יצא לי ממש בזמן האחרון לחשוב על הנושא הזה של חנויות תקליטים. איך התחילה אצלי ההתמכרות הזו למוסיקה מביקורים בחנות קטנה שהיתה בעיר, כי עוד הייתי קטן בכדי לנסוע לבד אל מחוץ לעיר. הייתי צריך להסתפק במה שהם היו מחזיקים בחנות, והייתי קונה תקליטים גם אם הם לא ממש ענו לטעם שלי ואפשר לחשוב איזה טעם היה לי באותם ימים. יותר טוב שלא תדעו. הייתי בא למוכר ומבקש ממנו מוסיקה, לא משנה איזו העיקר שיהיו בה אפקטים. כשכבר הייתי מגיע לחנות עם כמה שמות שאיציק, אחי הגדול נתן לי המוכר בחנות היה פוקח עיניים גדולות ולא מאמין למשמע אוזניו.
כך שגם כשיצא לי כבר לבקר ב"בית התקליט" עד שהוא נסגר עקב שריפה שהאגדה מספרת שכילתה את כל אוצרותיו. אני זוכר איך איציק המשיך להתעניין ברכישות שלי ובכל פעם היה נחרד מחדש ואומר לי שזו לא המוסיקה הנכונה. רק בסוף שנות ה-80' הגיע המהפך הרציני בגיבוש הטעם המוסיקלי. אני לא יודע מה גרם לזה, אבל אני חושב שזה הרבה בזכות זה שנפתח סניף של "האוזן ה-3" בחיפה ואז איציק החליט שהגיע הזמן גם לבצע כמה רכישות. הוא הקפיד לקנות תקליטים עם הדפסה מחו"ל. הטעם שלו היה מגובש יותר משלי, אבל הוא לא הסתפק רק במה שהוא הכיר אלא גם אהב לנסות גם דברים חדשים. בדיעבד, אני חושב שרכשתי את התכונה הזו ממנו. כנראה לא סתם אומרים שאחים גדולים משפיעים עלינו.
לא אהבתי את כל אותם הדברים שאיציק אהב והטעם שלו הושפע באותם ימים לא מעט ממיכל ניב ז"ל, אני זוכר איך הוא היה מקשיב באדיקות לתוכניות שלה, וישבדל לחיים ארוכים יואב קוטנר. אני זוכר שהוא ראה את התוכניות הללו כחברים שבאים לבקר עם המוסיקה שהם אוהבים.
יאמר לזכותו של איציק שהוא מעולם לא נזף בי, אלא אמר לי שאני עוד אגלה את המוסיקה האמיתית. אותם תקליטים שאיציק עזב אחריו כשעבר לחיות בארה"ב. הקניות שלו לא היו מעטות. התיאבון רק גודל עם הזמן ובכל פעם הוא היה חוזר הביתה עם יותר תקליטים. עד שיום אחד הוא חזר עם שתי שקיות מלאות בתקליטים של זאפה, אותו יוצר גדול שהיה חשוב לו שאני לפחות אכיר בגדולתו אבל חוץ מזה ומלחמות קטנות אחרות שצצו מדי פעם, למרות שהאהבות שלנו היו שונות אהבנו לשבת ולהקשיב ביחד למוסיקה.
הייתי נותן הכל בכדי לחזור ולוא לשעה אחת כזו, כי היום גם אם אני נזכר בדברים שלא אהבתי אני נהנה מעצם המחשבה על זה כעל שנינו שיושבים ביחד ומקשיבים למוסיקה. איציק מאוד אהב את העריכות המוסיקליות שלי, הוא ידע שגם אם הטעם שלי עוד לא ממש מגובש, לפחות בזה אני טוב. הוא איחל לי כמי שאוהב מוסיקה שהכישרון הזה שלי שרק הלך והשתפר עם הזמן יפרוץ קדימה. הוא אפילו כתב לי את זה באחת ההקדשות לציורים שצייר.
היינו שומעים גם לא מעט מוסיקה במכונית, בזמן שאנחנו היינו נוסעים בלי יעד מוגדר אלא רק בכדי לנקות את הראש. המבחר של הקסטות לא היה גדול, כי הרוב היה על תקליטים. וברוב המקרים היו אותן קסטות שערכתי.
טוב, אם אני אארגן את המחשבות שלי יכול להיות שיהיה לי עוד מה לספר, כמו המעבר לחנות גדולה כמו ה"טאואר רקורד" שמציעה הרבה, אבל אני רואה שגם ככה נסחפתי קצת הפעם, אבל אלו הזכרונות ששטפו אותי עכשיו. אני מעדיף לראות את השנים האלה כתקופה שעוד מוקדם לדבר עליה.
אם כתבתי בהתחלת דבריי שיצא לי לחשוב בזמן האחרון על חנויות תקליטים, זה רק בגלל האבסורד שבשנים האחרונות עקב בעיות כלכלה חנויות הקטינו את גודלם וחלק מהם אפילו סגרו, מצאתי את עצמי שוב קונה בחנויות קטנות, למעט פעם בכמה חודשים בהם אני קופץ לתל-אביב ומבקר בסניף של ה"טאואר רקורדס" (בעזריאלי). בדיעבד עם כל הגעגועים לחנויות הגדולות שהיו פעם גם בצפון הארץ, אני מעדיף את החנויות הקטנות שבהן יש יחס אישי לכל לקוח.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (7/1/2005)
