לפני כשבועיים כשהתארחתי במרתון "גרייטפול דד" שנערך בתחנת הרדיו "קול הקמפוס" אחת השאלות שנשאלו בפורום ע"י אחד המאזינים היה באיזה שיר מיוחד בחרנו לסיים. אני מוכרח לומר שהשאלה הזו שימחה אותי במיוחד, כי כפי שעניתי לאותו מאזין בהודעה אישית: אני הייתי אותו "משוגע" שבחר להשמיע את אותו שיר, ומצא לנכון לבקש להשמיע עוד קטעי פולק על אף ששאר החברים באולפן העדיפו להתמקד יותר בקטעים מההופעות של הדד. הסיבה ששמחתי על השאלה הזו היא שאותו מאזין זיהה אותי כמי שבא אל המוסיקה הזו יותר מהכיוון של אלה שאוהבים את הפולק האמריקאי, ויש לי לא מעט דיסקים כאלה שמצאתי תוך חיפוש עצמי, ואני מבקש לפתוח הפעם בהסבת תשומת לבם של אלו מאיתנו שאוהבים את הפולק האמריקאי שאם הם יעקבו אחר ההוצאות המחודשות של חברת Elektra בשנים האחרונות, בין אם הם נמנים בין המעריצים של בוב דילן ובין אם לא, צפויות להם לא מעט הפתעות.
כל פעם שמגיעה עת בחירות ועולה המושג "עיתונות מגוייסת" אני נזכר בזמרי עם של שנות ה-60' שרובם ככולם עשו איתה יד אחת והעלו את ענייני האקטואליה הדוחקים והכואבים גם בשירים, כך שמי שמחובר למוסיקה הזו לא יכל להאזין לה מתוך התעלמות ממה שקורה בעולם סביבו. זה במידה רבה מה שמבדיל את אמני הפולק מאמנים בג'אנרים האחרים. אפשר לומר דיי בהכללה שאמני הפולק הללו היו שייכים לקבוצת ה -Broadside מגאזין שעסק באקטואליה והתפוצה שלו היתה בקרב סטודנטים בגריניץ וילג', אבל השירים שלהם יצאו כמובן מהנקודה הזו אל רחבי כל ארצות-הברית.
אחד הבולטים מבין הזמרים הללו היה פיל אוקס שנראה בעטיפת All The News That's Fit To Sing יושב על מזוודת הגיטרה שלו בזמן שהוא שקוע בקריאת עיתון. בבלוג כלשהו באינטרנט הוגדר ביחסו של דילן כעפרה של ירדנה ארזי ולדעתי עם כל הכבוד הדימוי הזה מחטיא לא רק שיש מקום לכל אחד מהם, אלא שכמו שארחיב בהמשך חבל שדילן בקטע הזה לפחות לא ממש ידע להעריך את מי שהיה לפניו. הם יכלו למצוא ביניהם לא מעט נקודות לחיבור שמשום מה פוספסו ולדעתי יש בזה איזושהי החמצה.
הפעם הראשונה שנתקלתי בשמו של פיל היה בזכות דיסק מחווה למוסיקה האמריקאית לגווניה Prairie Home Invasion שג'לו ביאפרה סולן להקת הפאנק Dead Kennedys הקליט עם שותף בשם מוג'ו ניקסון שהוסיף שני קטעי בלוגראס מיוחדים מאוד. השיר של פיל המבוצע ביצירה הזו הוא "תאהב אותי אני ליברלי". כמובן שלא יכולתי דרך היצירה הזו לגבש את דעתי עליו, אבל הטקסט הזה גם אחרי שינויים קלים שעבר השאיר לי רושם שיהיה מעניין למצוא משהו מיצירותיו.
