דיסק שנוצר מהעיזבון המוסיקלי של מאיר
רק 22 שנה עברו מאז "שירי חג ומועד ונופל" תקליטו הראשון של מאיר אריאל, ולציון שנה למותו, נערך היום 18.7ערב לזכרו עם מיטב האומנים. כמו כן יוצא הדיסק ה-8 של מאיר אריאל ז"ל.
כל דיסק שעליו עבדו מאיר אריאל ושלום חנוך יבלח"א ביחד, יכול היה להחשב עד היום כחגיגה, אך לא הפעם לנוכח העובדה שהדיסק הוא לא יותר מאסופת שירים שמורכבת ברובה משירים שנמצאו בביתו לאחר מותו. ההפקה המוסיקלית של שלום חנוך היא כלכך עדינה ולא אופיינית לשום הפקה מוסיקלית שהכרתי עד היום, במיוחד לא מהכיוון של שלום. השירים נשארים עירומים לעיתים כמו ב"רשומי פחם" ולעיתים אף גרוע מזה. לא זכור לי מתי שמעתי לאחרונה את מאיר אריאל שורק לו בשיריו.
הדיסק נפתח בשיר הנושא שמסגיר אולי את התקופה שמאיר אריאל ניסה לחזור יותר למקורות שלו. ונסגר בשיר "אף אחד לא יודע" המוכר מ"ברנרד ולואיז". "צדק צדק תרדוף" לקוח מהופעה במועדון "ברבי" מאותה תקופה שרדפו אותו אחרי התבטאויותיו האומללות, ואחריהם כזכור חרץ את דינו לפני שדינו האמיתי נחרץ כחודש אחרי, שבגלל שרודפים אחריו הוא יפסיק להופיע ובכלל יבדוק את האפשרות לרדת מהארץ. מה שמסביר אולי את השיר "על ארץ מוותרים רק בלב", כך שבאיזשהו מקום הדיסק מציג גם תמונת מצב על כל מה שעבר עליו בתקופה האחרונה לחייו, מה שאני משתדל לשכוח ומקווה שהדיסק למרות כמה שקשה לו לעשות את זה, ינעים עכשיו את התקופה הקשה שעברה כמו אחרי פיוס.
האווירה האמריקאית שהצטיינה במשך השנים בשיריו של מאיר אריאל ממשיכה לתפוס את מקומה. אם בעבר הזכיר בשיר כמו "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" את הספר של ארנסט המינגווי - "איים בזרם" הרי שבדיסק הזה בשיר "צרבת לזכרון" הוא מזכיר את "ענבי זעם" של ג'ון סטיינבק שלשם שינוי זהו הספר שהבחורה שמוזכרת בשיר קוראת. ומעבר לשיר הזה יש עוד כמה כוכבים אמריקאים ששמותיהם עולים באוויר.
מהבחינה הזאת ומעוד כמה בחינות הדיסק סוגר מעגלים, אבל נראה לי שרק המעריצים האמיתיים של מאיר יכולים לחשוב על הדקויות הללו. בכל דיסק שמאיר אריאל היה מוציא הייתי מחכה שהוא יתבטא, יסביר ויספר על כל מה שעבר עליו בעבודה על הדיסק. זה קרה ברוב המקרים בתוכנית "מאחורי השירים" ששודרה בשעתה ברשת ג'. עכשיו זה מאוד חסר לי. במקום זה נאלצתי להאזין להורים המאמצים של הדיסק - שלום חנוך ודורי בן-זאב שהוא המפיק בפועל, ומי שביננו יודע גם הראשון שדחף אותו להקליט את שיריו הראשונים.
לצערי רוחו של מאיר לא פוקדת בדיסק הזה, למרות שקולו דווקא נשמע והטקסטים באמת נראים כמו הטקסטים שהיינו רגילים לקבל ממנו, אך הפעם זה לא זה. לכן כנראה מעצב הגרפי של החוברת הנלוות לדיסק בחר הפעם לכתוב את שמו של "אריאל" תוך השמתה של האות "ל" וחיבורה לאות "א" הבאה לפניה.
בין אם זה הדיסק האחרון של מאיר אריאל ואחריו לא ייצאו עוד ובין אם לאו, קשה לשנות את הטעם. כל שיר בא כטיפה מרה. אני בכל אופן מקווה שרוחו תשמר איתנו לעד.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (18/7/2000)
המאמר מפורסם גם בעיתון אינטרנט בינלאומי - "טיפ" - שהיה בזמנו גם הראשון שפירסם את ההספד שכתבתי לזכרו של מאיר.
