התיעוד הזה של ניל יאנג מהופעתו באודיטוריום רימן, ביתה המיתולוגי של תזמורת נאשוויל הוא אחת ההמלצות שקיבלתי מחבר טוב שעבד במשך שנים כמוכר בחנות דיסקים, עם כל אהבתו למוסיקה הוא החליט לשנות פאזה ולעזוב את התחום. האמת שגם אני החלטתי להפסיק לכתוב ביקורות, אבל יש עוד מדי פעם דברים שאני רואה את חובתי להמליץ עליהם כמו במקרה הפעם.
"Heart Of Gold" הוא אחד מלהיטיו המאוד מפורסמים של ניל יאנג מאלבום "Harvest" שיצא ב-72' ובמשך שנים למרות הצלחתו ודרישה בלתי פוסקת מצד חברת ההקלטות לחזור על סגנון הקאונטרי שהתחבב על לא מעט ממעריציו של ניל יאנג, רק אחרי שנים (ליתר דיוק 20 שנה) ב-92' הוא נענה לדרישה והוציא את ההמשך שלו ב-"Harvest Moon" וכעבור עוד כמה שנים, ב-2005 הוא הקליט את "Prairie Wind" שרואים בו את החלק השלישי בטריולוגית הקאונטרי שלו.
ניל יאנג החליט לצאת בעקבותיו לסדרת הופעות מיוחדת, מתוכן יצא תיעוד זה של ג'ונתן דמי שעשה את "שתיקת הכבשים" ב-91'. למרות שנראה אולי מוזר שבמאי כמוהו מגיע גם לביום של סרט כזה, אל לנו לשכוח שמרטין סקרוסזה שהיה אחראי השנה ל"השתולים" וקודם לכן ל"הטייס" שניהם בכיכובו של ליאונרדו דה-קפריו, הוא גם מי שעשה את הסרט התיעודי של בוב דילן "No Direction Home".
התיעוד הוא ממופע הבכורה לשירים מהדיסק והוא נערך ב-18 באוגוסט 2005, לפני שהוא יצא לחנויות. הערב מתחלק לשניים, לחלק הראשון שבו הוא מבצע משירי הדיסק "Prairie Wind" ובהמשכו בו הוא מביא כמה מלהיטיו הישנים, גם הם בסגנון הקאונטרי. בסך הכל 20 שירים שמבוצעים כשהוא פעם על גיטרה ופעם על פסנתר. באחד הרגעים שבהם הוא מעלה את כולם על הבמה ויש עליה לא מעט נגני גיטרה, הוא שואל בדרך של אירוניה אם יש עוד מישהו מהקהל שמעוניין להצטרף? אחרי הכל בנאשוויל כמו שמראים בהתחלת הסרט יש לא מעט שאוהבים לנגן על גיטרות. הוא מבצע את השיר "Four Strong Winds" של Ian Tyson (מצמד הפולק איאן וסילביה) שהוא השיר היחיד שהוא לא מהחומר שלו והוא מבצע בערב, וכמו שהוא מקדים ואומר זה אחד השירים שממש זורקים אותו שנים לאחור ובערב שהוא רואה אותו כהוקרה לזכרה של תקופה הוא מוצא לנכון לבצע גם אותו.
לפני שהמופע מתחיל יש סיבוב קצר בעיר נאשוויל שבה נערך המופע. כל אחד מהחברים שמששתף בערב המיוחד מעלה את החיבור המיוחד שלו לניל יאנג. מזכירים בין השאר את העובדה שנאשוויל היא עיר בירת הקאונטרי וארחה בעשורים הראשונים של המאה הקודמת (עוד לפני שהמצאת הטלויזיה דחקה הצידה את הרדיו) את אירועי ה"גרנד אול אופריי" בין השאר גם באולם שבו נערך המופע הזה של ניל יאנג.
בזמן הנסיעה מתמקדים על אחד הבניינים בעיר ורואים בו תמונה גדולה של האנק ויליאמס שהיה מגדולי יוצרי מוסיקת הקאונטרי. אחד משיאי הערב הוא כשניל יאנג שר את "This Old Guitar" ולפני שהוא מבצע אותו, הוא מקדים ואומר שהגיטרה שהוא מנגן עליה הגיעה אליו דרך חבר והיא במקור של האנק ויליאמס, והוא שמח להביא אותה לרגע הזה. ניל יאנג ידוע כבעל אוספים גדולים של מכוניות וכן של גיטרות. זו לא פעם ראשונה שבה הוא מזכיר את האנק ויליאמס, כזכור את הדיסק "Harvest Moon" פותח השיר "From Hank To Hendrix" ואלו כנראה היוצרים שהוא נע ביניהם כשהוא נע בין הסגנונות. בעניין של הגיטרות ניל יאנג מאמין שהמוזה של היוצר שהיא היתה שייכת לו עוד חיה ועוזרת לו להתכוון לצלילים שהוא לא היה מגיע אליהם לבדו. בין אנשי הבמה של ההופעה אפשר למצוא טכנאי גיטרות שיודע את כל הסיפורים שמאחורי כל פריט מהאוסף. כשהוא מוציא את הגיטרה של האנק מהארגז שלה הוא מספר שזה הארגז המקורי שלה.
