חדשות ועדכונים

כל החדשות ›

יהודים נודדים

סיפור פקטיבי עם כמה עובדות נכונות

הפעם אני רוצה לספר לכם על סדרה של דיסקים שמקבלת מקום של כבוד בספריה שלי, היות וכמו שתבינו בהמשך הדיסקים האלה מיוחדים מאוד במינם. הסדרה הזו נקראת Wandering Jew ("יהודים נודדים") ולמי שלא מכיר אותה אומר בקיצור שהיא מציעה לרוב שיתופי פעולה עם אומנים שיתכן ושמעתם עליהם בעבר לא פעם, אבל עיקרה בכך שקשה להאמין אבל התיעודים שיוצאים תחת ידה הם במצב טוב יותר ממה שהאמנתם שתמצאו אותם, אם בכלל האמנתם שמתישהו הם ימצאו בהישג ידכם. אני מתכוון להתייחס רק לשני הדיסקים בסדרה הזו שתתפלאו שייכים לבוב דילן. אז שנתחיל?

זה היה אמור להיות התקליט הראשון של בוב דילן

דיסק אחד מ-1962 כשדילן נחשב עוד ממש לאמן בתחילת דרכו וכפי שכמה מכם יודעים הוא נחשב לממשיך דרכו של וודי גאטרי כפי שמתגלה בדיסק הזה תרתיי משמע אחרי שנאלץ עם מותו הפתאומי של גאטרי לסיים את העבודה עליו לבדו. בדיסק לא פחות מ-12 שירים, כמה שירים כמו "בית השמש העולה" שיש לו כלכך הרבה גירסאות (אפילו בעברית - "בית הערבה") שכבר לא זוכרים מי כתב אותו או מי ביצע אותו ראשון לקוחים מהמסורת האמריקאית. יש גם כמה משיריו של גאטרי שזכו להכרה גדולה יותר מצדו של דילן במופעים שהיו לזכרו של גאטרי.

ישנו גם שיר שנקרא Song to Woody. אם נראה לכם שאתם מכירים כמה מהשירים האלה שהזכרתי זה רק בגלל שהם יצאו באופן רשמי בדיסק הראשון של דילן וכאמור הסדרה הזו לא ממש נפוצה, היא ידועה רק בקרב אלה שבאמת רואים את עצמם מעריצים גדולים של דילן. את הדיסק הפיק מוסיקלית פרד הלרמן (חבר בהרכב ה"אורגים" (The Weavers) ומי שהקליט בשעתו גם את אלבום הבכורה של ג'ון באעז שלמרות שהקדימה את הקריירה המוסיקלית של דילן בכמה שנים ואפשר לומר שהם מושפעים מכמעט אותם האומנים לא נפל בחלקה הכבוד להוציא דיסק כזה, אבל המפגש בינה לבין דילן נעשה על מנת לכפר אולי על העוול שנגרם לה בזה.

