ההופעה הזו היתה ההופעה שפתחה את השנה הראשונה (מתוך שלוש) של פסטיבל הבלוז בנמל חיפה וכמובן שהיה לי העונג ללכת לראותה. קדמו לה הופעות של דילן במקומות שונים בארץ שהביקורות שדיברו עליהן דיברו על פיוס שכויכול יש הפעם בינו לבין הקהל שלו בארץ, שאותו עזב בביקור הקודם כעוס כויכול מיחס קר שלו כלפיהם.
למרות שלא היה לי עם מי ללכת, לא הרשתי לעצמי להפסיד אותה. איציק (אחי) הסיע אותי לשם אחרי שהוא נאלץ לקצר בגללי את הפסקת הצהרים שלו מהעבודה. אני זוכר שהגעתי לשם כמה שעות לפני שניתן האישור להיכנס לשטח ההופעה שהוקפה במכולות, כי ההופעה היתה בישיבה ללא כסאות ממוספרים והיה חשוב לי להשיג מקום ליד הבמה. ראיתי את בוב דילן, כפי שהיה ניתן לראות אותו מרחוק עורך חזרות ראשונות בטרייניג ובסוף בחזרה הגנרלית בבגדי הקאונטרי שנועדו להופעה.
אז פתאום משום מקום הגיחה מכונית ומתוכה יצא אהוד בנאי מי שחימם את ההופעה שלו, ואנשים שעמדו כמוני בתור להיכנס צעקו לו שישיר במופע שלו גם שיר של יוסי אלפנט ז"ל. ההופעה של בנאי היתה פשוט מצויינת כמו תמיד ואפילו יותר, כי הפעם היתה לי תחושה שהיא מלאה ביותר רוחניות וזה יאמר בעיקר לזכותו של נועם הלוי (שאני מאמין שגם בנאי בעצמו לא היה מתנגד לתת לו את הקרדיט לכך). המופע אומנם הגיע לשמיים, אבל לא, שום שיר של אלפנט לא בוצע בה ואפילו לא דואט בין בנאי לדילן, כפי שציפיתי שיהיה אחרי שבנאי סיפר באיזושהי תוכנית רדיו שבה התארח תקופה קצרה לפני המופע שהוא מאוד רוצה שזה יקרה, כי עבורו זה יהיה הגשמת חלום לעמוד על אותה במה עם דילן, אבל הכרטיס מתועד בדיסק האינטרקטיבי של בוב Highway 61 Revisited.
חלק ניכר מההופעה של בוב דילן הקהל עמד על הכיסאות, כדי לראות אותו טוב יותר. לי זה לא הפריע, כי גם ככה הייתי קרוב אל הבמה וראיתי מצויין את כל מה שהתרחש עליה. נהנתי מאוד גם מהמופע של דילן וזה למרות שאם לומר את האמת אז לא הכרתי ממש את השירים שלו, הייתי בסך הכל חבר חדש בקהילת המעריצים הדיי ותיקה שהפגינה נוכחות במופע. בשעות הבוקר המוקדמות כשהמופע הסתיים ויצאתי עם ההמון פגשתי בחוץ חברים שחזרו לחופשה קצרה מהצבא וחשבו להספיק ולשמוע בחוץ כמה צלילים מסוף ההופעה.
מאחר ולא היה לי דרך לחזור הביתה, כי התחבורה הציבורית עוד לא החלה לפעול ולא רציתי לישון כמו רבים על מדרגות תחנת הרכבת בת-גלים, תפסתי טלפון ציבורי, התקשרתי הביתה ואיציק בא לקחת אותי. כשהוא הגיע ונכנסתי למכונית הוא שאל איך היה ואמר לי שזהו זה כבר מאחוריי ונחשב להסטוריה. אחר-כך איציק אמר לי שזאת היתה עקיצה שלא במקום והוא מצטער שאמר לי את זה, אבל זה לא מפריע לי, כי חתיכת הסטוריה כזו לא שוכחים מה גם שאם היה מישהו שהיה איכפת לו הכי הרבה מהקטע הזה שאני אלך למופע ואהנה ממנו זה היה הוא, ואני מודה לו מאוד על כך.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (2003)
