בשכונה שלי גרים כל מיני טיפוסים, מאותו יום שבו נשמעו יריות ברחוב התחוור לי שככל הנראה יש גם כמה מהעולם התחתון. אני זוכר כמה נבהלתי מקולות הירי בצהרי היום שלא נתתי חשיבות לעניין של השארת נייר מגולגל בתוך מכונת כתיבה ויצאתי לרחוב בו נגלה לי מראה מזוויע של איש ששוכב על אמצע הכביש מחורר כולו בניקבי יריות שנורו אליו, כשהדם זורם מגופו מכמה חורים. תמיד נזהרתי שלא לעזוב את הכתיבה שלי באמצע, כמו אחד שפותח בקבוק ג'ני מבלי לדאוג שהמוזה כמו אותו יצור שבקע מהבקבוק לא יחזור חזרה אליו, ואני לא יודע אם מההתנהגות הלא זהירה שלי באותו יום או מה, מעולם לא העלתי על דעתי שהעולם התחתון יודע עליי, יודע את שמי ומכיר בכשרוני שאולי להבדיל מכמה מחבריה אני לא יודע לחסל אנשים, אבל כסופר יש לי דרכים משלי. עד כי פעם תעשה שימוש בי, ואני מחשש לחיי לא אוכל לסרב לשמש להם ככלי.
אני לא יודע למה נבחרתי דווקא אני לעבור את החוויה הבאה, אולי בכדי שכסופר אדע סופסוף על בשרי ולא בדמיוני בלבד מה עוברות הדמויות שסופר מתח מעלה על הכתב. כאילו הוא עושה את זה על פי רוב מבלי לתת את הדין, ואם כבר דין אז אולי זה הזמן לומר שהחוויה הבאה היתה פגישה בין שופט כאיש עליון לבין איש עולם התחתון.
***
נכנסנו לביתו של השופט, כשקומת הכניסה ריקה ומולנו מדרגות לקומה מעל. איש עולם התחתון כנראה כבר היה כאן בעבר וידע שהמזכירה של השופט יושבת בקומה השניה. הוא עלה אליה, ושאל אותה איפה כבוד השופט? היא נראתה מבולבלת, כאילו למרות שהיא מנהלת את פגישותיו מבלי שאף אחת מהן לא תחמוק ממנה מבלי שתדע על קיומה, בכל זאת הופתעה. היא הרימה מיד טלפון וביררה עם השופט, איפה הוא ואם בכלל ידוע לו על אנשים שמחכים לו. עד שהמזכירה חזרה אלינו עם תשובה, איש עולם התחתון הפעיל את כישרונו לצוד בעיניו כל מיני עובדות על הסביבה שהוא נמצא בה. תכונה מאוד חשובה לאנשי העולם התחתון, שנאלצים לא פעם בדרך זו לאתר אם חלילה לא מכניסים אותם לאיזושהי מלכודת ובכך הם נמצאים בסכנת חיים.
היא ביקשה שנשוב לקומת הכניסה ונחכה שם לשופט, וכך עשינו. בזמן שכבר ירדנו במדרגות, איש העולם התחתון צחק ובקולו המתגלגל כלפי מטה, אמר לה שהם צריכים לכסות בוילון את התיקים "רצח כפול" הנמצאים על המדפים לידה.
לא חלפו הדקות ומהחלון בקומת הכניסה ראינו את מכוניתו של השופט כשהיא כאילו ממהרת למקומה הקבוע שליד הבית. ראינו אותו יוצא ממנה מבלי להשתהות יותר מדי. האיש שהיה איתי המשיך בהומור שלו, ואמר תוך כדי קבלת פנים ולחיצת ידו של השופט - אני רואה שהרגליים שלך עוד עובדות, אבל לאן יש לכבודו למהר?
השופט פתח את דלת חדרו והכניס אותנו אליו בלי שום עיכוב. המראה שנגלה לעינינו היה של חדר מלא תיקים. ניסיתי אני להפעיל חושים, כפי שעשה איש עולם התחתון כמה דקות לפני בקומה מעל. חשבתי שדמיוני כסופר יבוא לעזרי, אבל כל שיכולתי לחשוב עליו הוא שככל הנראה לא רק שרגליו של השופט עובדות אלא גם הראש שלו, כי עם כל הקידמה הוא עוד לא עושה שימוש במחשב ולמרות גילו המתקדם מעדיף מכל סיבה שהיא לזכור הכל בראש. לא יכולתי להימנע מהמחשבה שהוא יהיה בסופו של דבר כאותם אלה ההולכים לעולמם עם כמה חידות לא פתורות.
