ההקלטות של שייקה אופיר ז"ל עוד לא עלו עד היום לפורמט של דיסקים, ולכן לדעתי דבר ראשון למרות שהאוסף הזה הוא לא יותר מהוצאתם לאור של תקליטים שלו שנשארו עד היום בכמה מתחנות הרדיו וכמובן גם בידי כמה מהאספנים שבינינו, יש לברך על צאתו, אבל היות והביאו אותם ביחד ולא כיצירות בודדות הייתי מעדיף שזה יהיה באמת אוסף כרונולוגי ולא כמו שזה. הבונוסים שמצורפים לכל אחד מהדיסקים אומנם משלימים את התמונה של שייקה אופיר שמעבר למערכונים שעשה הוא גם ידע לשיר, והוא בכלל החל את דרכו בצ'יזבטרון אבל מי שלא בקיא בסיפור חייו לא בהכרח יודע מה קדם למה.
אילן בן-שחר כמו נחום היימן שזכה ביום העצמאות השנה בפרס על מפעל חיים, משלימים זה את זה והופכים את הארכיון הישראלי לנגיש לכל. הפעם, הגיע הזמן להתייחס גם למה ששייקה אופיר שנחשב לאחד משורשי ההומור הישראלי, השאיר אחריו ואם בעבר היימן הוציא לאור דיסק של אורי זוהר עכשיו בן-שחר משלים זאת בכך שאחד משלושת הדיסקים באוסף של שייקה אופיר, הוא תיעוד של שני הבדרנים במועדון "הסנטר הכפול" שכידוע נוהל על-ידי האמרגן אברהם דשא פשנל ז"ל.
שייקה אופיר נמנה לצד כותבי הומור ואמנים אחרים, כמו בומבה צור, דן בן-אמוץ, שלישית "הגשש החיוור", אורי זוהר ועוד כמה... היריעה קצרה מלהזכיר את כולם, אבל אלו הם כמה מהשמות שסבבו סביב שייקה והיו בין יושבי אותו מועדון. לדעתי מאז ועד היום אף אחד לא ממש הצליח למלא את מקומו, וההומור היום בכלל פונה לכיוונים אחרים. לא סתם פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע והטלויזיה שכמה מצער שהוא עצמו לא זכה לקבל נקרא על שמו.
האוסף הזה מציג את שייקה אופיר במלוא הדרו, למעט את קטעי הפנטומימה וזאת מסיבה מובנת. יש בו אפילו את הקטע הקצרצר והמצחיק - "שוטר מקוף" שעליו התבססה דמותו של "השוטר אזולאי", ואת הקטע שאולי התחיל גם הוא כמערכון ואחר-כך הפך לסרט קולנוע מצליח בכיכובו "אבו אל בנאת". בנוסף להם יש גם את המערכון "המורה לאנגלית" בו הוא משחק כמורה המנסה ללמד את תלמידיו את "המלט" של שייקספיר בערבית, וזה מזכיר לי אישית את סידרת תוכניות הטלויזיה "סאלם ותעלם" (כפי שתירגם בעצמו כ"ברך ולמד") שהיה מגיש ובה ניסה את כוחו, נראה לי דיי בהצלחה, ללמד ערבית בצורה סחבקית שעוד לא היתה כדוגמתה.
אני מוכרח להודות ששנים לא יצא לי להאזין למערכונים של שייקה אופיר, ואני מוצא שהם מצחיקים אותי היום לא פחות מאשר בתקופת ילדותי. זה התחיל כשהמערכון "כיפה אדומה" שגם הוא נמצא באוסף, שובץ ברשימת שידור של תוכנית מיוחדת לקראת שבוע הספר בגלי צה"ל ולמרות שאני בדרך בכלל מתבאס מזה שמצרפים בדיסקים ישראלים אחרים מערכונים כבונוסים גמלה בלבי ההחלטה לרכוש אותו איך שהוא ייצא לחנויות, ידעתי שהוא מתוכנן לצאת לציון השנה 22 למותו. זו למעשה סגירת מעגל, כי אני זוכר את היום שבו שייקה אופיר הלך לעולמו כאילו זה היה רק אתמול, הייתי עם הוריי בכיכר אתרים שבתל-אביב, שם סיימנו כמו תמיד את ביקורנו בעיר הגדולה. אני הייתי עם הווקמן שלי שבאותה תקופה לא הייתי זז מטר מחוץ לבית בלעדיו. הקסטה שהאזנתי לה הגיעה לסוף אחד הצדדים שלה, ועברתי לשמוע גלי צה"ל. היה מבזק חדשות שבניגוד למבזקים אחרים הושמעו בו קטעי מערכונים שלו, ואני מוכרח לומר שזה לא שאי-אפשר למצוא היום כמו אז הקשרים אקטואליים למערכונים שלו, אבל בעצם שיבוצם במבזק חדשות היה משהו שמבשר רעות ואכן הודעתו של הקריין לא איחרה לבוא, והוא אמר ששייקה אופיר הלך לעולמו.
לאוסף נלוות חוברת עם לא מעט תמונות, עם הצ'יזבטרון שהבונוסים בדיסק השלישי כוללים כמה שירים איתם, עם הרב-אמן מרסל מרסו שלפני כשנתיים הלך לעולמו וממנו שייקה אופיר למד כמו רבים וטובים אחרים, פנטומימה וכמו כן עוד כמה תמונות שצולמו במסגרות חברתיות כאלו ואחרות, ואיזכורים של כמה מסרטים שלקח בהם חלק. עורכי האוסף הגדילו לעשות כשצירפו לחוברת גם מילון קצרצר מאת הלשונאי, רוביק רוזנטל על השפה המאוד מיוחדת ששייקה אופיר יצר בזמן שעבד על המערכונים שלו ומערכונים של אחרים. כמו המשפט האלמותי - "דייג אוהב דגים?" המוכר כמשפט של "הגשש החיוור" שכזכור שייקה אופיר עבד איתם על תוכניתם הראשונה - "שמחת זקנתי" ואחריו הצטרפו אליהם שאר מיטב הכותבים, ניסים אלוני, יוסי בנאי ז"ל ועוד.... בחוברת מוזכר גם שלאחר מותו, אשתו לידיה הוציאה לזכרו את האוסף - "עין אחת צוחה, עין אחת צוחקת" - (משפט שמזכיר לנו תמיד את סצנת הסיום מהסרט "השוטר אזולאי) - ובו בניגוד לאוסף הזה של הדיסקים, ממיטב קטעי הבידור שלו גם קטעי הפנטומימה. טוב יהיה אם ימצאו לנכון להוציא אותו מחדש ואז החגיגה עם שייקה אופיר שיודע להצחיק אותנו גם שנים רבות אחרי מותו, תהיה מושלמת. בינתיים אפשר להינות מהקטעים האלה דרך האתרים של קטעי הודיאו, אבל אין לי ספק ברגע שגם האוסף הזה לכשיגיע לחנויות יימכר טוב, כי כמו שנאמר לי בחנות הדיסקים, מסתבר שיש לא מעט שמתגעגעים אל שייקה אופיר.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (29/6/2009)
