מרתף 10 הוא מועדון בעיקר לסטודנטים החיפאים, אבל בזכות האווירה הנעימה במקום הודות לאיש יקר ושמו איתי רוזנברג, נהנים להגיע אליו מכל הארץ ומבני כל הגילאים. אתמול התקיימה בו הופעתו של הפזמונאי והמשורר, יענקל'ה רוטבליט שהיתה אמורה להיות אחת האחרונות לפני חופש הסמסטר ובכלל, כי מצער לומר זאת התקציב השנתי נגמר והמקום נקלע שוב לקשיים כלכליים. כמה חבל יהיה אם חלילה מקום כזה לא ימשיך לפעול.
זה הביקור הראשון של רוטבליט במרתף, ואולי בחיפה בכלל למרות שהיא מקום הולדתו. הוא שיתף את הקהל בהתרגשות שאחזה בו לשוב אליה. אתמול בניגוד למופעים אחרים הנערכים במקום, לא היה מישהו מהקהל שהוציא מצלמה וצילם. נדמה שרוטבליט הוא בין האמנים שלא ממש אוהבים את זה, אבל נכח שם צוות צילום שעורך סרט באורך מלא עליו ובתחילת הערב התראיינתי מבלי לתכנן זאת מראש, ואמרתי בעיקר את הדברים שכתבתי במאמר שלי עליו.
לרוטבליט יש רפרטואר גדול בהתחשב גם לשירים שהוא כתב לאמנים אחרים, שכמה מהם כמו אריק איינשטיין ושמוליק קראוס הפכו עם השנים לחבריו, אבל במופעים שלו הוא מתמקד אך ורק בשירים מתוך ארבעת היצירות שהוציא עד היום. לשמחתי הוא ביצע במופע גם כמה שירים שפחות האמנתי שאזכה לשמוע אותם כמו "במקום חוברת לזכרו" ועוד כמה שירים מהיצירה הראשונה שלו - "כך שחררתי את ירושלים".
חשוב לי שיהיו כמה שיותר שיאהבו את רוטבליט בעודו בחיים, כי לא רק שאני רואה את חשיבותו הגדולה כאמן אלא שלמרות החלל הגדול שהשאיר אחריו מאיר אריאל ז"ל אין ספק שאם יש אמן שבזכותו אנחנו יכולים לחוש בנוכחתו הוא רוטבליט שיבדל לחיים ארוכים, יש ביניהם קווים מקבילים, בעיקר מבחינה מוסיקלית / טקסטואלית. הביצועים על הבמה הם מן הסתם שונים, ההופעה כפי שנכתב בדף הפירסום שלה היא אינטימית והליווי הוא מינימלי של גיטרה ופסנתר כשרוטבליט לעיתים עומד ולעיתים יושב ביניהם.
באחד מקטעי הקישור, לפני שהוא שר את השיר "פספורט אמריקאי" הוא דיבר על נשיא ארה"ב, ברק אובמה שהוא כידוע הנשיא השחור הראשון בבית הלבן, ואמר שאם יש משפט כלשהו מכל נאום ההכתרה שלו שצריך למתוח קו תחתיו הוא העניין שבו הזכיר את אביו שלא זכה בחייו שיכבדו אותו אפילו בכוס מים. רוטבליט הודה שזה אולי יראה נאיבי מצדו אבל הוא מאמין שיש לזה איזושהי השלכה אלינו. נראה שרוטבליט בדרכו שלו ממשיך להאמין בשלום, בעצם זה שלסיבוב ההופעות שלו הוא בחר לקרוא: "מסע לשלום".
לקהל לא היתה בקשה מיוחדת לאיזה שיר מסויים מהרפרטואר שלו, גם כשאילן (גרין) סויסה, חבר טוב שלי שהצטרף אליי למופע, שאל אותי איזה שיר של רוטבליט אני הכי אוהב היה קשה לי להצביע על שיר מסויים. בסוף בחרתי "בעיר ושמה גוש דן" שנזכרתי שהיה השיר הראשון שמצא חן בעיניי כשעוד לא ממש הכרתי את רוטבליט. נראה לי שזה גם שיר דיי יוצא דופן מכל השירים שהוא שר בעצמו, בכך שמישהו אחר ללא ספק היה הופך אותו מזמן ללהיט. זה מזכיר לי את העניין של השיר "הולך בטל" של מאיר אריאל ז"ל, כשהוא שר אותו במקור בשונה מלהקת "תמוז" שהוא מוכר כאחד מלהיטיה הוא החזיר אותו לאינטימיות שלו.
רוטבליט לא שר את אותו שיר שחשבתי עליו, אבל בשלב מסויים של הערב מישהו מהקהל בחר דווקא את "מות האימפריה". רוטבליט לא הכחיש את העובדה שיש שירים שהוא זוכר פחות את המילים שלהם, וזה אחד השירים. הוא ביצע אותו בצורה של דיקלום עד שנזכר בכל מילותיו. יאמר לזכותו שלמעט כמה שירים שהרצינות בהם מחייבת, הוא שר את שיריו בצורה דיי קלילה כשהוא פתוח לקהל. זה איפשר לי לדמיין אותו משתף את אריק איינשטיין בחוויה מערב שכזה ואומר לו שגם אם הוא עצמו לא מחזיק ממנו כזמר כלכך הוא לא יודע איך אפשר לוותר על אהבת הקהל הזאת.
למרות ההצהרה של רוטבליט בתחילת הערב שהוא לא ישיר משירים שכתב לאחרים, בהדרן הוא הפתיע ושר בכל זאת כמה מהשירים שכתב לשמוליק קראוס. את "הגיטרה" שבוצע ע"י גדי רונן ובועז ריינשרייבר חברים מלהקת "דבק" כשהוא מלווה אותם בקולות רקע, ואת "אם" שהוא כבר ביצע בעצמו.
בסוף הערב ניגשתי אל רוטבליט. הצגת את עצמי והודתי לו על המופע המדהים שנתן, שהיה בשבילי הגשמת חלום. לפני כמה שנים שאלתי את איתי מה עם להזמין את רוטבליט להופיע, ומותר לומר שהוא לא התלהב במיוחד מהרעיון והנה לאחרונה נודע לי ממנו שהוא קרא את המאמר שכתבתי על רוטבליט ושינה את דעתו.
לפני קצת יותר מעשור שנים, באחד מביקוריי בתל-אביב יצא לי במקרה לגמרי לחלוף על פניו של רוטבליט בכיכר דיזינגוף, כשהוא עם תיק הגיטרה שלו ביד. רציתי עוד אז לומר לו כמה מילות הערכה מצדי, רק שלא מצאתי את המילים. אתמול זו היתה הזדמנות נפלאה בשבילי להביע לפניו את הערכתי, מעבר לקשר שיש לנו דרך האינטרנט. כך שנוסף לכל אני רואה בחוויה הזאת גם מעין סגירת מעגל.
אני מבקש לסיים בכמה מדברי אילן, חברי: אני מכל הופעה לוקח משהו. מאוד נהנתי. לי זה היה מרפא לנפש, ממש כמו תפילה פנימית. זה חלחל פנימה. במיוחד המילים והיפוכן. בקיצור רוטבליט הוא אמן גדול, ומהיום אני מוסיף אותו לרשימות המועדפים שלי.
תודה גדולה לחברי, אילן (גרין) סויסה על התמונות והחוויה המשותפת.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (29/1/2009)