אי-שם בתחילת שנות ה-90' הזדמן לי להגיע לסניף של "האוזן ה-3" בחיפה (שהיה אז, באותם ימים במדרחוב נורדאו) בשעה שהגיעה חבילה של תקליטי פולק במצב טוב שהגיעו מאיזה אספן שמשום מה רצה להיפטר מהם. אני זוכר שהאזנתי לכמות נכבדה של תקליטים, אבל התקליט הזה משך את תשומת לבי במיוחד. אני אז באותם ימים הייתי חדש בכל מה שקשור לחיפושים של כל מיני דברים שקשורים לדילן בכלל ולשורשים שלו בפרט, ובהרגשה של החמצה כאילו התוודעתי אליו באיחור, כמובן שלא ידעתי שביום מן הימים יזדמן לי לראות את אותה הופעה היסטורית שלו בנמל חיפה.
מיותר לומר שהיצירה הזו השאירה בי רושם גדול, ובכלל האמן עצמו על אף כשהתחלתי לקרוא על דילן לא מעט ספרים, קראתי על הקשר הקרוב של דילן עם כל מיני אמנים כמו דונובן, ג'ואן באעז ועוד... שזכו כפי שאפשר לראות בסרט Don't Look Back לנסוע איתו במכונית אחת, וכאב לי שדווקא את פיל אוקס הוא זרק מהלימוזינה שהם נסעו בה יחד. כמובן שקטונתי מלשפוט את דילן על התנהגותו אבל אני מוכרח לומר שהסיבה שנראת לי הכי הגיונית להתנהגותו המוזרה הזו שדילן פחד ממנו, כי באותה עת היו כבר לא מעט שניסו לחקות אותו ולמרות שאוקס אכן היה סטודנט לעיתונאות מספיק להאזין לבוטלג הרשמי מס. 6 של דילן ב-Philharmonic Hall בו הוא צוחק על עצמו איך הוא כתב לא מעט שירים בהשראת כותרות מעיתונים בכדי למצוא שטענתו שפיל אוקס נראה לו יותר עיתונאי מזמר פולק טענה שהיא עם כל הכבוד לא צודקת.
אחר-כך בזכות זה שנפתחו סניפי ה"טאואר רקורד" בארץ מצאתי תקופה מסויימת כל מיני דיסקים של פולק, ביניהם גם אוסף שלו. גם היום אני ממעט לרכוש דיסקים דרך האינטרנט ומעדיף לרכוש אותם בעצמי בביקורים שלי בארה"ב. אני מוכרח לומר בעניין של פיל אוקס ששמתי לב לצערי שבדומה לדונובן מאיזושהי סיבה היצירות הראשונות שלו שלדעתי הן המוצלחות ביותר לא זוכות להיכלל באוספים של שיריו וחבל. אי אפשר לומר שהשירים הללו לא מדברים היום לאף אחד, נכון שכמו שדילן כותב ביצירה שלו מאותה תקופה ש"הזמנים משתנים", אבל אם אז דובר על משבר הטילים עם קובה הרי שהיום מדברים על זה במיוחד בהקשר עם אירן. כמו שיכולתם להבין השבוע כשביקרתי במקרה בתל-אביב וסיימתי את ביקורי בהעיר הגדולה ב"האוזן ה-3" שעברה זה מכבר למשכנה החדש ליד דיזינגוף סנטר, הופתעתי למצוא את הדיסק הזה אחרי שבביקור האחרון שלי בארה"ב לא מצאתי אותו במלאי שם. כשסיפרתי למוכר בחנות בקצרה על הקטע של פיל אוקס ובוב דילן הוא אמר לי שבטח רק על זה הוא יכל לעשות כסף טוב.
מעבר להשפעות מכותרות העיתונים ניתן למצוא השפעות ספרותיות, כמו מאדגר אלן פו ואף וודי גאטרי שקשור אליו גם מצד של זמר עם ששר את כל רחשי לבו. כך שאחד השירים שאני מוצא אותו כאחד מאלה שהכי מרגשים בתקליט הראשון של פיל אוקס הוא שיר שנקרא Bound For Glory על שם ספרו האוטוביוגרפי של גאטרי. זה אולי עוד אחד מהדברים שהרגיזו את דילן, שמצד אחד לא רצה שילקחו לו את כל הזרקורים כאחד שנחשב לממשיך דרכו ומצד שני הוא בסוף בעצמו לא מצא בזה עניין, וכפי שהוא מספר בחלקה הראשון של האוטוביוגרפיה רבת הכרכים - "כרוניקות" שהוא הבטיח לכתוב ובינתיים כתב רק את חלקה הראשון. הוא ידע על השירים שגאטרי כתב ולא הספיק להקליט, ובסופו של דבר אחרי כמעט חצי מאה וילקו ובילי בראג באו ומצאו לנכון להקליט אותם לזכרו.