לערב יש עוד כמה וכמה שיאים, אחד מאלה שמאוד אהבתי וריגשו אותי הוא הקטע שבו ניל יאנג מתיישב על כיסא ומנגן על בנג'ו והזמרת, אמיליו האריס שהיא בין אורחות הערב הזה יושבת לצדו.
התיעוד הזה של ניל יאנג יצא במהדורה נוספת של שני תקליטורים ולאלו מכם שרוצים קצת יותר מההופעה היא זו שרצויה. בין הבונוסים שבדיסק השני ניל יאנג מזכיר למי ששכח או לא קישר ג'ונתן דמי הוא מי שהיה אחראי לפני קצת יותר משני עשורים לסרט על להקת "Talking Heads" שנקרא "Stop Making Sense", וגם הוא מומלץ לצפיה. לא רק שג'ונתן דמי יודע להתאים את עצמו למוסיקאים שהוא עובד איתם, כמו במקרה הזה ניל יאנג שלא אוהב שמצלמים אותו בהופעה עם מצלמות קרובות מדי אליו אלא גם יודע להביא לקהל את הדברים בדרך שתמצא חן בעיניו. בין הבונוסים אפשר למצוא עוד, גם "משב מן העבר" ובו קטע של ניל יאנג בתוכנית הטלויזיה של ג'וני קש. לכאורה בונוס לא קשור, אבל מי שאוהב קאונטרי ודאי מכיר את ג'וני קש וישמח לדעת שבין השירים שהקליט בסוף דרכו, ונתן להם כמו פירושים משלו הוא ביצע גם את השיר "לב של זהב".
התפאורה שעל הבמה מתחלפת פעם בנוף מדברי עם רכבת ברקע, כמו זה שנראה בעטיפת ה-DVD ופעם במשהו שנותן אווירה ביתית. ניל יאנג רואה בשותפים שלו שעל הבמה יותר כמשפחה ורואים כמה שכייף לו להיות במחיצתם, אבל אם יש בכל זאת מישהי שהיא באמת מהמשפחה שלו היא אשתו, פגי שהיא בין אלה שמלווים אותו בקולם. עוד בעניין המשפחה, התיעוד של הערב מוקדש לזכרו של אביו של ניל יאנג שהלך לעולמו חודשיים לפני המופע.
רוב המופע הוא אקוסטי, למעט אולי שיר אחד על גיטרה חשמלית, אבל הוא עדיין לא רועש כמו שניל יאנג רגיל להרביץ בהופעות האנרגטיות שלו. מי שלא מכיר אותו ולא יודע על הצד האחר הזה שלו, בו הוא הגיטרה שלו מחוברת יכול לטעות שהוא אמן קאונטרי בן זמננו, כשלמעשה לא כך הדבר אבל גם לא רחוק. כשהוא מבצע את השיר "I Am A Child" מהתקופה שבה היה חבר בלהקת "באפלו ספרינגפילד" נזכרתי גם בכך שהיה הצלע הרביעית מהשלישיה של קרוסבי, סטילס, ונאש ועוד לפני שהוציא את הדיסק שלו "Harvest" בדיסק כמו "Deja Vu" שהקליט איתם היה קרוב בזכות כך לסגנון הקאונטרי.
דיסק הבונוס מביא לתיעוד המופע ערך נוסף כשניל יאנג מספר על כל מה שהתרחש מאחורי הקלעים, וכמה קשה היה כבר בהופעה ראשונה של החומר החדש לבצע את השירים הכי טוב שאפשר כשבעבודה באולפן אפשר לחזור עליהם באין ספור טייקים. היה לי מוזר לשמוע את ניל יאנג אומר בשלב מסויים, כשהוא נוסע במכונית והוא מנהל שיחה כנה עם ג'ונתן דמי אבל שומעים רק אותו מדבר שהוא מרגיש הרבה פחות נערץ מפעם.
החזרות למופע ערכו עשרה ימים ובין הבונוסים אפשר למצוא גם יומני חזרות, מרתק לראות איך מופע כזה גדול רוקם עור וגידים. מספרים שניל יאנג הגיע לנאשוויל והזמין את החברים להצטרף אליו כשלמעשה עוד לא היה לו שום שיר, והוא כתב את עשרת השירים לילה אחר לילה.
כותרות הסוף עולות בזמן שניל יאנג יושב ומנגן באולם שהספיק להתרוקן, כמין הדרן מיוחד לסרט שבסופו הוא מנתק את החיבור של הגיטרה, שם אותה במזוודה ועוזב את האולם. אם יהיה לכם את ה-DVD הזה אני מאמין שתבחרו לעלות אותו שוב ושוב על הבמה של הערב הזה, עד כי אחרי הכל אין לי מספיק מילים לתאר כמה שהוא נפלא ומרגש.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (7/2/2007)
