הקשר עם פנחס שדה והאהבה המשותפת למוסיקה של סנדי דני
אב"פ: אני מבין שהקשר בינך לבין פנחס שדה היה דרך זה שהלחנת את השיר שלו "החיזיון לפרנצ'סקו גויא".
בנאי: הגעתי לדירה שלו ברמת גן וישבתי איתו ועם עוד חבר כמה שעות ושוחחנו. שנים אחרי זה כשהקלטתי את השיר, בעצם התקשרתי בכדי לבקש ממנו אישור ואז הוא אמר לי בטלפון שמבחינה רשמית אני לא צריך לקבל ממנו אישור, כי זה כבר נחלת הכלל. אתה יכול להשתמש בשיר ואין בעיה הוא ישמח מאוד אם אשתמש בו ומה שהפתיע אותי זה שהוא הכיר אותי מיד, הוא זיהה אותי. זה היה כבר אחרי הפליטים. הוא אמר לי שהוא קרא ראיון איתי עם יותם ראובני שהיה ידיד קרוב שלו ובראיון אני גם הזכרתי אותו, את פנחס שדה אז ככה הוא זכר אותי והוא אמר לי שהוא מאוד ישמח לשמוע את השיר. אז באתי אליו, הבאתי לו את השיר והוא הקשיב לו. היה אז בעיתון "חדשות" מוסף "קליפ". זה היה מוסף דווקא מאוד נחמד שעסק במוסיקה. ביקשו ממנו והוא כתב כמה מילים על השיר. ואחרי כמה שנים באתי אליו ברעיון לעשות איתו איזה ערב משותף.
אב"פ: מה גרם לך להקליט דווקא את שיר "החיזיון..."
בנאי: "החיזיון..." זה שיר שפגשתי אותו במהלך קריאה בספר, והוא כמעט מיד התנגן לי. הוא גם כתוב בצורה של שיר ששרים אותו. אתה יודע יש שירה, אצל פנחס שדה ודאי יש שירים שהם מאוד פתוחים. אין בהם משקל, אין בהם חריזה. יש בהם מוסיקה ברגע אבל לוא דווקא משהו שאתה יכול לשיר אותו. "החזיון לפרנצסקו גויא" הוא שיר שכלכך בנוי כשירה, כשיר, כפיזמון. אני זוכר שקראתי אותו וחשבתי שצריך ממש לשיר אותו. יש כאן סיפור, יש כאן איש, יש כאן אישה.
אב"פ: בתקופת חייו האחרונה של פנחס שדה הופעתם ביחד במספר הופעות שיוחדו במיוחד לשיריו איך עלה הרעיון ביניכם לעלות מופע? כאילו מעבר לשיר של האולפן במופע עצמו.
בנאי: לי היתה איזו מחשבה כשהייתי קורא שירים של פנחס שדה כל הזמן הייתי שומע מוסיקה ברקע. יש הרבה מוסיקליות בשירים שלו. הוא כותב הרבה על מוסיקה. מוסיקה היא דבר שנוכח בכתיבה שלו, ועלה לי פתאום רעיון לנסות ליישם את הדבר הזה. זאת אומרת שהוא יקרא שירה עם השירים שלו ואני אנגן ברקע את המוסיקה שאני מרגיש שהיא כאילו נמצאת שם. הצעתי לו והוא הסכים לעשות ניסיון. הוא מאוד אהב את זה וגם אני היה שם משהו מאוד יפה, ולא דובר בשלב הראשון על זה שאני אכתוב ואלחין שירים אבל תוך כדי עבודה יצאו גם ארבעה - חמישה לחנים לשירים שהוא כתב. כמובן היה גם את "החיזיון לפרנצסקו גויא" שכבר היה דבר נתון ובעצם ככה זה יצא.
אב"פ: זה היה אחרי הרבה יותר מעשר שנים? זה היה כשהוא הוציא את "איך זינג ווי א פייגאלע" (ספר שיריו האחרון).
