סגירת מעגל - העבודה על הדיסק השלישי עם יהודית רביץ - משהו לעתיד
אב"פ: אם כבר הזכרתי את הדיסק השלישי כדאי אולי להזכיר שלהפקה המוסיקלית שלו אחראית יהודית רביץ היא דיי יוצאת דופן מיוסי אלפנט ומעובד אפרת שעבדת איתם על היצירות הקודמות שלך. איך נוצר ביניכם הקשר ולמה בחרת דווקא אותה?
בנאי: אהבתי מאוד את ההפקה שהיא עשתה לקורין אלאל ב-"אנטרטיקה". ומה שהיה עם השלישי שאני הייתי באיזשהו מצב קצת מוזר, כי התוכנית שלי היתה באיזשהו מקום. בשלישי רציתי לאחד את "הפליטים" מחדש. עובד אפרת חזר לארץ, גיל סמטנה עזב את הארץ ואז עשיתי פגישה עם יוסי אלפנט ועובד אפרת בלוגוס והצעתי להם שנעשה תקליט ביחד. שזה יהיה עם הפליטים, אבל בעצם עם ההרכב המקורי, כי עובד למעשה היה עם הפליטים בהתחלה.
אב"פ: כשעוד קראו לו אובי פפר.
בנאי: כן, ואחרי שיוסי נפטר, זה היה זמן קצר לפני ההקלטות ואני הייתי באיזה דיי משבר בגלל זה. היתה לי הרגשה שאם זה לא עם יוסי אז גם לא עם עובד. זאת אומרת אני הרגשתי שאני צריך ללכת בכלל למקום אחר על משהו אחר לגמרי ושמעתי ברדיו את השירים של קורין ואהבתי מאוד את ההפקה. התקשרתי ליהודית והיא אמרה לי שהיא לא מפיקה מוסיקלית והיא חברה של קורין, וככה זה יצא. אמרתי לה שאני לא מחפש מפיק מוסיקלי. אני מחפש משהו כזה, כי גם אני תמיד עובד עם איזה חבר. ואז היא הציעה שניפגש, ניפגש ונראה איך אנחנו מרגישים בלי להתחייב. היו לנו פגישות מאוד מוצלחות. מה שאהבתי אצל יהודית זה היה שלפעמים יש בן-אדם שאתה פוגש אותו.
אב"פ: ואתה יודע שהיית צריך לפגוש אותו.
בנאי: לא, שאתם גם לא צריכים לדבר. בתחילת ההיכרות שותקים ביחד. והיו לי איתה הרבה שתיקות נעימות, שהיא שמה בהן מוסיקה.
אב"פ: והמוסיקה שהיא שמה דיברה אליך?
בנאי: כן וזה איכשהו יצא, מזה זה התגלגל לזה שהיא עשתה את ההפקה.
אב"פ: זאת אומרת שאתה מרגיש שהיא הוסיפה צליל מסויים למוסיקה שלך?
בנאי: אני חושב שלצורך העניין הזה של האלבום השלישי היא עשתה עבודה מאוד יפה. יש לי קצת הסתייגות מהסאונד של התקליט הזה, ואם יש איזשהו תקליט שאני טיפה לא יודע אם מתחרט אבל חושב שהייתי עושה אותו טיפה אחרת זה השלישי.
אב"פ: מה זאת אומרת יותר רוקיסטי או ...?
בנאי: לא יודע אם יותר רוקיסטי או לא, אבל פחות נקי. פחות HI-FI. אני לא חושב שכאן זה לא היה כלכך הבחירה שלה כמו של הטכנאי שעבדנו איתו, כי לפעמים לא מודעים לזה אבל מי שמאוד מאוד קובע צליל של אלבום זה הסאונדמן בחור שיושב מאחורי הקונסולה ומשחק עם הכפתורים והכיוון שהוא הלך בו אני איכשהו זרמתי איתו זה היה לעשות עבודה מאוד נקיה, מאוד צלולה. בדיעבד אני לא בטוח שזה הכי מתאים לי. לא חזרתי לעשות סוג של הפקה כזאת.
אב"פ: זאת אומרת שלא היית חוזר לעבוד איתה?
בנאי: עם יהודית היה לי מפגש מאוד פורה אז אם זה ייצא למה לא.
אב"פ: אז אני מניח שאתם עדיין בקשר.
בנאי: אנחנו כמעט ולא בקשר, אבל סתם מסיבות שהחיים זורמים.
אב"פ: איזו תקופה מחייך אתה זוכר הכי פחות או יותר נכון מנסה לשכוח? אם בא לך לשתף אותי בזה, אם זה לא אישי מדי.
בנאי: אני לא יודע אם יש לי תקופה כזו, האמת. יש רגעים מסויימים, ימים מסויימים. סיטואציות מסויימות שאם אפשר היה לעשות עליהם Delete ולהעיף את זה גם מסל המיחזור אז זה היה נחמד, אבל תקופות ממש ארוכות לא.
אב"פ: מה עם התקופה שהיית מנגן בה בתחנת רכבת וקראת לעצמך למנהל התחנה או למישהו אחר שהיה שם, מיסטר צימרמן. זו תקופה שאהובה עליך או שזו היתה תקופה קשה ומוטב לשכוח אותה?
