בתקופה זו יצא הדיסק החדש של בוב דילן Together Through Life ולומר את האמת, רבים מכם אולי יריבו גבה, לא רק שאני לא ממש מתרגש ממנו, אלא שזו בכלל הפעם הראשונה שבה חולפת בראשי המחשבה שלולא דילן היה ממשיך להקליט פולק אולי הייתי שמח על הדיסקים החדשים שלו יותר, כי התקופה שבה יצר פולק זו באמת התקופה שלו שאני הכי אוהב. מכל מקום מה שמצליח לרגש אותי בתקופה זו הוא יותר האוסף המחומש שיצא לפיט סיגר וראה אור במקור על תקליטים לפני לא פחות מיובל שנים. הדיסקים יצאו כדיסקים בודדים במשך השנים האחרונות, והסיבה שבחרתי לקנות אותם עכשיו כשצירפו אותם לידי מארז אחד הוא שזה פיצוי על כך שלא יכולתי לטוס למופע המחווה לכבוד יום הולדתו ה-90 שנערך עם לא מעט אמנים ששרו משיריו במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק.
וולט ויטמן, אחד ממשורריה הלאומיים של ארצות הברית כתב באחד משיריו שהוא שומע את אמריקה שרה, אני לא יודע אם יש מישהו פרט לחוקרי שירתו שיכול לומר בוודאות למה הוא התכוון, אבל נראה לי שהוא התכוון לאמן כמו פיט סיגר למרות שהוא החל את דרכו כחצי מאה שנים אחריו. הסיבה שאני באופן אישי חושב דווקא על אמן כמו פיט סיגר הוא שקרל סנדברג (שמוכר לכל אמריקאי כביוגרף של הנשיא לינקולן) אמר עליו משהו דומה, בתקופה שלו עם "האורגים". בכל מקום שאמריקה מנגנת בו אפשר לשמוע את צלילי הבנג'ו של פיט סיגר.
אכן אם יש מישהו שאפשר לזקוף לזכותו את ההמשכיות של המוסיקה האמריקאית בכלל ושל הבנג'ו בפרט הוא לא אחר מאשר פיט סיגר, שלמד לנגן עליו מקבוצת האפרו אמריקאית הראשונה שבזמנו הגיעה לארצות הברית כעבדים וכאמור הביאו יחד איתם את כלי הנגינה האפריקאי הזה וברבות הימים הבנג'ו הפך לכלי נגינה של המוסיקה האמריקאית השורשית. לא מעט בזכותו של פיט סיגר, מי שאפילו הקדיש את אחד מספריו ללימוד נגינה על הכלי הזה. כך שמאוד סמלי בעיניי שהדיסק הראשון שבמארז נפתח בשיר John Henry שהוא במקורו שיר אפריקאי.
לכל שיר במארז יש את הסיפור שלו והרקע ההיסטורי שממנו הוא צמח, אבל מאז שהם הוקלטו ועד היום, כשבמשך השנים פיט סיגר הירבה להשמיע אותם בכל מיני הזדמנויות, יש להם נוסף לכל גם את הרקע ההיסטורי שלו כך שדיי מוזר לשמוע גירסה ראשונית של שירים, כמו אלה שהקהל עם השנים למד לשיר איתו. אותי כמאזין זה מצליח לרגש כל פעם מחדש.
בזכות המארז הזה והחוברות שמצורפות אליו אני ממשיך ולומד על פיט סיגר דברים שלהפתעתי לא ידעתי עליו עד היום. כמו העובדה שהוא החל את דרכו אצל המוסיקולוגים אלן וג'ון לומאקס שהיה להם קשרי עבודה עם אביו, צ'רלס סיגר. פיט סיגר היה בכלל בתחילת דרכו בכיוון אחר, כמוכר תמונות שעבר מבית לבית ולגמרי במקרה הגיע למוסיקה, אחרי שכל עבודת האיסוף קסמה לו.