במהדורה החדשה צורפו שני התקליטים הראשונים של פיל אוקס יחדיו, וכל אחד מהם זוכה לשיר נוסף מאותה תקופת הקלטות. השיר שסוגר את היצירה השניה הוא שיר הנושא I Ain't Marching Anymore שגם פותח אותו רק בגירסה שונה מזו האקוסטית. ראוי להזכיר שהשמעתו של השיר הזה אף נאסרה תקופה מסויימת, להשמעה בגלל שהוא כויכול מותח ביקורת יותר מדי על ארה"ב אבל למעשה הוא לא שונה בהרבה משאר שיריו. בחוברת המצורפת לדיסקים שמחתי למצוא דברים חדשים לקרוא על פיל אוקס, בנוסף לדבריה של Agnes (Sis) Cunningham מי שהיתה העורכת של אותו מגאזין Broadside שזכרתי מעטיפת התקליט המקורי, כמו ההסבר שישנו לכל שיר.
עד כמה שידוע לי פיל אוקס הוא אינו יהודי, אבל מרגש שבשיר Knock On The Door הוא מזכיר כמו טום פקסטון במארז הדיסקים של Broadside את השואה ואת את ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, אגב מאותו מארז אני מכיר גם את השיר Links On The Chain, את שאר כל הדיסק השני לא ממש, אבל כמובן שזו הזדמנות טובה.
פיל מלווה את עצמו על גיטרה וישנו שותף בשם דני קלב על גיטרה שניה. אני יודע שבאותו שיר לזכרו של גאטרי משתתף כנגן מפוחית, ג'ון סבסטיאן מ-Lovin Spoonful שידוע כמי שתרם לא מעט, אפילו ללהקת "הדלתות" ומעניין בעניין זה לעבור על רשימת העובדים באולפן ומכיוון שמדובר באותה חברת הקלטות של הלהקה ועל אותה תקופה, ל"ראות" שפחות או יותר אותם חבר'ה של מפיקים עבדו גם עם ג'ים מוריסון וחבריו.
ולסיום אני מבקש לשוב לארץ ולומר שמעולם לא היו לנו זמרים כאלה, ואומר מותחי ביקורת נוקבת דרך שירים אולי למעט בודדים אבל היחיד שעלה לי לראש בזמן כתיבת מאמר זה הוא לא אחר מאשר יענקל'ה רוטבליט שלא רק שמחנה השמאל אימץ את שירו "שיר השלום" אלא שנדמה שמספיק להקשיב לדיסקים שלו בהם הוא יותר מאשר משורר ולגלות את כל השקפתו הפוליטית, וזה יאמר לדעתי רק לזכותו.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (7/8/2008)
בעקבות כתיבת מאמר זה שמחתי לקבל מכתב מהדס איתן, רכזת פרויקטים מיוחדים של "שתיל" (מרכז לפיתוח יכולות של ארגוני שטח לשינוי חברתי) ובו היא מבקשת ליידע אותי בצאתו של דיסק אוסף שירי מחאה ושינוי חברתי ישראליים שאחד משיריו של פיל אוקס כלול בו. שמעתי על האוסף עוד קודם, בזכות תוכניתו של דובי לנץ - "הכל זורם" המשודרת בגלי צה"ל בימי שישי, אך שמחתי בכל זאת על מכתב זה ואני מוצא לנכון להזכיר אותו ולהביא קישור אל אותו אוסף מצויין שכלולים בו פרט לרוטבליט וללהקת דבק שקשורה אליו עוד כמה שירים ישראלים בעלי מסר, וזה כמובן מתאים להמשך דבריי.