בנאי: תראה זו היתה תקופה קשה, אבל אסור לשכוח אותה דווקא בגלל שהיא היתה קשה. זו היתה גם נקודת ההתחלה שלי עם הגיטרה והמפוחית. אני חושב שזה ממש יפה איך שאמרת את זה. זה היה קשה, אבל אסור לשכוח את זה, כי באיזשהו מקום היום אני בא להופיע אז יש קהל ברוך השם אז אני אומר לעצמי שאסור לי לשכוח את התקופה שפעם הייתי עומד בתחנת רכבת ושר ואנשים היו עוברים, אומנם זורקים איזה מטבע או לא. דווקא עכשיו שהייתי בלונדון אחד הדברים שגרמו לי להתרגש מהביקור זה שזה החזיר אותי לנקודת ההתחלה ההיא, למה שהייתי אז.
אב"פ: עכשיו אחרי שהוצאת את הדיסק המשולש שבו מיטב השירים שלך מכל הזמנים בהופעה שזו הפסגה שלך האם יש תוכניות לעתיד כמו להוציא תיעוד ב-DVD האם חגיגת עשרים שנה עם הפליטים באה בחשבון?
בנאי: זה קודם כל קרה, עשרים שנה עם הפליטים. יצא האלבום, יצא קליפ.
אב"פ: אני מתכוון יותר לאמנים שמבצעים משיריך.
בנאי: לא, אין תוכנית לכזה דבר. לי בכל אופן אין תוכנית כזאת.
אב"פ: כי יש כבר כמה אמנים ששרים שירים מתוך התקליטים שלך.
בנאי: כן, "הבילויים" עושים את "ערבב את הטיח, אחמד", אבל לא, אין לזה תוכנית.
אב"פ: ולהוציא הופעה ב-DVD?
בנאי: צריך ללכת לבדוק, יש מישהו שעובד על זה. כבר צילמנו הופעה והוא בשלבי עריכה כמעט סופיים.
אב"פ: אתה יודע שיש הרבה שאומרים שאם "ממשיך לנסוע" היה יוצא ב-DVD זה היה מעולה, אבל גם ככה זה דבר מעולה, אני שומע את זה בלי הפסקה.
בנאי: כן, אז ה-DVD ייצא. לא ההופעות ממש האלה, אבל הופעה אחרת כן.
אב"פ: איפה אתה רואה את עצמך היום בעוד עשרים שנה?
בנאי: אני מקווה שפחות או יותר באותו מקום רק עם עוד דברים שעשיתי. זה בעצם העניין שאני מקווה לעשות כמה שיותר דברים.
אב"פ: זאת אומרת שאתה מרגיש שאחרי כל השלבים שעברת במהלך השנים הגעת לנחלה שלך?
בנאי: הגעתי לנחלה שעוד יכולה לעבוד, כלומר אם אתה משווה את זה באמת לנחלה, אדמה בן-אדם מגיע אל הנחלה שלו הוא מתבסס בה ואז הוא מתחיל לעבוד.
אב"פ: הכוונה שלי אתה הרי יודע כשבן-אדם מתחתן ומקים משפחה אז אומרים 'זהו יש לו את האישה ויש לו את הילדים הוא כבר הגיע לנחלה שלו' זו הכוונה שלי.
בנאי: כן, טוב האמת שאני התחתנתי ונולדה לי ילדה עוד לפני שהפליטים יצאו זאת אומרת את זה עשיתי כבר כאיש משפחה. מהבחינה הזאת אני חושב שהייתי רוצה שיהיה לי את הזכות הפרבילגיה להמשיך לעבוד, להמשיך לייצר ומבחינתי כל מה שאעשה זה יהיה כמו עוד ציון דרך, עוד תמרור בדרך.
אב"פ: אבל אין איזה חלום שאתה רוצה להגשים? נגיד לעשות את אותם סרטים שחשבת לעשות כשהיית צעיר יותר.
בנאי: לפעמים אני משתעשע ברעיון שאולי, אתה יודע, לא לעשות ממש לבד סרט. נראה שזה גדול עליי. אולי להתחבר למישהו ולעשות משהו קולנוע. יכול להיות שיגיע הזמן לזה ויכול להיות שלא, אבל גם אם כן. אתה יודע יש משהו גדול בגודל של סרט התקציבים האדירים.
אב"פ: מה עם סרט במתכונת של סרטי סטודנטים?
בנאי: האמת שכן אני בעצמי דיי משתעשע בוידיאו, מצלם קטעים ועורך אותם. מקדיש להם פסקולים.
אב"פ: יש צילום שלך מחזיק מצלמת וידיאו באחת מחוברות הדיסקים, נדמה לי ב"עוד מעט".
בנאי: כן.
אב"פ: סיפרתי לחבר טוב שלי שהוא בעל משפחה וגם איש דתי, בשדה הגדול שהיינו בו ביום שישי, לפני כניסת השבת את הסיפור שמאחורי הסיפור של עטיפת הדיסק "עוד מעט" שאתה יושב שם על כיסא של פינת אוכל. אז אמרתי לו שאהוד בנאי יושב פה על כיסא לפני, תקן אותי אם אני טועה, לפני שהמקום הזה יהפוך למקום של מגורים ויקום בו בניין. הוא ביקש לזכור משהו מילדותו.
בנאי: נכון, כן. באמת לא נשאר מזה כלום. בנו על זה את קניון גבעתיים ובזה זה נגמר לגמרי.
אב"פ: היום זה מלא בניינים שם?
בנאי: מלא בניינים, קניון, כביש. לא נשאר מזה זכר וכשאני עשיתי שם את התמונה זה כבר היה עשירית ממה שהיה שם במקור, אבל היום גם זה כבר לא נשאר.
אב"פ: נסיים תודה רבה, אהוד.
בנאי: סבבה.
