אומנם עברו לא פחות מחמש שנים מאז שהאלבום הזה יצא לאור, אבל היום, אחרי יציאת אוסף משיריו של נתן אלתרמן ב-"מדיה דיירקט", נראה לי שחגיגת אלתרמן נמצאת בשיאה. אני רוצה לכתוב בכל זאת על מי שפתח עבורי את הדלת לשירתו המקסימה של המשורר הזה, ואני מתכוון לאלבום "פגישה לאין קץ" שיוסי בנאי מגיש בו משיריו. טוב, את יוסי בנאי אתם מכירים, אז אני יוצא מתוך הנחה שאני לא צריך להציג אותו בפניכם, אבל בכל זאת, כפי שמגדיר אותו רפי קינן (מפיק האלבום) בחוברת המצורפת לאלבום: יוסי בנאי הוא "אמן שאינו מפסיק לחקור את העולם סביבו ואת עצמו ומגלה לנו יופי שבלעדיו היה נסתר מאיתנו".
אפשר להבחין בזה באלבומים אחרים, שהקדיש ליצירות כמו של ג'ורג' בראסנס וז'ק ברל שלו, ובאלבומים אחרים, בהם שר משירים שנכתבו במיוחד עבורו, אבל כאילו המשיכו את הרפרטואר של אותם זמרים. אם האלבום הזה כבר עוסק בפגישה, אולי זו הזדמנות טובה לומר שהיה לי הכבוד לפגוש את יוסי בנאי באופן אישי, מאחורי הקלעים, בתקופה ששיחק ב"מלאכת החיים" של חנוך לוין ז"ל. האלבום נפתח בשיר "ירח", ממנו לקוחים אחד המשפטים הידועים והמאוד אהובים עליי, באופן אישי: "גם למראה נושן יש רגע של הולדת". ואתם יודעים מה? זה נכון, אני זוכר שלפני היצירה הזו של בנאי לא הצלחתי ממש להתחבר לטקסטים של אלתרמן. כששומעים את היצירה הזו הכל חוזר כאילו לחיים. בניגוד ליצירות האחרות של בנאי, המוסיקה ביצירה הזו זה לא העניין, אבל בכל זאת אני מוצא לנכון לומר מילה טובה ליונתן בר-גיורא, שנעזר בתשעה נגנים וניצח על הכל, בזכותו "המוסיקה משלימה את קולו של יוסי בלי להתחרות איתו, אך גם בלי לוותר על קיום עצמי." (מתוך החוברת המצורפת לאלבום).
בחירת 21 השירים שבאלבום נעשתה בקפידה. היא כוללת כמה משיריו של אלתרמן שהולחנו עם השנים, כמו ''עוד חוזר הניגון'' שכמה מכם מכירים בביצוע של ברי סחרוף, ו"האם השלישית" בביצוע של חמי רודנר. ויחד עם זאת, מי שמקשיב לאלבום עם לא מעט דמיון, בזכות צורת הקריאה התיאטרלית של בנאי, מצליח לחוש כאילו הכל הצגת תיאטרון. האלבום היה הגשמת חלום של 12 שנה, משותף לבנאי ולמפיק רפי קינן. הכל התחיל בחזרה של להקת המחול "קול ודממה", שבה נעו הרקדנים לקולו של בנאי שהקריא שיר של המשוררת לאה גולדברג, אבל אני זוכר שיציאת האלבום הזה לוותה בחשש מהצעד הלא כלכלי שלו, למרות שלמעשה יצאו עד היום לא מעט אלבומים משירי משוררים, עוד לא יצא אלבום שכולו הקראת שירים. כשפגשתי את יוסי בנאי, אמרתי לו שמאוד אהבתי את האלבום הזה כי הוא מזכיר לי את מה שליאו פרה (זמר ומשורר צרפתי) עשה ליצירות של שארל בודלר וארתור רמבו. אז יוסי חייך ואמר לי שהשתלם לו להגיע להופיע ולו רק בכדי לקבל את הקומפלימנט הזה. יוסי בנאי מצוטט כמי שאמר בזמן יציאת האלבום ש"להוציא אלתרמן עכשיו זה ממש מעשה מוסרי" ואני מרשה לעצמי להוסיף שלדעתי יש בזה צעד לא פחות אמיץ מלקחת ולשיר בעברית שנסון צרפתי, ויוסי בנאי היה בין הראשונים - אם לא הראשון שעשו את זה. אגב, נקודה משותפת בין ליאו פרה ליוסי בנאי, מעבר לעובדה ששניהם שחקנים עם כבוד גדול לשירי משוררים, הוא ששירו של בנאי "נשים נשים", היה במקור שירו של זה (לאו פרה).
אני בטוח שאם תקשיבו לאלבום הזה, תגלו ש"פגישה לאין קץ" היא לא רק הפגישה בין יוסי בנאי לנתן אלתרמן, אלא גם פגישה כזו ביניכם לבין המשורר או היוצר. אני באופן אישי נהנה כבר מגיל צעיר מאוד מהיצירות של יוסי בנאי, כך שאין לי ספק שאמשיך לרכוש ולהקשיב ליצירותיו האחרות.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (23/3/2004)