היום אני מבין יותר מתמיד שזו הסיבה שבגללה כשפיט סיגר מבצע שיר של מישהו, לדוגמא כמו הודי לד-בטר חשוב לו לנגן על כלי הנגינה של אותו אמן, במקרה זה גיטרת 12 מיתרים ובכך הוא מבצע את השירים שלו נאמנה למקור. באמת אם לשיר מסוים יש כמה גרסאות אז קרוב לודאי שהגירסה הכי נכונה שלו מבוצעת על-ידי פיט סיגר. לדעתי כשיודעים שזה הקו המנחה בכל המוסיקה הזו הרבה יותר מרגש להקשיב לה. פיט סיגר ניחן בתכונות שכל אמן חולם להיוולד איתם, ובמיוחד אם הוא אמן פולק. כי לא רק שהייתה לו הזכות הגדולה לעבוד עם לומקס, הוא גם למד עיתונאות במכללת הווארד כך שמעבר ליכולת המוסיקלית יש לו יכולת כתיבה לא פחות מרשימה מזו המקובלת יותר מיוצרי הפולק של דור תחיית הז'אנר שהחלו לנטוש את מה שאבותיהם יצרו וליצור משהו חדש משלהם. באוסף הזה שראוי יותר להתייחס אליו כאסופת שירים שפיט סיגר הקליט אותם בתקופה אחת, ראשית שנות ה-50' מביא אך ורק הקלטות מתקופת קריירת הסולו הארוכה שלו ובה נובע כוחו יותר כנושא לפיד האבות שאפשר לשמוע כמה מהקלטותיהם באוסף של הארי סמית.
המוסיקה של פיט סיגר הייתה מאז ומתמיד מחוברת לטבע, במשך שנות הקריירה שלו הוא חזר והעלה את המודעות לעניין של איכות הסביבה. עוד הרבה לפני שבחר לכתוב את השירים שמוקדשים לנושא זה ביצירות שלו שהוקלטו בשנים האחרונות, המארז החדש עצמו נוצר מחומר שאפשר למחזר אותו תרתי משמע. השירים שלו רובם ככולם הוקלטו במקור באמצעים דלים שעמדו ברשות המוסיקולוגים של אותה תקופה. מאז ומתמיד הוא ביצע אותם לרוב על בנג'ו אבל לעיתים גם על גיטרה וחליל שאחד מהעורכים המוסיקלים שעמלו על האוסף הזה מספר שלפיט סיגר מעבר לידיעה המאוד מעמיקה שלו בבנג'ו גם מכיר ויודע איך לבנות חלילים.
אפילו כשטכניקת ההקלטה השתכללה עם השנים המוסיקה שלו כמו חיה בזמן משלה מועברת באותה דרך. כלומר אין סטריאו או מונו, המוסיקה מועברת בלי הרבה עיבודים כפי שהיא כשהוא עומד ומנגן בפני המאזין. השירים אומנם מופיעים תחת הכותרת "פולקלור אמריקאי" אך הם הגיעו מארצות שונות, כך שזה מרתק מאוד להקשיב למוסיקה של פיט סיגר שחושפת שורשים ובניגוד למה שאפשר לחשוב היא רחוקה מלהיות מונוטונית.
סדר השירים הוא שונה מזה שראה אור במקור, העורכים ויתרו על כמה שירים כפולים והוסיפו אליהם עוד כמה שירים מתאימים של פיט סיגר מהקלטות אחרות. לדעתי אם כבר לערוך את הסדר מחדש אז היה מן הראוי יותר להכניס אותם לקונספט מסוים, כשם שנעשה בספרו של קרל סנדברג American Songbag שבספרות האמריקאית אין אולי ספר שראוי להגדרה של "ספר שיר השירים" כספר זה) שאני רואה את המפעל הזה של פיט סיגר במידה מסוימת כמחווה שלו. סיפור חייו של פיט סיגר ראוי שייזכר בכל דור ודור, ולכן האוסף הזה מתחיל אותו מחדש, כאמור ביום הולדתו ה-90.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (17/5/2009)
