דילן חי ב"זמנים מודרנים". על יצירת האולפן ה-32 שלו.
בניגוד אולי למה שהיה צפוי הדיסק הזה לא מביא את דילן לשיאים חדשים, האמת שאחרי יותר מ-40 שנות קריירה (כן ירבו) זה לא קל. אבל הוא חביב למדי. יש כאלה שטוענים שהיצירה Time Out Of Mind תישאר כיצירת המופת האחרונה שלו. מה שכן יופי של הפקה מוסיקלית שמצליחה איכשהו לסדר את קולו של בוב דילן. נראה שהמפיק "Jack Frost" שהיה אחראי גם להפקה של הדיסק הקודם למד את הכיוונים שמחמיאים לקולו של דילן. למעשה אין בן-אדם שמכיר את עצמו יותר טוב ממנו. אני חושב שזה לא סוד כזה גדול ואפשר לגלות את זה שהמפיק הזה הוא לא אחר מאשר שם שדילן המציא לעצמו. אפשר למצוא את הקוים שהדיסק הזה ממשיך מקודמו, אם כי אני מעדיף אותו ולוא רק בגלל שבו אין שירים שטותיים (לדעתי) כמו "טוילי טוילידם" ועוד כמה.
כבר מזמן שדילן לא מבצע גירסת כיסוי שלו לאמנים שהוא אוהב ביצירות הרשמיות שלו, אבל מה שכן הוא ממשיך לעשות את זה מדי פעם בהופעות שלו. כשהוא שר בין השאר גם משיריהם של "גרייטפול-דד", כשהתחילו לי המחשבות על הדיסק הזה עוד לפני שהקשבתי לו חשבתי שבשיר ה-6 "Workingman's Blues" מדובר באחד מהם, אבל לא כך.
בחוברת המצורפת לדיסק מצויינת העובדה שהוא כתב את כל השירים, אבל קשה שלא להבחין ביצירת הבלוז הקלאסית של מאדי ווטרס Rollin' And Thumblin גם אם יש שינוי במילים, זה בכל זאת השיר של מאדי לפחות לפי המקצב שלו. דילן כבר נמצא בגיל של אמני הבלוז שהוא נהנה לבצע משיריהם עוד מגיל צעיר, ואני לא פוסל שהעובדה הזו קורצת לו לשוב ולבצע אותם. יש לי תחושה שהוא עוד יפתיע אותו ויוציא דיסק שלם של ביצועים שלו עם הלהקה לאמן אחד או כמה אמנים בסגנון הבלוזי, שיהיה דומה ובכל זאת שונה מאלו שהקדיש עד היום לגירסאות כיסוי של אחרים וההפקה היתה אקוסטית. אם הוא לא יעשה את זה, זה סתם יהיה פיספוס לדעתי.
עכשיו אני מוכרח גם להתעסק בפרטים הקטנים, עדיין לא ברור לי למה הוא בחר לקרוא לדיסק "זמנים מודרנים", מה שכן הקשר בין בוב דילן לבין צ'רלי צ'אפלין הוא לא מהיום. אולי כשם שמישהו השב את תשומת לבי, יש שילוב בין שם הדיסק "זמנים מודרנים" למכונית שנתפסה בעדשת המצלמה כשהיא טסה על הכביש. כאילו החיים חולפים מהר בזמן שהוא מתרפק על העבר. בכל מקרה העטיפה לא יפה במיוחד גם לא העיצוב של הדיסק בגירסה שבאה עם הבונוס.
בכל זאת כדאי לכם לקנות את הגירסה הזו שיצאה במספר מצומצם, כי יש בה 4 רצועות וידיאו. הראשונה מהעבודה על הדיסק World Gone Wrong (שיצא לאור ב-93') והאחרונות מסרטים שהוא תרם את חלקו לפסקול שלהם. הרביעית היא מ-Masked And Anonymous שרק לאחרונה הגיע לכבלים. אני אישית חכיתי (כבר כמה שנים) לרצועת הוידיאו השניה מטקס הגראמי ב-98' שמשום מה צונזרה, לא רואים את האיש התמהוני שרקד ליד בוב דילן עם הכתובת "פצצת סויה" על גבו. אז אולי בעוד כמה ישמעו על הסיפור הזה, אבל לא ידעו במה מדובר. אגב, אני לא יודע אם שמתם לב האתר הרשמי של בוב דילן עובר בתקופה הזו שינויים ונוספה לו פינה חדשה של קטעי וידיאו.
חכינו לדיסק הזה חמש שנים, נקווה שלא נצטרך לחכות לבא הרבה. מכל מקום נמשיך להאזין מדי שבוע לתוכנית הרדיו שלו, אולי אחרי הכל העובדה הזו שבזכות התוכנית הזו אנחנו מקבלים ממנו מנות שבועיות גם אם הן שונות מאלו שאנחנו מקבלים בדיסקים שלו, אנחנו חיים ב"זמנים מודרנים".
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (30/8/2006)
פצצת סויה בטקס חלוקת פרסי גראמי 1998
ב-1998 בוב דילן זכה בפרס גראמי על אלבום המופת Time out of mind שהוציא באותה שנה. הוא עלה לבמה לשיר את ,Love sick אותו שיר שפותח את אותו אלבום ופתאום באמצע השיר כמו שמראות המצלמות משום מקום פרץ אל הבמה בחור עירום בחלק העליון של גופו ועל גופו היה כתוב: "פצצת סויה". אני חשבתי לעצמי שהנה עוד משוגע שבגללו הכל יכול להגמר בפתאומיות כמו שהסתיימו חייו של לנון בשעתם.
המחשבה הזו ודאי שהפחידה אותי ושלא לדבר על זה שעד שהשומרים באו והשתלטו עליו, למרות שבוב המשיך במופע ראיתי שגם בעיניו קורה משהו שלא היה צריך לקרות, כך שפסלתי מיד את האפשרות שזה אולי משהו מבויים. הסיפור הזה הסתיים בסופו של דבר בצורה טובה, התברר שהמשוגע הזה הוא לא יותר מאשר תמהוני אחד שלמזלנו אפילו לא תכנן לשלוף איזשהו נשק, אבל אני אשקר לכם אם לא אומר לכם שעד היום מטרידה אותי המחשבה מי הוא אותו בחור, שהוא והמשוגע שרצח את לנון (שבכוונה לא אנקוב בשמו של בן בליעל) בסופו של דבר מגדירים את עצמם כמעריצים ומקלקלים לנו בעצם כך שהם גורמים לריחוק שביננו המעריצים השפויים יותר לבין האומנים שאנחנו אוהבים.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (5/4/2002)
