חדשות ועדכונים

כל החדשות ›

שאלות לאהוד בנאי

ראיון בלעדי עם אהוד בנאי

שהתקיים ב - 6/4/2008

 סיכום דרך עם צאת הדיסק המשולש - "ממשיך לנסוע"

כל ההתחלות - פועל במה של "הגשש החיוור" - "רכבת לילה לקהיר" כתיבת השיר שהפך ללהיט של משינה - התקופה עם יוסי אלפנט ז"ל (מפיק יצירת המופת של אהוד עם הפליטים)

אב"פ: השאלה הראשונה. לפני שהוצאת את האלבום הראשון שלך עם הפליטים עבדת במספר עבודות שונות ואחת מהן היא כפועל במה של "הגשש החיוור". האם אתה זוכר משהו מאותה תקופה?

בנאי: עם הגשש זה היה שנתיים, פרק זמן לא מבוטל ואנחנו היינו צוות של שלושה. היה בחור שקראו לו אברהם, אבל כולם קראו לו אברהם "הגשש". הוא היה כלכך מזוהה עם "הגשש החיוור", הוא עבד איתם כמעט מההתחלה והבחור השני קראו לו חיים "קולומבו" שהוא גם היה קבוע. העובד השלישי היה כזה תמיד מזדמן. בא והולך, כל כמה שנים היה בא מישהו ואני הייתי השלישי. אנחנו היינו יוצאים, כמובן יותר מוקדם וזה לא הופעת רוק "הגשש החיוור". לא היה הרבה ציוד זאת אומרת לא היה הרבה לסחוב. מבחינה טכנית זה היה דיי נוח. היה כזה מן ואן, לא משאית אפילו והתפקיד שלי היה להעמיד את השטיח, לטאטא את השטיח, להכין את כל הבגדים שלהם, להכין להם את הבגדים בחדר הלבשה, להכין להם את לוח השש-בש. הם היו משחקים שש-בש לפני. והם היו מגיעים תמיד באופן קבוע שעה לפני ההופעה. הם היו מגיעים במונית, פולי זכרונו לברכה וגברי היו מתיישבים מיד ומשחקים שש-בש ושייקה היה יושב ומדבר, מפטפט ואני זוכר שהיו לנו המון הופעות. היו להם הופעות כמעט עשרים ערבים בחודש שזה המון, בין 15 ל-20.

אב"פ: אני יודע שגם הגעתם לעכו.

בנאי: היינו בכל מקום, היינו בעכו, היינו בנהריה, בדימונה, באופקים, בנתיבות, במעלות. לפעמים אני אומר הלוואי ואני הייתי מצליח להגיע עם הופעה שלי לכל המקומות ש"הגשש החיוור" היו מופיעים. בכל מקום האולם היה מלא, תמיד עד הכיסא האחרון והם היו מאוד מקצועים זאת אומרת תמיד היתה הרגשה שהם באים לתת הופעה הכי טובה שהם יכולים לתת. הכל היה צריך להיות מתוקתק, הכל היה צריך להיות מסודר מאוד.

אב"פ: אני מבין שהשיר שלך "פועל במה" מהתקליט הראשון קשור לתקופה ההיא.

בנאי: זה תיעוד פחות או יותר של התקופה של העבודה ההיא.

אב"פ: ודרך אגב השיר בתקליט הראשון הוא דיי דומה לשיר מהתקליט השני שאתה אומר ש"תיבת ההילוכים תקועה ברוורס".

בנאי: כן.

אב"פ: יש בזה איזו הקבלה בין השירים.

בנאי: אף פעם לא שמתי לב לזה. פה (ב"נגעת בצמרות העצים") יש מהלך.

אב"פ: ב"פועל במה" יש את הנסיעה עצמה.

בנאי: כן. "מחליף מהלך" ופה (ב"נגעת בצמרות העצים") יש את "תקועה ברוורס". יפה.

אב"פ: אני מתאר לעצמי שבזכות העבודה הזאת אתה רואה את הבמה בצורה אחרת להבדיל מיוצרים שלא היו פועלי במה. שתף אותנו בראיית העולם הזאת. איך היום כשאתה זמר אתה רואה את פועלי הבמה. אתה בטח יכול להבין את הזווית שהם רואים בה את החיים.

בנאי: כן. קודם אני חושב שבגלל שאני הייתי פועל במה, והייתי גם עובד במה של יוסי בנאי תקופה מסויימת אז יש לי את כל העניין הזה של לראות את הבמה דווקא מהצד של מאחורי הקלעים. זה בטח נותן לך איזושהי התייחסות לדבר הזה שנקרא "במה". מה גם כשאני הייתי נער הייתי בא להצגות של אבא שלי, יעקב זכרונו לברכה היה משחק. אז גם כן הייתי הרבה פעמים מעדיף לשבת על הבמה, מאחורי הקלעים ולא באולם. נורא ריתק אותי תמיד איך זה עובד שם. בעיקר כשאתה רואה אנשים, כמו יוסי בנאי, "הגשש החיוור" אתה רואה אותם בפעולה, למרות שזה לא מוסיקה. נשתמש במילה קצת גבוהה, אבל כמעט חרדת הקודש שהיה להם לפני העליה לבמה. ההתייחסות לקהל, הקפדנות על כל פרט.

אב"פ: זה לא כמו היום שהאמנים דיי מקבלים את זה אחרי שהם זוכים לדוגמא ב"כוכב נולד" הם רואים את זה כמובן מאליו. כאילו עצם הזכיה שלהם הם זכו כי יש להם קהל.

