קופסאת ההקלטות של משורר הביט, אלן גינזברג
משוררים רוצים לתעד את עצמם מעבר לשירים שהם כותבים, מסתבר שדוד אבידן לא היה ה"משוגע" היחיד שהסתובב עם דיקטפון. חברת Rhino, שבה יצאה הקופסא הזו, הבינה את הרעיון הזה והקדישה סידרה של דיסקים שיצאו תחת הכותרת Word beat. קופסא זו ובה ארבעה דיסקים מתעדת את כל הדרך שגינזברג עבר כמשורר שהיה חשוב לו לתעד את עצמו, ממוסיקה שנוגנה ברקע בזמן שהוא קורא את שיריו, עד לימים בהם הקליט כבר באולפן עם מוסיקאים שיצרו מוסיקה מיוחדת עבורו. מרבית ההקלטות בקופסא זו יוצאות לאור בפעם הראשונה.
השיר הראשון הוא "Walking at night in key west", שגינזברג מקריא אותו כשברקע נשמע השיר "The saints go marching in" בחוברת המצורפת לקופסא כל שיר זוכה לסיפור שמאחורי הכתיבה וכן ההקלטה שלו, כך אני למד שהשיר הזה הוקלט בטייפ ישן שגינזברג שאל מג'ק קרואק ב-1954, כשביקר בביתו של ניל קסידי. שאר השירים לקוחים גם הם מכל מיני אירועים שגינזברג נטל בהם חלק.
בחוברת ישנן גם תמונות שאני תמיד נרגש להסתכל בהן ולראות את גינזברג, קרואק, קרוסו ובורוז, דור של כותבים שכבר לא קיים אבל נשאר בתודעה, בזכות זה שכל אחד מהם מצא לנכון לתעד את עצמו. אז אולי בסופו של דבר יש משהו ב"שיגעון" הזה של משורר לתעד את עצמו. ישנם גם כמה תמונות משפחתיות של גינזברג עם אביו, לואיס שהיה בעצמו משורר.
אותה פואמה שבזכותה קיבל גינזברג את "Howl" בדיסק הראשון אפשר למצוג גם את ההכרה הראשונה בקרב חבריו, שהפכו עם הזמן לדור הביט. יאמר לזכותו של גינזברג ששיריו מעניינים, נראה לא פעם שהוא כתב את השירים תוך שימוש מכוון במילים והברות שיישמעו כמו צלילים מתוך איזו מוסיקה. הוא קורא את שיריו בצורה מרתקת, כך שגם כשהוא קורא את הפואמות הארוכות, זו שנמשכת כחצי שעה ופואמה אחרת בשם "Kaddish" שנמצאת בדיסק השני ונמשכת כשעה, גם אם אין שום מנגינה ברקע פשוט מעניין לשמוע אותו מקריא אותן.
גינזברג עבד במשך השנים עם יוצרים ומפיקים מוסיקלים כמו ברי מיילס, ג'ון האמונד והמוסיקולוג הארי סמית (שסיפרתי לכם עליו כבר בעבר בביקורת שכתבתי על שהיה יוצר של כמה סרטי מחתרת. העבודה Anthology of American Folk music שלהם ביחד לא באה לידי ביטוי באוסף הזה, אבל כדאי להזכיר אותו ולו בכדי להזכיר את להקת ה-Fugs שבתקליט הראשון שלהם, שהפיק הארי סמית, שרים את אחד משיריו של גינזברג, וכן באותה אנתולוגיה אפשר למצוא אפילו רצועת מולטימדיה, בה בין השאר ניתן לשמוע את האווירה שהיתה בחדרו של גינזברג.
רוב הדיסק השלישי מוקדש לביצועים של גינזברג לשיריו של המשורר ויליאם בלייק, אותו משורר שחזר בחזיונותיו של גינזברג, אשר דיבר על חוויות אלה לא פעם. את השירים הללו גינזברג הקליט ב-1970, בתקליט שהוקדש במיוחד לזכרו של בלייק.
בהופעות, מעבר לגיטריסט שליווה אותו, הוא היה מלווה את עצמו בכלי נגינה שנקרא "הרמוניום'', שבאמצעותו הפיק צליל מיוחד, כמו שאפשר לשמוע בכמה הקלטות שנמצאות בקופסא.
גינזברג היה משורר שמעולם לא הסתיר את דעותיו, אפילו גם במה שקורה באזורנו, והוא ביקר בארץ והמשורר נתן זך היה המתרגם שלו. אחת הפואמות הבולטות באותה תקופה היא הפואמה ''יהוה ואללה עורכים מלחמה'' והוא הקדיש אותה למלחמותיה של ישראל עם המדינות הערביות השכנות לה, אך לצערי הרב היא חסרה באוסף הזה, ואולי זאת ההזדמנות שלי לומר עד כמה חבל שתיעוד זה לא יצא לאור, על אף שאני יודע שישנו תיעוד כזה. בין הדברים שאני זוקף לזכותו של דילן, גם אם המוסיקה שהוא יוצר היום כבר פחות מעניינת אותי מפעם, בזכותו התוודעתי ללא מעט יוצרים מעניינים. ביניהם גם אלן גינזברג, שרבים מכם מכירים אותו בזכות הוידיאו קליפ של ''Subterranean Homesick Blues'' (אותו קליפ שבו נראה דילן זורק לריצפה כרטיסים עליהם רשומים מילות השיר אחד אחר השני) וגינזברג נראה משוחח בצד שמאל של המסך עם דונובן.
חשוב לציין שסדר השירים בקופסא הוא כרונולוגי, מדצמבר 1953 עד למרץ 1992. אם אתם לא מתעניינים בהיסטוריה של גינזברג ומוכנים להסתפק בדיסק אחד שבו הוא מבצע את שיריו עם כל מיני יוצרים (מרק ריבוט, פיליפ גלאס ופול מקרטני), כדאי שתיגשו ישר לדיסק The lion for real שיצא ב-1989, ורק חלק קטן מהשירים שבו נמצאים בקופסא. ישנם כמה שירים בהם הוא משתף פעולה עם בוב דילן, שכזכור באמצע שנות השבעים היו ביחד בסיבוב שנקרא Rolling thunder revue, ובין השאר הם פקדו את קברו של ג'ק קרואק.
אחרי שהאזנתי לקופסא הזו חשתי שאני מכיר את גינזברג דיי טוב. זו הסיבה שב-5 באפריל 1997, מיד כשנודע לי על מותו, ישבתי וכתבתי שיר לזכרו. עם אותו שיר השתתפתי בתחרות בינלאומית, ושיר זה זכה לצאת לאור באנתולוגיה שיצאה בארצות-הברית.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (24/4/2004)
קישור
