בנובמבר 2001 קצת לפני שנודע לי שאתר המוסיקה "מומה" נקלע לקשיים ועומד להיסגר, השתתפתי בחידון שערכו שם לכבוד בר-המצווה של "נענע דיסק". הפרסים היו כרטיס כניסה למופע הראשון מבין השניים שהיו בסינרמה ב-22 ו-24 לאותו חודש או הדיסק הכפול שהוציאה החברה לכבוד האירוע. זכיתי בכרטיס, אך לצערי הרב הייתי ונאלצתי לבקש שיעשו לי טובה ויחליפו לי את זה במתנה השניה שקיבלתי אותה ממש אחרי ששמעתי על סגירתו של האתר, וכן הייתי נרגש מהמתנה גם מהבחינה הזו. שמעתי את האוסף ומאוד נהנתי ממנו, יותר מזה מזמן לא נהנתי מדיסק ישראלי עכשווי, אני מדגיש את המילה "עכשווי" כי ישנה סדרה של דיסקים שיוצאים תחת ידו של נחום היימן שמצליחים לרגש אותי כל פעם מחדש, אבל זוהי התרגשות לנושא אחר שאולי עוד אכתוב גם עליו באחד הימים.
כמי שאוהב מוסיקה ולא מרשה לעצמו להחמיץ להאזין למוסיקה טובה ובמיוחד אם נעשת בארץ ובעברית היה לי כבוד גדול ללוות את "נענע דיסק" בכל 13 שנותיה. מן הרגע כמו שנכתב ב-"קיצור תולדות הלייבל" (דברי ההקדמה שבחוברת) בו החלו רמי פורטיס וברי סחרוף להראות סימנים של חזרה לזירת הרוק בארצנו והקליטו את תקליטם - "סיפורים מהקופסא" שבשיר הנושא שלו מתחיל האוסף. "נענע דיסק" נבחרה כחברה שתמשיך עבורם את דרכה של Crammed Discs אותה חברת ההקלטות הבלגית בה היו חתומים כחלק מחברי "מינימל קומפקט". מיותר לומר שהם הצליחו והם מצליחים למעשה עד היום להיות לב התעשייה המוסיקאלית בארצנו, כך שקשה לי להאמין שיש מישהו בארץ שאוהב רוק ישראלי ולא מוכן להכתיר את ברי ואת רמי למלכי הרוק. לגבי "נענע דיסק" במקרה או לא בדיעבד נראה לי כי בזכותם הלכה ודמתה עם השנים ליותר ויותר לחברה הבלגית, וזה יאמר רק לזכותה.
הדיסק הכפול הזה מציג ממיטב הקלטות החברה במהלך השנים, למעט השיר שסוגר את האוסף - "סדר יום" של להקה רטורית שהיתה כזכור להקתו של יוסי אלפנט ז"ל בביצוע מחודש של יובל בנאי, שלומי ברכה ושאר החברים שנותרו מאותה להקה כפי שביצעו אותו במופע "איך כש..." בו ציינו 10 שנים למותו. מקומו של יוסי אלפנט שאסור לשכוח עמד בשעתו כחלוץ בראש מחנה הרוק ישראלי אלטרנטיבי לא נעדר באוסף הזה מכמה בחינות שארחיב עליהם מיד. האוסף מכיל 30 שירים וחמישה קליפים שמנצלים את נפח הדיסק עד לתומו, וזה לא אכחיש אחד הדברים שמצאו חן בעיניי מעבר לשירים שכמובן מוקלטים בו, אך יחד עם זאת חבל רק שהקליפים של פורטיסחרוף ולהקה רטורית הלקוחים מהופעות ומהווים תשומת לב לא מעטה לדיסקים נקטעים משום-מה באמצע. אני לא יודע אם הקטעים הללו מהווים שיקול מכריע אם לקנות את האוסף או לא אבל אין לי ספק שזו עובדה דיי מצערת.
