יש אמנים שאוהבים להופיע יותר מאשר להקליט ואני לא יודע אם זה נכון לגבי דני ליטני, במיוחד עכשיו כשמצבו הבריאותי ידוע (ואני כמובן בהזדמנות זו מאחל לו בריאות שלמה), אבל בין יצירת הסולו הראשונה הזאת שלו לבין השניה, "תקופת החיץ" חלפו לא פחות מ-15 שנים.
דני ליטני התגורר בעברו בחיפה ובקרב מכריו היה ידוע בכינויו 'דני סטריאו' המוסיקה שהיה מקשיב לה בעיקרה היתה הבלוז האמריקאי, כמו של ג'וש וייאט חבל שלימים כשנהיה לאמן לא הקליט גירסה שלו לאותם שירים שאני לא פוסל את האפשרות שהם השפיעו עליו באיזשהו אופן, אבל מעניין שדווקא דרורה חבקין שכידוע היה בן זוגה תקופה מסויימת ביצעה במסגרת הפרוייקט שלה 'שירי רחוב' את 'כדור בשר' שמזוהה במקור בתקופת השפל הכלכלי הגדול בארה"ב אבל משתלב יפה עם שאר השירים שבפרוייקט שנכתבו בתקופה המקבילה בארץ והיא תקופת המעברות.
מי שמתעניין כמוני בקו התפר שבין הפולקלור האמריקאי למוסיקה הישראלית יוכל למצוא בין השירים שבדיסק הבונוס גם ביצוע של ליטני ל"סמטת התותים" עם סנדרה ג'ונסון מתוכנית הרדיו "התיבה המזמרת" לשירי עם אמריקאי שהתפרסמה גם בזכות צמד הדודאים (ישראל גוריון ובני אמדורסקי), אבל לפני שאתייחס לדיסק ארחיב קצת על האלבום שהגיע אחרי סדרת הופעות עם יהונתן גפן. המפגש בין השניים היה בתחילה ב'זה הכל בינתיים...' ואחר כך כך ב'מכתבים למערכת' בהן חילקו ביניהם בין היתר את אהבתם לבוב דילן אין כאן כל איזכור לכך, נהפוכו אם להזכיר את 'אופליה' ללא ספק אחד השירים המרגשים, גפן חושף יותר מכישרונו כמשורר, אך בכל זאת מעניינת המקריות בין השיר 'אמרת שתחזרי' (שיר שנכתב על ידי רחל שפירא) ובאחד המשפטים שבו: 'תשתי עוד כוס קפה לפני לכתך' שאפשר למצוא הקשר רעיוני בינו לבין שירו של דילן "One more cup of coffee".
דני ליטני ככל הנראה אוהב לשיר שירי משוררים ובעיקר משיריו של דוד אבידן, כי מעבר לשיר המרגש "אדם זקן" שנמצא באלבום, כשנתיים אחרי צאתו הוא השתתף בערב שירי משוררים שנערך מטעם גלי צה"ל עם שיר אחר של אבידן והוא 'הרחובות ממריאים לאט' חבל שהוא לא מופיע בדיסק הבונוס שמצורף למהדורה החדשה, אך הסיבה לכך ברורה. הוא משרטט את הדרך שדני ליטני עבר כמו שפתחתי ואמרתי בראשית דבריי בכל מיני פרוייקטים עד להקלטת היצירה הזאת. שיר שחסר לי יותר הוא שיר מהמחזמר "איש חסיד היה" מכיוון שהוא קשור לחיבור בינו לבין בוב דילן שהגיע לראות אותו באותה הצגה כשזו הועלתה בארה"ב, אחרי שנוצר ביניהם קשר ידידותי בעקבות ביקורו של דילן בארץ, בו נקלע לסיטואציה לא נעימה במסיבת חברים בה חש עצמו לא רצוי והוא (דני ליטני) חילץ אותו ממנה.
פרד פילד מי שהפיק מוסיקלית את האלבום היה חבר בהרכב 'בני נוח', אותו הרכב של צפון אמריקאים שהקליט עם שלום חנוך, והוא ככל הנראה קלט את הראש האמריקאי של דני ליטני ולכן בחר שהשיר הפותח יהיה בסגנון קאונטרי, אני מאמין שלולא כל הדיסק היה ממשיך באותו סגנון היה אפשר לומר שפרד הגשים את חלומו ליצור משהו ברוח קרוסבי, סטילס ונאש אבל הדיסק מגוון מאוד, והרעיון נגנז בסופו של דבר עם הצטרפותו של שלום חנוך ללהקת תמוז.
אגב, אמן שמשותף ללהקה הזאת שנחשבת לאם הלהקות ולאותה תקופה של דני ליטני, הוא רמי פורטיס שהיה החשמלאי שבה וכידוע במסגרת הופעותיה קיבל את הבמה הראשונה שלו, עוד לפני שהתקליט הסולו הראשון 'פלונטר' היה עוד בתיכנון. במרתון שהיה בגלי צה"ל בתחילת שנות התשעים, בה פורטיס הביא את סיפור חזרתו לזירת הרוק בארץ הוא מספר על כך שהזדמן לו להיות באותו אולפן בו ליטני הקליט את "יחס חם".
הדיסק מסתיים בדואט "בראש אחד" שהוקלט עם יהודית רביץ שהיתה אז באותם ימים לפני הקלטת דיסק הסולו שלה ומי שמתעניין לדעת איך השניים נפגשו נראה שמספיק לו שיקשיב רק למילות השיר, אך גם כשמקשיבים לביצוע שלו עם חווה אלברשטיין ל"יין קיץ" של לי הייזלווד (אם כבר הזכרתי קודם את פורטיס, בדיסק שלו "סיפורים מהקופסא" הוא הקליט ביצוע משלו ל"בוקר של קטיפה", גם הוא של הייזלווד). השיר עם אלברשטיין הוקלט בהופעה חיה בצוותא וישנם בדיסק הבונוס עוד מספר דואטים של ליטני, אי אפשר לטעות בחיבור המאוד מיוחד שיש לו לזמרות, ואולי בכך הכוונה ל"יחס חם".
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (18/1/2012)