בנאי: כן, ואז כשהיה לנו את הרעיון של הערב המשותף הזה. היתה את התקופה שעשינו חזרות ועבדנו על זה. זה היה אצלו בבית, הייתי נוסע אליו לירושלים. בסך הכל היו לנו שלוש הופעות. לא היו הרבה הופעות. אחת בתל-אביב, אחת בחיפה ואחת בערד.
אב"פ: אני חשבתי שהיו יותר.
בנאי: לא. אחת מהן גם הוקלטה וגם צולמה לטלויזיה.
אב"פ: יוצא מתישהו דיסק של התיעוד של ההופעה?
בנאי: יכול להיות, אני לא יודע. יש לי את כל ההקלטות. העלתי לאתר שלי איזה ארבעה, חמישה קטעים משם. יכול להיות שכן.
אב"פ: כי אני יכול לומר לך שאני באופן אישי חכיתי לזה תקופה דיי מסויימת אמרתי לעצמי שכל רגע זה צריך לצאת. ראיתי את זה כמובן מאליו שזה עניין של זמן.
בנאי: זה באמת עניין של זמן. זה בעיקר זמן שאני ארגיש שזה הזמן הנכון. אני לא יודע מה אבל משהו מונע ממני להוציא את זה. עוד לא ברור לי למה.
אב"פ: אני הבנתי שגם היתה תוכנית של פנחס שדה ברשת א' שהאזנת לה ודרך המוסיקה של פנחס שדה שהוא בעצמו השמיע את סנדי דני הכרת את המוסיקה שלה.
בנאי: לא. מה שהיה, אני לא יודע אם זה היה ברשת א' יכול להיות. כשאני הייתי בן 18 הוא הוציא ספר שנקרא "נסיעה" ועד היום זה אחד הספרים שלו שאני הכי אוהב, לכאורה ספר מאוד פשוט. הוא מפליג באוניה לאירופה.
אב"פ: כן, אני מכיר את הספר. יש את ההמשך שלו שנקרא "נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים".
בנאי: כן. היתה תוכנית שהוא הקריא בה בעצם קטעים מהספר וברקע היתה מוסיקה, והמוסיקה באופן מפתיע היתה של ג'ניס ג'ופלין ואני זוכר גם את לד זפלין. זה הפתיע אותי שהוא בחר במוסיקה כזו לרקע, וזה מאוד שימח אותי. הייתי ממש ב-HIGH מזה.
אב"פ: אני משום מה תמיד חשבתי שדרך פנחס שדה התוודעת לסנדי דני. אתה יודע שהיא היתה בין היתר גם זמרת ששרה עם לד זפלין?
בנאי: ודאי, היה להם שיר אחד במשותף. בשנת 70 לדעתי זה היה או 71 הם נבחרו ללהקת השנה בבריטניה והיא נבחרה לזמרת השנה. זה היה מקרה מאוד נדיר, כי היא לא היתה פופולרית כלכך, ואז לכבוד זה הם עשו ביצוע משותף שבאנפלאגד שלהם הם עשו את זה עם זמרת הודית שחיה בלונדון, נאג'מה.
אב"פ: אני זוכר שבזמנו כשמצאתי תיעוד של ההופעה האחרונה שלה כתבתי לך מכתב וסיפרת לי שיצא לך לראות אותה בהופעה.
בנאי: אני ראיתי הופעה של Fairport Convention שהיא היתה הזמרת שלהם. את סנדי דני בעצם איך הכרתי. אז הייתי עם איזה חבר ב"בזאר התקליט". היו שתיים או שלוש חנויות תקליטים בתל-אביב ואנחנו היינו כל הזמן הולכים ומחפשים דברים חדשים וראינו איזה תקליט עם עטיפה מצויירת, שהלהקה היתה מצויירת על העטיפה, ומאוד מאוד אהבנו את הציור. זה היה נורא יפה. קראו לזה Fotheringay. לא ידענו על זה כלום, קנינו את זה. אני קניתי את זה. באתי הביתה שמתי על זה פטיפון ועף לי המוח. זו היתה היא, והיא היתה הזמרת של Fotheringay ואז הסתבר שבכלל ההרכב הזה הוא מעין שלוחה של Fairport Convention.
