רונן בן-טל, בעל אולפן ההקלטות די.בי. מוכר כמי שעמד מאחורי הצלחת להקת "נוער שוליים" עד לפני שכמה מהחברים בה, בעיקר דודי לוי ומיקיאגי (למרות שזה האחרון, בעל הקול היפה והמיוחד עשה הסבה מקצועית, ועובד כיום כמאפר) נהיו מוכרים בזכות עצמם, והאמת היא שרונן עומד מאחורי עוד כמה שמות של אמנים מוצלחים, ביניהם כמעט גם אהוד בנאי לולא המפגש ההיסטורי שלו עם יוסי אלפנט ז"ל, מי שכידוע הפיק את האלבום הראשון שלו עם הפליטים. אחרי שאת השירים "עיר מקלט" ו"עגל הזהב" בגירסאת הדי.ג'יי שלהם רונן הפיק, וכפי שאפשר לשמוע באוסף של אהוד בנאי - "טיפ טיפה", יש בהם יותר נגיעה של סינטיסייזרים.
מי שמקשיב לאלבום הראשון של "נוער שוליים", שהוא אגב לדעתי המוצלח מבין שלושת היצירות שלהם, ומיד לאחריו גם ליצירה הראשונה של רונן בן-טל "תיקיות" לא יכול לטעות בסאונד ובעבודת הקלידים שגם הם נעשו על-ידו. האלבום כשמו כן הוא, נוצר כמסמך מסכם של כל תקופת המועדונים. בכך שעל לחנים מוכרים של להקות שרונן כאמור היה חבר בהם, הוא לקח ורקח שירים חדשים שהם ברובם ככולם נאמנים לרוח המקור, למרות שכמה מהם היו בזמנו באנגלית. אני מקווה שכפי שאמרתי לרונן באחת משיחותינו בפייסבוק שמתישהו יימצא לנכון להוציא את ההקלטות המקוריות בנפרד וכערך מוסף.
ההוצאה המחודשת של היצירות הקודמות "תיקיות" ו-"אחד מול אחד" עם היצירה החדשה "תקנון במנגנון ההדחקה" אומנם החזירה את רונן לזירה הרגילה שלו, כפליט להקות שוליים שהיו בשנות השמונים, אבל למעשה אי-אפשר להדחיק את העובדה שהיצירה החדשה נכתבה אפשר לומר מראיה אחרת של החיים, במידת מה מבוגרת ומפוכחת יותר, ולא רק בגלל שכפי שרונן מספר בעצמו בשיר "הרעל והדבש": אשתו חלתה במחלה קשה, והוא מצא את עצמו פונה לאלוהים.
כבר בדיסק השני "אחד מול אחד" חל שינוי מסויים ברונן, כמה מהשירים כמו "מת הבית" ו-"גובה הדשא" ממשיכים לכאורה את אותו קו של היצירה הקודמת, "תיקיות" אך בעוד הוא מדבר על כוח המשיכה של ניל ארמסטרונג כמאמר שיר אחר באותה יצירה, כמה שנים אחרי הנחיתה על הירח, אי-אפשר שלא לעשות את ההקבלה, עם אותו חומר שהיה אז בלהקות המועדונים ולמעט העובדה ששם הקהל של רונן הוא אולי כבר פחות מושך אותו מפעם.
פרט לשירים "אלימור" (מהיצירה השניה) שהוא על לחן של להקת "הצבים" ואת "לך מכאן" (מהיצירה הראשונה) שהחתום עליו הוא גל אוחובסקי, שכפי שנכתב בקרדיט ונודע למשך שנים כ"זאביק השועל". את השירים רונן כותב בעצמו. בזמן שלא מעט יוצרים בארץ חזרו לשורשים והקליטו יצירות עם שירים מהמקורות, רונן בן-טל כפי שהוא מעיד כבר בשיר הפותח את יצירתו החדשה - "תקלה במנגנון ההדחקה" - "מודה אני לפניך" גם הוא נגע ברוח, אבל בניגוד לרבים אחרים בוחר להפיק מההתקרבות הזאת משהו מקורי משלו, למרות העובדה שבשיר הנושא הקהל יכול להצטרף ולשיר אותו יחד עם רונן באותו אופן ששרים את שאר השירים ביצירות הקודמות שלו, לא בטוח שהיצירה הזאת מכוונת לאותו קהל שבא לראות אותו במועדונים. קשה אפילו לרקוד איתם, זאת יצירה שדורשת לשבת ולהקשיב לה. אני שמח שרונן בן-טל לא גנז את הדיסק החדש שלו והחליט להוציא אותו מתוך אמת פנימית שלו, של אמן שלא מנסה למכור בכל מחיר. אולי האלבום הזה יימכר בזכות זה שהוא נמכר יחד עם יצירותיו הקודמות, אך בזה אין שום פסול כשבמילא הגיע הזמן להוציא אותם לאור בפורמט של דיסקים.
בתחילת ינואר 2011 תתקיים הופעה חגיגית, נוספת לזו שכבר התקיימה, במועדון בארבי בתל-אביב ויצאו לאור הקלטות נוספות של רונן בן-טל ולהקתו, "אור כשדים" כך שיש עוד למה לצפות.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (9/10/2010)