על העטיפה של הדיסק השני בסדרה רואים את הכותל והוא אולי יגרום לכמה מכם להרים גבה, מדובר שוב בשיתוף פעולה אבל הפעם עם מישהו מבין האמנים המאוד אהודים בארצנו. אתם יכולים לנחש? אני יכול לתת לכם רמז שלא מדובר באהוד בנאי למרות שלפני כמה שנים טובות יצא להם כזכור להופיע בנמל חיפה זה אחר זה, אלא מדובר בלא אחר מאשר דני ליטאני שבזכות זה או שלא בזכות זה מכונה עד היום כ-"בוב דילן הישראלי". דני ליטאני נאלץ לצורך העניין לתרגם כמה משיריו מתקליטו (הראשון) "יחס חם", והשילוב שלו עם "אמרת שתחזרי" ו-"עוד כוס קפה" (של דילן) שמשתלבים יפה זה אחר זה הן מבחינת הטקסטים שאין ספק מאוד חשובים לאומנים הגדולים האלו אלא גם מבחינת הלחן. אם הרעיון של הדיסק הזה באמת עלה וגובש תוך כדי פגישות על כוס קפה, מי אמר שבפגישות קפה אין משהו יפה חוץ מבלעשן ביחד? אני זוכר שדני ליטאני סיפר באותם ימים אחרי שהיצירה הזו יצאה על ויניל שהוא פשוט לא יכול היה להרשות לעצמו לפספס הזדמנות שכזו, "לא נעים לומר לא לאומן שמוכר יותר ממך", היום הוא לא יודע אם היה לו את האומץ הזה או יותר נכון את היומרה להוציא דיסק כזה, למרות שאחרי הכל היצירות הגדולות של ליטאני עם יהונתן גפן הם לא מה שעשו אותו עם כל הכבוד למה שהוא כמו בעצם העבודה שלו עם דילן. זה מה שבסך הכל אם חושבים על זה טוב מה שנתן לליטאני את הדחיפה האמיתית כלפי מעלה ולא רק בארץ בפני קהל שיהפוך למעריציו אלא גם בחו"ל בפני מעריצים של בוב דילן. הנגנים שמלווים את דילן וליטאני הם "הלהקה" בניצוחו של רובי רוברטסון. הלהקה אף היא תרמה את תרומתה לנוף המוסיקה הישראלית כשעם שובו של ליטאני לארץ הקים הרכב נגנים משלו. אני מניח שלולא זה לא היינו זוכים היום ללהקה כמו "שליחי הבלוז" שליוותה כזכור את חמי רודנר אחרי פירוקה של "איפה הילד?". הסגנון השולט בדיסק הזה בניגוד לדיסק הקודם הוא יותר קאונטרי בלוז. מאחר והשילוב בין השניים מעניין גם מעבר למוסיקה עצמה בין הרצועות יש כמה שניות בהם אפשר כאילו לתת הצצה אל מה שהילך באותן השעות שבהם הם עבדו באולפן, בדומה למה שאנחנו מכירים ב-"המעגל לעולם לא יישבר" של Nitty gritty dirt band, וזה כנראה מה שקרה עם הידידות בין השניים למרות שהיא נותרה עם השנים יותר סודית. חבל רק שבעוד שליטאני הוצג לקהל האמריקאי ע"י דילן, דילן לא הוצג לקהל בארץ אפילו הראשונה בארץ, וזה כנראה הכעיס אותו שהוא נלקח כסתם עוד אומן שבא להופיע אצלנו, ובדיעבד אפשר להבין שמאחר ודילן לא קיבל את מה שהוא ציפה לו הקהל לא יכל בכלל לצפות לקבל את מה שהוא רצה מדילן, וזה דיי לא הוגן לזכור כאילו לאכזבה היתה רק צד אחד.

מהרגע שתניחו את הדיסק במכשיר הקומפקט שלכם ותאזינו למוסיקה אין לי ספק שאתם תאהבו אותה. יש לפחות איזה עשר שנים בין שני הדיסקים שהחלטתי הפעם לספר לכם עליהם. מעבר להתפתחות שחלה מבחינה מוסיקלית אי-אפשר שלא לשמוע כי קרה מאז משהו לקולו של דילן שבאותה תקופה עבד על פיתוח קול. העבודה על התקליט הזה נעשתה שווה בשווה, דילן מוביל בשיריו וליטאני בשלו. בראיון שהעניק כאמור ליטאני לכבוד ההוצאה המחודשת על גבי דיסק, סיפר ליטאני כי למזלו העבודה התנהלה בצורה כזו ולא בצורה שהיתה מאלצת אותו לתת לדילן לשמוע את העיבודים החדשים שנתן לשיריו מה שאולי היה מפוצץ בסופו של דבר את כל ההעסק, למרות שדילן רגיל שכל אחד מהאומנים שמבצע את שיריו לוקח אותם לכיוונים שונים ולא ידוע לי, כמעריץ שלו על איזו פעם שבה התרעם על ביצוע לא מתאים לשיריו, לא כשהנדריקס ביצע את שירו "מסביב למגדל השמירה" במהירות שונה ושלא לדבר על זה שהיה הראשון שלא פחד לחשמל קצת את דילן ולא בכל פעם אחרת, כך שאולי חבל שליטאני לא ניסה לראות מה תהיה התגובה.

נכתב (במסגרת פורום מוסיקה של נענע) ע"י אהוד בן-פורת (25/9/2002)