ג'וני קש
12.9.2003 - 26.2.1932
"כשאתה עצוב כנס לקצב" (עפ"י Get Rhythm, אחד מלהיטיו הגדולים), יש מנהג כזה כשאמנים כמו ג'וני קש הולכים לעולמם יושבים ומקשיבים לאותן יצירות שהם השאירו אחריהם. לי באופן אישי קשה לעשות את זה, ויקח לי זמן להקל את זה שמה שפחדתי ממנו כבר קרה. לא רציתי לחשוב על היום שבו אצטרך להיפרד מג'וני קש, כמעריץ מזה שנים רבות, למרות שהייתי מודע למצבו הבריאותי, כי הוא היה עבורי הרבה יותר מסתם זמר. בזכותו למדתי לאהוב את מוסיקת הקאונטרי, ובכלל את ההסטוריה של העם האמריקאי שהקדיש לה דיסקים מיוחדים, כמו Ride This Train. אם היה מישהו שיכולתי לומר עליו שהוא לא פחות גדול מאשר אלביס פרסלי זה היה ג'וני קש ללא ספק, וכמו שתבינו בהמשך דבריי באמת היה להם משהו במשותף.
ג'וני קש היה ידוע בכינוי "האיש בשחור", כינוי שדבק בו בשל הלבוש החד-גוני שהקפיד עליו עוד מתחילת דרכו ב-Grand Ole Opry כאות מחאה בה רצה לדבר בשמם של אלו שהתעלמו מהם ואפילו דיכאו אותם בעולם הבידור.
הוא למד לנגן על גיטרה בתקופה הצבאית שלו כששירת בחיל האוויר בגרמניה, והחל את דרכו רק כמה שנים מאוחר יותר, באמצע שנות ה-50' בחברת ההקלטות Sun עם הרכב שנקרא Tennessee Two. התקליטון הראשון שלהם היה Cry, Cry, Cry / Hey Porter. המקצב היה ידוע בשם "בום צ'יקה בום" כשהתלוו אליו לא יותר משני נגנים, גיטרה שניה וקונטרה-בס. בזכות היותו חתום בחברת ההקלטות Sun הוא זכה להקליט בהרכב Million Dollar Quartet (שהכיל כמה מכוכבי החברה, ביניהם אלביס פרסלי. במשך השנים הוא יצר קשרים נוספים עם כל מיני אמנים. אחד הקשרים הידועים בתקופת השיא שלו (1971 - 1969), כשקיבל להנחות תוכנית טלויזיה בערוץ ABC היה עם בוב דילן. מפגש שהוביל אותם להקליט דיסק שלם (שניתן להשיגו רק כבוטלג) וכן את הדואט המוכר שלהם ביחד The North Country Girl מתוך אלבום הקאונטרי האחד והיחיד של דילן Nashville Skyline.
ג'ון קרטר קש וג'וני קש היו אגדה שכל מי שאוהב קאונטרי לא יכל שלא לאהוב אותה, בזכות היצירות המשותפות שלהם הם זכו להשלים אחד את השניה. מעבר להיותם זוג נשוי. ההופעה המתועדת האחרונה שלהם היא מ-1992, במופע לציון 30 שנה לאלבום הראשון של בוב דילן, בו הם שרו את It Ain't Me, Babe אותו שיר של דילן שהפך עם השנים לדואט המוכר שלהם. במסגרת אותה הופעה היה לג'וני קש הכבוד הציג את בתו רוזאן עם חברותיה, כמי שגם כן מצאה את מקומה במוסיקת הקאונטרי וממשיכה לשמור על הגחלת.
ב-1994 אחרי שנים לא מעטות של משפט על זכויות הקלטה שהקשו עליו להמשיך להקליט ובמיוחד להמשיך למכור את תקליטיו, הוא עבר להקליט בחברת הקלטות חדשה בשם Ameircan Recordings שחשפה אותו בזכותו של המפיק ריק רובין בפני קהל חדש שחלקו לא שמע על קש קודם לכן.
אני זוכר שתמיד ריגשה אותי הפניה שלו למעריציו שקונים את הדיסקים שלו, הוא היה כותב משהו על רקע התקופה שבה הקליט את השירים ומסיים בחתימת כתב ידו. יאמר לזכותו שהוא תמיד היה בעד לומר את האמת, גם אם היא לא הכי נעימה. לדיסק הראשון בסדרה American Recordings צורפה חוברת שלמה בכתב ידו בה כתב את תולדות חייו (עם טעויות ותיקונים שנעשו תוך כדי כתיבה), ובדיסק האחרון שלו לא הכחיש שמצב בריאותו מקשה עליו להגיע לשלמות עם היצירות שהוא מקליט, הוא משתדל לתת את המיטב.
ג'ון הלכה לעולמה במאי 2003 (ארבעה חודשים לפניו) ואפשר לומר שהיה ברור שבלעדיה הזמן השאול שלו ממש החל לאזול, כי ג'ון שבזכותה הצליח לפני כמה עשורים להיגמל מסמים ואלכוהול היתה גם מי שטיפלה בו במיטת חוליו. היא הפסיקה להקליט איתו, אבל היא המשיכה להתלוות אליו לאולפן הקלטות. בערב לזכרה, בשארית כוחותיו הוא שר שישה שירים מלהיטיו. ג'וני קש נפטר בביה"ח בפטישט, נאשוויל טנסי אחרי סדרה של אישפוזים בשנים האחרונות, כל פעם מסיבה אחרת, מ-ניוון שרירים, דלקת ריאות עד להסתבכות בסכרת שהובילה למותו. הוא השתחרר פעם אחרונה לפני ארבעה ימים, אחרי אישפוז של שבועיים ותיכנן לנסוע לקליפורניה להקליט דיסק נוסף. אחרי 50 שנות קריירה לא היו רגעים שהוא אהב יותר מהרגעים שבהם היה באולפן, ואת זה היה אפשר לראות בזכות הדיסק האחרון שלו The Man Comes Around כשלמעשה כבר בדיסק שקדם לו נפרד ממעריציו. עכשיו הם קבורים זה ליד זו וכנחמה לשעה הקשה הזו, אנחנו צריכים להאמין שאולי גם שם, למעלה הם שוב ביחד והם ממשיכים את האגדה. רק שאנחנו לא נוכל להמשיך להינות ממנה, כמו מההקלטות שהם הקליטו אם ביחד או בנפרד והשאירו אחריהם ממש אוצר.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (15/9/2003)
קישור
