מאיר אריאל - מסע בחירות

דמעות שיורדות עכשיו מעיניי מכסות את זגוגיות משקפיי,
כמו טיפות גשם שמכסות את החלון הקדמי של המכונית
שבה אני יושב ומבקש עוד לאחוז בהגה המילים,
ולומר כמה קשה לי להאמין שכבר עברה לה עוד שנה.

צפיה נוספת בסרט לציון שנה שלישית לזכרו

צפיה בסרט "מסע בחירות" מזכירה לי נשכחות והאמת מכניסה אותי למצב רוח לא הכי טוב. יצא לי לקנות את הקלטת הזו עוד לפני שהוחלט לצרף אותה לדיסק המופע של "מסע בחירות" בהארד רוק קפה, שכידוע למרות השם הזהה לשתיהן לא מדובר באותו סיבוב הופעות של מאיר אריאל זכרונו לברכה עם להקת קריזמא, אפילו לא באותה שנה אלא רק כמה שנים אחרי. האיכות של קלטת הוידיאו הזה רק יורדת עם הזמן ואני מקווה שלפני שאאבד אותה סופית יוציאו אותה ב-DVD. בטלוויזיה כזכור לא השכילו להקרין אותה אחרי מותו של מאיר, מישהו כנראה חשב שהיעלמות מטוסו של ג'ון קנדי הבן שנמצא בסוף מת מביא יותר רייטינג מאשר התעסקות במותו של זמר שרק כמה שבועות לפני מותו, בעקבות התבטאות אומללה נחשב לשנוי במחלוקת, אז הלכתי לקנות את הקסטה הזו, לתקן את העוול שנגרם לפחות כלפיי כמעריץ שלו מזה שנים רבות.

בין השירים הראשונים שבקלטת אפשר לשמוע את "טוק טוק על שערי מרום" והביצוע הזה מצמרר היום יותר מהרגיל, כי אולי בעצם הצפיה בה זה אנחנו שדופקים על אותם שערים ומזמינים את מאיר לשוב ולספר לנו את אותם סיפורים, כמו על שרה חגי זכרונה לברכה שכתב לזכרה את השיר "שרה'לה היתה אוהבת את זה", כשאני חושב שאף פעם לא אוכל למצות את כל געגועיי אליו בשיר אחד, ומפעם לפעם אני פשוט יושב וכותב עוד כמה דברים לזכרו.

חלפו לא פחות משלוש שנים מאז שמאיר הלך מאיתנו ועוד 12 שנים מאז שצולם הסרט, ביחד קשה להאמין אבל מדובר בתקופה של לא פחות מ-15 שנים !! בתקופה שהסרט צולם מאיר היה בסך הכל רק אחרי הוצאת שלושת תקליטיו הראשונים (חג מועד ונופל, גלוי עיניים ... ירוקות) וספר בשם: "נשל הנחש" (במהדורתו הראשונה) איתו הסתובב בכל המסע, כדי להראות לדוגמא לאיזה מפקד בסיס צבאי אלו שירים הוא עומד לשיר מול חייליו, ואותו מפקד בלי בושה אומר שהוא לא מכיר שום שיר שלו ומחפש שירים שיש בהן כדבריו "תועלת טובה לשומעים". עם השנים זכינו לעוד ארבעה דיסקים ואחד שיצא אחרי מותו.

הוי כמה שאני מתגעגע אליו ולאחת התחושות שלי, כשחיכיתי אחרי כל תקליט שהוציא למוצא פיו. עכשיו כשעומד לצאת דיסק המופע בבראבי לא רק שאין לי את התחושה הזו אלא שכואב לי לחשוב שזוהי אולי טיפה אחרונה שתשאיר עם כל הכבוד (למאיר ולכל אלה שעמלו קשה בכדי להוציא אותה. מישהו מוכן לומר לי למה אן.אם.סי, החברה בה היה חתום לא לוקחת על עצמה להוציא את ההקלטה הזו באופן רשמי?) טעם מר ולא מכיוון שההופעה שתועדה היא לא טובה אלא שמדובר בתקופה האחרונה כשמאיר היה כבר מנודה בגלל אמירתו, אבל שיהיה ברור אני מקווה מאוד שביום מן הימים אוכל לצרף אותה לכל הדיסקים שמאיר הוציא ועד לפני מותו לא פספסתי שום הוצאה, ברגע שהדיסקים שלו היו מגיעים לחנויות הן היו כבר בידיי.