השופט לא היה כל היום בבית ועל כן עכשיו נאלץ לעסוק בכמה עניינים במקביל. "אתה יודע אני פולני, ולא יכול בלי לכבד אותך בביתי", אמר כתירוץ. "ואתה יודע אני איטלקי", ענה לו איש עולם התחתון שהעובדה שהשופט לא קשוב אליו כלכך הפריע לו להתרכז. אני הייתי עוד נרגש מהמעמד הזה והסיטואציה הזאת הצליחה להלחיץ אותי, עד כי חששתי שמישהו מהם עוד ישלוף את נשקו ולא הפריעה לי העובדה ששתיתי את הקפה שלי בלי סוכר.
השתדלתי שלא להפריע לשיחתם, ואם אמרתי דברים מסויימים זה היה רק בסופי משפט שלהם. אפילו בשלב מסויים זרקתי את העניין שאני אולי אפילו מיותר בכלל, אבל אז איש עולם התחתון סיפר לשופט עליי. התפלאתי לגלות כמה שהוא יודע עליי. הם לא היו מוכנים לוותר על נוכחותי, כאילו מישהו מהם או אפילו שניהם ידעו שבעצם זה שאני סופר במקצועי, אני נוכח בשיחתם כמו איזה רשמקול שאם מישהו יבקש לגבות ממנו פעם עדות על האירוע הזה יוכל לפלוט פרוטוקול.
***
הפגישה הגיעה לקיצה אחרי כשעה וחצי, לא לפני שהנהג שחיכה בחוץ התקשר אל חברו מספר פעמים, וגהר בו שנמאס לו כבר לחכות. נפרדנו מהשופט. אני מהירתי לצאת מהסרט שהייתי בו, אבל לא לפני שלחצתי את ידו של השופט ואמרתי לו שלמרות הדעות השונות שלנו. בכל זאת החזקתי בדעתו של איש עולם התחתון, נהנתי מהכנות שלו, למרות שכינה הרבה מהאנשים שהוזכרו בשיחה - ילדים ושאם ישוב השקט ברחובות זה יהיה בזכות התערבות של כמה פוליטיקאים ופחות מבעלי שם בעיר. הנהג ישב על מכונית הבמ.וו השחורה שצבעה נבלע בחשכת הערב שירדה על העיר, חסר סבלנות כשהוא מסובב בקצה פיו גפרור. פתאום הכל התחבר לי כמו לקראת סופו של סרט קולנוע, איש עולם התחתון שהעלה בשיחה שלו עם השופט בין השאר את העניין שהוא איטלקי, והחבר שלו הקירח ששב לתפוס את מקומו כנהג.
"בוא תעלה חזרה למכונית", אמר לי איש עולם התחתון, "נקח אותך לאן שאתה צריך". חשבתי שזה אולי ניסיון שלו להכניס אותי לאיזו מלכודת ממנה ישחרר אותי, אם בכלל רק אחרי שאשכח מה עבר עליי בשעה וחצי האחרונה. אחרי שנכנסנו למכונית, ואמרתי לו שיהיה מספיק טוב עבורי אם יוריד אותי ליד בניין העיריה, פעולת הסחת הדעת שלו היתה פשוטה - הוא החל לשאול אותי שאלות על חיי: כמו כמה אני משתכר לחודש, ואם אני עוד ממשיך לראות רווח מהספרים שהוצאתי עד היום לאור. אמרתי לו שמעולם לא ראיתי רווח בחיי, ואני תמיד עושה הכל בהתנדבות כך שבמילים אחרות אני משמש ככלי בין אם לו ובין אם אחרים. הוא אמר לי שאני בגילי באמת צריך להתחיל לדאוג לעצמי ולכלכלתי. אני לא יודע למה, אבל שוב נדמה היה לי שאפשר לקבל את דבריו גם במשמעות אחרת. בכל אופן בשלב זה המכונית כבר הגיעה למקום שבו ביקשתי לרדת. העיר נראתה לי שונה מהרגיל, כאילו הגענו לסצנה מסויימת בהצגה בה הבמאי מבקש לשלוח אור שונה אל הבמה. לא ידעתי אם זו לא יותר מאשר רק תחושה שלי, אבל חשתי שקו הגבול שחוצה בין העולמות זה של מעלה וזה של מטה ברור לי יותר מתמיד.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (5/3/2010)