בנאי: וגם ללא ספק אחרי שהפכתי לאמן מופיע אני מסתכל על פועלי הבמה, ואתה יודע יש לי הרגשה של כאילו שווה בין שווים. זאת אומרת אני מאוד מבין אותם. הנה לדוגמא פועלי הבמה שעובדים איתי. האמת לפעמים ממש אני חרד להם, הם נוסעים שעות במשאית, ובכל זאת ההופעה שלי זה לא "הגשש החיוור". הרבה מאוד פנסים והרבה מאוד ציוד ואחרי ההופעה יש להם איזה שעתיים שלוש לפרק ועוד שעתיים שלוש לנסוע. אני חושב שהם עובדים הכי קשה מכל ההפקה ולצערי גם מתוגמלים הכי פחות. אתה יודע יש מעטים ששורדים במקצוע הזה. תמיד יש אנשים שמתחלפים.

אב"פ: זאת מעין עבודה שחורה.

בנאי: זאת עבודה שחורה לגמרי, זו לא מעין עבודה שחורה.

אב"פ: לגבי הקטע של הג'יבריש שבשירים. איך זה הגיע? היום זה אחד מסימני ההיכר שלך. שאתה שר שיר והוא מגיע כבר לשיאים גבוהים, סליחה אם זאת מילה לא נכונה, אבל למעין אקסטזה כזאת. אם אתה מבין למה אני מתכוון. מאיפה זה הגיע?

בנאי: זה באיזשהו מקום ככה השיר אפילו התחיל, כי השפה יש בה משהו מגביל. כל זה שאני מאוד אוהב את השפה העברית, אבל האמת היא שהרבה שירים שלי הם התחילו בעצם בזה שהיתה לי מנגינה אבל לא היו מילים. אז זה היה או באנגלית אבל גם כן באנגלית חסרת משמעות.

אב"פ: ב"יושב על צד הכביש" יש את הקטע הזה שאתה אומר 'איפה אחי ואיפה אחותי?'.

בנאי: כן, ולפעמים זו מין שפה לא שפה כזאת. כי יש את הרגע הזה של שיר שיש לך את המנגינה ואתה עוד לא כותב את המילים שהוא יכול לעוף כל מיני כיוונים. המילים איכשהו תוחמות אותו, הן קובעות לו את הגבול.

אב"פ: אז למעשה כאילו השירים שאתה מחזיר אותם לג'יבריש אתה לא מנתק אותם מחבל הטבור של השיר.

בנאי: בדיוק, כן. זאת הגדרה מאוד יפה. אני באיזשהו מקום, כן שומר. מחזיר אותם לנקודת ההתחלה שלהם.

אב"פ: ככה אני רואה את זה. הרבה לא יודעים שאתה כתבת את "רכבת לילה לקהיר". אני מוכרח לומר שידעתי את זה יחסית דיי מוקדם בזכות אותו ג'יבריש. איך נעשתה העבודה על השיר הזה? האם הוא נכתב מראש עבורם, האם היו שירים אחרים שהם חשבו לקחת ממך? ואם יש לך גירסה משלך לשיר.

בנאי: ישנה הקלטה שהוקלטה בבית שלי בטייפ נייד ובה יובל ושלומי משמיעים לי את "רכבת לילה לקהיר" בלי מילים בכלל רק את המנגינה. שלומי מנגן בגיטרה בדיוק את מה שהוא מנגן כל השנים.

אב"פ: הם נקראו אז "שלום הציבור".

בנאי: זה היה קצת אחרי. היתה את המנגינה והיה לשלומי את המשפט הראשון אני כלכך עצוב ושמש על העיר ודיזינגוף נראה לי כמו "רכבת לילה לקהיר" שזה בעצם רוב השיר לדעתי והיה חסר להם את ההמשך. בעצם אני לקחתי משלומי את הפתיחה הזו והמשכתי אותה.

אב"פ: שזה מעין שיר שיצא בשיתוף פעולה.

בנאי: כן, לגמרי.

אב"פ: אני שמתי לב שהתארחת גם ב"מפלצות התהילה".

בנאי: שם ניגנתי מפוחית, אבל מבחינת כתיבה לא היו עוד דברים כאלה.

אב"פ: אתה הוא מי שדופק על הדלת ואומר "כאן שמעון חמוטל" משהו כזה?

בנאי: לא, לא.

אב"פ: אני עוקב אחר הקריירה שלך ממש מההתחלה. אני זוכר את הראיון שהיה לך עם יוסי אלפנט זכרונו לברכה ב"רדיו רדיו" של קוטנר. בזכות אחי הגדול, הוא הקשיב לזה, בעקבותיו נדבקתי לרדיו והקשבנו ביחד. היינו מהרגע הזה מהופנטים, אני עד היום מהופנט למוסיקה שלך.

בנאי: זאת היתה תוכנית מאוד יפה שהיתה שתי לילות.

אב"פ: ....אני זוכר זאת היתה אמורה להיות פעם אחת, אבל בעקבות ההצלחה מעניין שהדור של היום זוכר את אלפנט, אבל משום מה, זה מה שלי צורם שאין להשיג בחנויות את הדיסקים שלו.

בנאי: אין.

אב"פ: אין ואני יודע שיש הרבה שמחפשים אותם. אני לא יודע מה עם הקהל של היום, אבל אתה בטח זוכר שבעבר הרבה פעמים צעקו לך 'אלפנט, אלפנט'. אני זוכר שהיית בפסטיבל הבלוז בחיפה עם בוב דילן. אני זוכר את הסיטואציה שבה יצאת מהמונית וזה הדבר הראשון שהקהל צעק לעברך מיד אחרי שראה אותך. הוא השאיר חותם מאוד גדול.

בנאי: כן.            

1     2     3     4     5