שהיתה גם מי שתרגמה אותם, אבל בספר זה לטובת הקורא העברי היא עושה שימוש בתרגומיו. בשנים האחרונות עבד על תרגומם מחדש, המשורר, משה בן-שאול שמתוך אינטרס אישי שלו חקר את יצירותיו של רמבו במשך לא פחות מ-30 שנה ואני מוכרח לומר בהזדמנות זו שזכינו למישהו כבן-שאול שידע בדיוק מה להביא לקורא העברי על מנת להציג את רמבו בשלל צבעיו, אם דרך שירים, סיפורים וגם תמונות. גם מלכה לוקר כבן-שאול היתה משוררת ולספרה יש חן רב, אך הוא עוסק יותר בצד המחקר.
נהמה - לורנס פרלינגאטי, אלן גינזברג וגריגורי קורסו
הספר "נהמה" על שם Howl אחד משיריו המפורסמים של אלן גינזברג שבדומה לספר "המקוללים" מתמקד בשלושה משוררים מאותה תקופה פחות או יותר ושכל אחד מהם המשיך את דרכו של קודמו כמעין מירוץ שליחים, אם שכחנו את עניין הבשורה. הספר מציג את שיריהם של לורנס פרלינגאטי, אלן גינזברג וגריגורי קורסו בתרגומיו של דן עומר. קשה להתעלם מההקדמה לשירה ביטניקית מאת אלן ג'ופרואה שיש לה ערך רב להכרת עולם זה.
זה היה הספר הראשון שנתקלתי בו בשם שלו ושמחתי לגלות מאוחר יותר שהוא גם משורר שקשור לדור הביט בזכות יצירה משלו. אי-אפשר שלא להבחין כמה דומה ספר שיריו הראשון לפורמט של ספרי השירה של אלן גינזברג. השירה בספרים הללו אינה מנוקדת כך שמעבר לתוכן גם מסיבה זו אינה שונה מספרי פרוזה רגילים.
ג'ון ברימן - שירי חלום
הביטניקים התאספו לקרוא משיריהם במועדוני הג'אז בהם הופיעו צ'רלי פארקר, ג'ון קולטריין וכן עוד כמה, לכן המוסיקה הכי מזוהה איתם הוא הג'אז. על עטיפת ספר שיריו של ג'ון ברימן, "שירי חלום" מופיע דיזי גילספי, שככל הנראה היה גם הוא באותם מועדונים. את הספר תירגם אריה זקס שבחר ללוות אותו במאמרים והערות והוסיף להם חן רב. הספר נפתח בציטוט מדבריו של עזרא פאונד על וולט וויטמן: "התכסיסים שלו עדיין אינם התכסיסים שלי, אבל הייתי יכול לעשות שיהיו שלי, אלא שהבשורה שלו הבשורה שלי: אנחנו נדאג שאנשים ישמעו אותה". ג'ון ברימן כנראה הרגיש שהוא בסוד העניינים של השניים.
התרגומים של עודד פלד
יש לא מעט דרכים בהם אפשר למצוא את אמריקה שרה, אם דרך המוסיקה או דרך קולותיהם של המשוררים שמצאו לנכון להקליט את עצמם. "אני שומע את אמריקה שרה" (שורה מתוך אחד משיריו המוכרים של וולט וויטמן) הוא מבחר שתירגם והציע עודד פלד, מי שתרם לא מעט לדור הביט בספרות העברית.
יש בו גם משיריו של ג'ק קרואק שפלד תרגם גם את ספרי הפרוזה שלו לעברית. יש גם כמה תרגומים לשיריו של אלן גינזברג, אך מי שמחפש לקרוא את שיריו טוב יעשה אם יקרא את הספר "קדיש ושירים אחרים" עליו כבר כתבתי בעבר. אם כבר הזכרתי את ג'ק קרואק כדאי אולי לציין שתרומתו לתנועה היא מעבר לעובדה שהוא עמד בראשה, גם מי שטבע אותה, למרות שהביטוי "ביטניק" היה למעשה קיים עוד קודם לכן. את הספר חותם אחד משיריו של צ'רלס בוקובסקי. אני לא יודע עד כמה נכון לראות אותו כחבר מן התנועה, אבל יתכן שהוא נמנה עליהם כמי שנחשב לאחד ממנבלי הפה של השירה האמריקנית ומתח את הגבולות בדרך זו. וולט וויטמן כמו גם ארתור רמבו לא שייך לתקופה, ונחשב לאביה. עודד פלד בחר לתרגם רק חטיבה אחת מ"עלי עשב" (ספר התנ"ך של התנועה) משאיר כבוד לתרומתו של שמעון הלקין שהיה הראשון שתירגם אותו לעברית.
מנקודה אישית שלי, את ספר השירים השני שלי "כשהירח הוא כמו יהודי נודד" כתבתי אחרי שהתוודעתי לאלן גינזברג בפרט ולדור הביט בכלל. את השיר "פרו דוג" כתבתי בהשפעת שירו של אלכסנדר פן, הקדשתי שיר לזכרו של אלן גינזברג. החלק השני של ההספד נכתב אחרי אסון התאומים ומתוך תחושת האסון כתבתי שאמריקה של וולט וויטמן חדלה לשיר.
לבסוף אני מבקש להודות לאיתמר לוי שטרח ומצא לי את הספרים שלולא הם לא היו לי הספרים הללו שבזכותם הצלחתי להעשיר את ידיעותיי בנושא.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (24/4/06)