כל הקליפים למעט הקליפ לשיר "תמימות" של רעש בוימו על-ידי מי אם לא אריק דור דוידוביץ' שעשה את מלאכתו נאמנה בהרבה קליפים זכורים לטוב. השיר "כוכב הקופים" תועד על-ידו במצלמה ביתית, באחת מהופעותיהם של פורטיסחרוף ב-,1988 כשאלפנט עלה לבמה לנגן איתם. גם הקליפ של רעש בשירם: "תמימות" שאין לו למעשה מכנה משותף לארבעת הקליפים האחרים מתחיל כאילו בנקודה בה מסתיים הקליפ של ברי סחרוף: "כמה יוסי". אם הזכרתי קודם את החוברת המצורפת לדיסק אני חייב לציין לטובה כי נמצאות בה כל מילות השירים והם כתובים על רקע צילומי עטיפות הדיסקים המקוריים מהן הם לקוחים.
השיר הבא אחרי "סיפורים מהקופסא" הוא "טריק מיפן" של להקה רטורית בגרסתו האנגלית שנעדרת מהדיסק "אוספ אלפנט" ויפה שמצאו לנכון דווקא אותו להביא לאוסף הזה, חבל רק שבמקרה של מאיר אריאל ז"ל הם לא פעלו לפי אותו שיקול ולא בחרו בשיר "עברנו את פרעה" במקום ב-"נרקומן ציבור". למי שזוכר מאיר אריאל היה חתום ב-,NMC אבל רק את הדיסק "רישומי פחם" (הוצאת אריאל) ומיני האלבום "עברנו את פרעה" הוציא בחברות אחרות. מיני האלבום הזה כפי שמוזכר באוסף יצא ב-1990 כשבו בסך הכל ארבעה שירים חדשים שהופיעו מאוחר יותר כבונוסים במהדורות המחודשות על גבי דיסקים של שלושת תקליטיו הראשונים.
עם השנים יצאו ב-"נענע דיסק" אוספים בודדים בכל מיני נושאים, וכן ב-1998 יצא האוסף "עבודה עברית" בו איחדה אליה חברות תקליטים אחרות שחתומים בה אומנים שונים וציינה איתם בצעד חסר תקדים חמישים שנות יצירה מקורית. אל אוסף בר-המצווה הגיע משם השיר "זמר שלוש התשובות" של נתן אלתרמן בביצועה של זהבה בן. מי שהרים עכשיו את גבתו כי הוא זוכר שמדובר בחברה שהיוצרים בה הם לרוב יוצרי רוק ישראלי אלטרנטיבי צריך להבהיר כי בזה בא לידי ביטוי אחת מעקרונותיה של החברה בכך שהיא דוגלת גם בקידום היצירה המקורית על כל סוגיה.
האוסף מסכם יפה את פועלה של "נענע דיסק" שהיא אם לא הזכרתי קודם לכן חברת ההקלטות של ניצן זעירא (בנו של דב זעירא מבעליה של חברת התקליטים "התקליט" החיפאית), ויכול לשמש כמעין מפה דרכה ניתן לראות איך כפי שאמרתי בתחילת דבריי רמי פורטיס וברי סחרוף השתלבו בתעשייה המוסיקאלית בארץ. לדוגמא - ברי הפיק את אלבומם הראשון של "נקמת הטרקטור" ושמה של הלהקה לקוח מאחד השירים הגנוזים של "סיפורים מהקופסא". שיתוף הפעולה בין היוצרים החתומים בחברה חוזר על עצמו גם אצל אומנים אחרים ואי-אפשר שלא לחוש בזכות זה שכל יוצרי החברה הם כמו משפחה אחת, אני רוצה לברך את החברה ולאחל לה שהמצב הזה ימשיך כך שכולנו נוכל עוד להמשיך שנים ארוכות וטובות להינות מהמוסיקה שתוחתם בה. לסיום אני מוצא לנכון להבהיר רק נקודה אחרונה והיא שכמו שלכל חברה שמכבדת את עצמה היום גם ל-"נענע דיסק" יש אתר באינטרנט! רק שהוא לא מעודכן ואי לכך לא מצויין בו בכלל יציאת האוסף הזה וחבל, אך אל דאגה הם מבטיחים שבקרוב הוא יעודכן ואני על ההבטחות שלהם דיי סומך.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (6/1/2002)
