חדשות ועדכונים

כל החדשות ›

סבא שלי, הקשר שלי לקולנוע

אם ישנה סיבה לזה שאני אוהב קולנוע זה כנראה בגלל שיש לי את זה בגנים שלי. סבא שלי, פליקס פורג ז"ל (אביו של אבי) היה מנהל קולנוע "לוקס" (Lux) בקהיר (מ-1938 עד 1949), בית-הקולנוע הזה היה בין החשובים שבבתי הקולנוע של מצריים. דבר שבזכותו כפי שאבי אוהב לספר היה יוצא לו לא פעם לצפות בסרטים משעות אחר הצהריים עד לשעה מאוחרת בלילה בה היה נסגר בית הקולנוע. לעיתים היה צופה באותו סרט מספר פעמים ביום. זו הסיבה שלדוגמא את הסרטים של צארלי צאפלין הוא מכיר טוב מאוד.

הוריו של אבי, ויקטוריה ופליקס פורג עלו לארץ כשהם עוזבים מאחוריהם את עניין הקולנוע. הם חששו שמעצם זה שהם נאלצו לעזוב את מצריים בכפיה עקב היותם יהודים מזמן להם רק צרות. בדיעבד זו היתה אולי שגיאה בהתחשב לכך שבארץ עסקי הקולנוע באותם ימים היו רק בתחילת דרכם, ולסבי הוצע על-ידי כמה מפיצים לקחת איתו את אותם סרטים שהיו בתקופה ההיא מאוד מבוקשים בארץ. בארץ סבי עבד ברכבת ובזכות זה גם אבי החל לעבוד שם עם שחרורו הצבאי במשך קרוב ל-30 שנה.

לצערי לא זכיתי לשמוע את הסיפורים אודות הקולנוע ממנו, כמקור ראשון. הוא נפטר כשאני הייתי עוד ממש תינוק. אני מתאר לעצמי שהיה לו הרבה מה לספר במיוחד על זאנר מסויים של סרטים שאהב ואני לא יודע מהו. מה שכן אני יודע שבזכותו נוצרה הכימיה ביני לבין הדף הלבן. הוא אהב לתת לי דפים לבנים לקשקש עליהם.

נכתב ע"י אהוד בן-פורת (3/11/2003)

קישור

פינה שהקדשתי לזכרו באתר הספרים "סימניה"