אב"פ: היא היתה גם ב-Strawbs.
בנאי: כן, ואחר כך היא הוציאה כמה אלבומי סולו. אני עד היום פחות באלבומי הסולו שלה. את תקליטי הסולו שלה אני פחות אהבתי, ויותר ב-Fotheringay ו-Fairport Convention.
אב"פ: יש את השיר שלה שהוא לדעתי ה-שיר Who Knows Where The Time Goes
בנאי: השיר עצמו שדווקא לא יצא בתקליט של Fotheringay ויש גם את Fotheringay שהוא גם אחד ויצא בתקליט של Fairport Convention. השירים הכי יפים שלה, אבל בסופו של דבר כמו ניק דרייק לא נגמר לי.
אב"פ: אתה יודע שהיא היתה מעבר לזמרת גם אחות במקצועה?
בנאי: כן? לא ידעתי את זה.
אב"פ: היא היתה מאוד מיוחדת בכלל. כמו שאתה אומר היא סוג של מלכה. כמו שג'ון באעז להבדיל. דרך אגב, אתה אוהב את ג'ון באעז?
בנאי: ככה ככה.
אב"פ: היתה לך תוכנית ברשת א' שמשום מה לא המשיכה?
בנאי: התוכנית לא המשיכה, אני לא זוכר למה. נראה לי שמנהל רשת א' לא אהב שם איזה משהו. אם את איך שהגשתי את השירים או את השירים בעצמם. אני רק זוכר שמשהו שם לא כלכך הסתדר.
אב"פ: זה לא שינה לו במשהו שאהוד בנאי הוא מי שמגיש את השירים?
בנאי: כנראה שלא.
אב"פ: האם זה בגלל שלא היו מאזינים או שגילית שרדיו זה בעצם לא בשבילך?
בנאי: אני דווקא הייתי רוצה לעשות תוכנית רדיו מתישהו. אני לא יודע מתי, איפה ואיך, אבל רדיו זה מדיום שאני דווקא מאוד אוהב.
אב"פ: דרך אותה תוכנית שהיתה לך ברשת א' יצא לי להתוודע למוסיקה המקסימה של סנדי דני ששנינו מסכימים על זה שהיא היתה מלכה. האם השיר "עלמתי האירלנדית" מתוך הדיסק השלישי שלך מוקדש לה?
בנאי: לוא דווקא. היא לא היתה אירלנדית עד כמה שידוע לי, היא היתה אנגליה. זהו דווקא לא.
אב"פ: המילים בשיר הזה. אתה מתאר - "שיער של זהב גולש על כתפיך..." ובאמת היה לה שיער של זהב כזה ו-"את לא היית רכה המו כפרח אנגלי". אני תמיד חשבתי שזה עליה. אז אתה אומר שזה לא עליה?
בנאי: לא, אבל אני יכול לראות את הקשר בין "עלמתי האירלנדית" לסנדי דני. אני בהחלט יכול לראות את הקשר.
אב"פ: זה אולי שיר תת מודע.
בנאי: יכול להיות, אבל במקרה של "עלמתי האירלנדית" אני חושב על מישהי ספציפית אירלנדית באמת ממש שנסעה חזרה לאירלנד מקיבוץ בארץ. היא היתה בקיבוץ בארץ אבל אני באמת חושב שיש איזה משהו בכל המשיכה שלי לאיים הבריטיים, לאירלנדית הזו ולסנדי דני גם. כן, אני יכול לראות בזה איזה קשר.
