שאלות שנשאלו במסגרת ביקורו של יואב בפורום "מוזיקה ישראלית" ב-YNET
14/5/2008
אב"פ: אשמח לדעת מה דעתך על יחסם של חברי "הביטלס" לבוב דילן, מעבר למה שמספרת האגדה שהוא מי שהכניס אותם לסמים. לדעתי אפשר למצוא בכמה שירים את ההשפה שלו עליהם (במיוחד על ג'ון לנון ז"ל) אולי הוא מי שבכלל בהשפעתו הם מצאו לנכון להכניס את צלילי המפוחית גם לשיריהם. אם אתה בדעה אחת עם כאלה שרואים בדילן כחבר נוסף במניין החיפושיות אשמח אם תוכל להבהיר איך לדעתך ניכרת ההשפעה שלו עליהם?
קוטנר: קודם כל, בקשר לדילן. ברור שההשפעה ביניהם היתה הדדית. הוא העריץ אותם ואת האנרגיות שלהם והם, לפחות לנון, מאוד אהב את הכתיבה שלו. לדעתי, שיר כמו "You've got to hide your love away" מאוד מושפע מדילן. בסוף ימי "הביטלס" דילן הפך להיות חבר קרוב של ג'ורג' הריסון והם נשארו קרובים עד מותו של הריסון.
אב"פ: נוסף לזאת מה דעתך על זה שרק לפני כמה חודשים נמצאה לנכון לבקש סליחה מחברי החיפושיות (רינגו סטאר ופול מקרטני) שעוד נמצאים עמנו בין החיים, על כך שסירבו בזמנו להביא אותם להופעות בארץ בטענה שהם כויכול יקלקלו את הדור.
קוטנר: ידוע מזמן שהביטלס לא הגיעו לארץ לא בגלל הממשלה או משרד החינוך שאסרו את בואם, אלא מסיבות אחרות, ולכן ההתנצלות של השגריר מטופשת בעיניי.
שאלות שנשאלו במסגרת ביקורו של יואב בפורום "אינדי ורוק ישראלי", וואלה
11/6/2003
אב"פ: לגבי השוליים במוסיקה הישראלית בסוף שנות ה-80' קראנו לזה "מחתרת הקסטות" ואני באופן אישי, זוכר שהיית משמיע לא מעט אמנים שהיו שולחים אליך קלטות. האם בזכות הקמת חברה כמו Fact שפעלה עד לא מזמן, השוליים עברו יותר למרכז או שלמעשה למרות שטכניקת ההקלטה השתפרה (בכך שכמעט כל אמן יכול להקליט את עצמו למחשב האישי שלו) המצב לא השתנה?
קוטנר: קודם כל לגבי "אמני שוליים" בשנות ה-80' התנאים הטכניים ליצירת מוסיקה נפלו בהרבה מאלה שיש היום, ולכן חלק גדול מ"מוסיקת השוליים", כלומר מוסיקה שנוצרה בהפקה עצמאית וללא מימון של חברות תקליטים, סבלה גם מבעיות של איכות סאונד וגימור המוצר. בשנים האחרונות יש שיפור עצום בתחום זה וכמעט כל אחד יכול ליצור מוסיקה באיכות סאונד טובה, באולפן קטן או בבית. יש באמת עשרות ואולי מאות יוצרים שמקליטים, גם ברגעים אלה, יצירות מקוריות. חלקם (רובם?) שואפים להגיע למרכז, להצליח, להיות חלק מהמוסיקה הישראלית המקובלת. אחרים עושים מה שבא להם בלי להתחשב במה שקורה מסביב. גם לאלה וגם לאלה יש סיכוי מאוד קטן לפרוץ ולהצליח כיוון שהתקשורת המרכזית בימינו (ואני מדבר על עשר השנים האחרונות) כמעט לא נותנת במה לשוליים. אמנם יש הרבה יותר התייחסות לתחומים כאלה במקומונים או בתחנות רדיו קטנות או באינטרנט, והתחושה היא שכויכול ישנה פתיחות רבה יותר, אבל במקומות שמשפיעים באמת: ערוץ 2, ידיעות - מעריב ותחנות הרדיו המרכזיות, אין כמעט ביטוי לאמנים שאינם מיינסטרים. זה חבל, ואני מקווה שערוץ "מוסיקה 24" יהיה עוד אחד מהמקומות שבהם תינתן במה למיגוון סגנונות. זה אולי לא יקרה מיד, אבל זו באחת אחת המשימות החשובות בעיניי.
אב"פ: מהי דעתך על אמן רוק שחושב שהוא משורר, ולהיפך מהי דעתך על משורר שחושב שהוא יכול ליצור מוסיקה? האם יש לזה טעם למרות או דווקא בגלל שאנשים לא קוראים שירה? ולסיום אשמח לקבל עצה לאמנים הצעירים שקשורה לשאלה הזאת - על מה באמת כדאי להם לקפיד על עשיית מוסיקה טובה או הטקסט שיהיה טוב? ובהנחה שתשובתך תהיה על שניהם, האם אתה לא בין אלה שסבורים כי מוסיקה טובה מצילה בכל מקרה טקסט גרוע?
קוטנר: אני יכול לומר לך שבאופן כללי אני לא שופט מוסיקה לפי הגדרות של מיהו היוצר שלה, האם הוא "משורר" או "פזמונאי" או "כותב מילים"... מה שיפה ועושה לי טוב (או רע) - אותו אני אוהב.
אב"פ: האם ידוע לך על כך שאמנים מהארץ שרוצים לשיר משיריו של בוב דילן נתקלים בבעיית אישור השירים. האם באמת יש בעיה בזה?
קוטנר: באופן כללי צריך לקבל אישור, אבל נדמה לי שאם זו חברה קטנה ועצמאית אז אף אחד לא שם לב ! אני זוכר ש"המכשפות" לא קיבלו אישור לגרסתן ל-Sweet Dreams של יוריתמיקס, אלא רק לאחר מותה של ענבל פרלמוטר. לעומת זאת "פרוייקט הגומיה" לא ממש דיברו עם דילן על גירסתם העברית (המצויינת, אגב) ואיש לא הגיב.
קישור
ביקור אצל יואב קוטנר בגלי צה"ל