דבר אחד בכל זאת מנחם אותי, ואני מקווה שיורשה לי להתנחם בו למרות שאני כאמור לא בן-משפחתו אלא רק מי שאהב מאוד את שיריו ומאוד החזיק בו. אני מתנחם בזה שהיום הוא לפחות נחשב לאומן מקובל יותר ואולי באיזשהו מקום אפילו מושמע יותר. כואב לי רק להיזכר בזה שהיה חשוב לו לתפס לאט על ההר הזה של ההכרה, שאחרי מותו נדמה לי דחפו אותו שייגמור מהר יותר ויימצא על הפסגה, וכל זאת כשהוא ידע שהירידה מאותו הר מהירה יותר. מעריצים לא מפסיקים לדבר עליו באתר לזכרו וגם במציאות, ואומנים שרים את השירים שלו ולא רק את אלו שכתב במיוחד עבורם, למרות שעוד בחייו כפי שאפשר לראות בחלקו האחרון של הספר ("נשל הנחש") לא מעט שרו את שיריו וזוהי אחרי הכל רשימה לא מלאה. בקרוב מאוד אהוד אריאל מוציא את אלבומו הראשון ואני כמובן מאחל לו בהצלחה !!! יהיה מעניין לשמוע שירים שלו, למרות שהוא ככל הנראה אחרי תקופה לא קצרה בה נשא את שירי אביו, יביא סגנון אחר וקרוב לוודאי שללא המילים הציוריות. לדעתי עדיף שכך ושלא יתפטה להמשיך ללכת עם נעליים גדולות ושרוכים פתוחים, ושיפסיקו בעקבות כך לעשות את ההשוואה בין הבן לאביו, כפי שקרה עם ארלו גאטרי (בנו של וודי גאטרי) רק שהוא בניגוד שגאטרי בניגוד לאריאל מההתחלה לא בחר לבצע את שירי אביו ונתן רק לממשיכי דרכו לעשות את זה.

תקופה קצרה אחרי שכתבתי את הדברים הללו יצא לי לשבת בפאב-מסעדה שנקראת "החבית" (באיזור הקאמל קלאב, חיפה) בזמן שלא פחות ולא יותר ישבו שם קבוצה של חברים היה להם את אותו סלנג שהזכיר לי את מאיר אריאל זכרונו לברכה, עד כדי שנדמה היה לי שאני יכול לשמוע אותו. כשהבטתי בהם מופתע התעוררתי מאותו חלום בהקיץ, חשבתי לכתוב שיר ולשאול בו - "מי יקח עכשיו גיטרה ויבדר את החברים, אחרי מותם של מאיר אריאל, בני אמדורסקי ולאחרונה בני ברמן?", אבל מעבר לרעיון לא יצאו לי שורות השיר. גם אם אלמד גיטרה, מה שאני חולם מאוד לעשות אין לי ספק שלא אוכל למלא את מקומם. כשאני חושב על כל המחשבות האלו שעלו לי וירדו לכתב אני מרגיש כלכך עייף נפשית שהייתי מוכן לשחק את המת בצורה כלכך משכנעת שהיו קוברים אותי. אני שומע את אמא שלי שתהיה בריאה (שנמצאת קרוב לחודש בחו"ל) מבקשת שלא אשקע וקוראת לי לקום מהמיטה וזה מה שאני עושה. סוגר את העט ואחר-כך את המחברת לעשות דברים אחרים, אבל קודם כל לשטוף את הפנים.

נכתב ע"י אהוד בן-פורת (23/8/2002)