רשמים מערב השקת פרוייקט התיעוד של דויד פרלוב כמארז DVD
(האירוע התקיים באולמות הקולנוע של האוזן ה-3 בת"א ב-22/2/2007)
ערב ההשקה של אחד מסרטי התעודה הכי חשובים שנוצרו אי-פעם בארץ נערך באולמות הקולנוע של האוזן ה-3 בתל-אביב שלושה ימים אחרי שבסינמטק הגיעה לסיומה תחרות סרטים דוקומנטרים ע"ש דוד פרלוב, שנחשב בעיניי רבים לאחד מאבות הג'אנר הזה בארץ, וזכה בה הסטודנט שלום עמירה על התסריט שלו - "טראריום".
הטקס היה מרגש, הגעתי מהצפון במיוחד בכדי להיות נוכח בו. שמחתי שאיתן גרין ויאיר רווה לקחו בו חלק וסיפרו על החיבור המיוחד שלהם לדוד פרלוב ז"ל. לא הפריעה לי העובדה שהם דיברו עליו כמעין גורו, חשתי שהם מביעים ברגשותיהם לא מעט מרגשותיי האישיים. היה כייף לחוש בזכות האהבה המשותפת של כל מי שהגיע לערב הזה לעשיה של פרלוב כמו משפחה אחת. פעם הראשונה שבה ראיתי את "היומן" היה כשהייתי צעיר (קצת יותר מעשר) ולא ממש הבנתי מה כל העניין, אבל נהנתי לשבת לצפות בו בעקבות איציק, אחי הגדול שהתעניין בזה באותה תקופה יותר ממני. מאז לא היתה לי לצערי הזדמנות נוספת לצפות, וזה היה חסר לי, כי מאז שגיליתי את פרלוב מצאתי באופן אישי את החיבור שלי למצלמה. שלא לדבר שבזכותו נחשפתי לג'אנר חדש של קולנוע ואני רואה אותו כחלק מאותם גדולים כמו אינגמר ברגמן, פרדריקו פליני ועוד.... לא אכחיש שאין לי שום השכלה קולנועית, ואני אומר זאת רק מתוך תחושותיי כמי שאוהב קולנוע ומוצא עניין גם ביצירותיהם.
התלבטתי אם לקנות את הקופסא או לא, אבל אחרי שנכנסתי לאולם וכבר ראיתי את הדקות הראשונות שהעלו בי את אותו זכרון ישן על תקופה שלא ידעתי (מלחמת יום כיפור) אלא בזכות פרלוב החלטתי שטוב אעשה אם ארכוש לעצמי את הקופסא, אפילו לא הייתי צריך לעבור לאולמות הנוספים בהן הוקרנו פרקי היומן האחרים. רציתי לשמור את כל ההנאה של הצפיה בבית.
יהיו שיגידו שמדובר בתקופה ישנה 1973-1983, אבל לדעתי בשנים הבאות יקומו עוד דורות של צופים שירצו לצפות ב"יומן", כך שהערך שלו רק יעלה. היה לי קצת מוזר שהחליטו לחלק את השש שעות לשישה דיסקים, אבל אני במובן מסויים מבין את הכוונה שמאחורי זה. מוטב לצפות בכל שעה בנפרד ומיד אחריה לעכל את הדברים שהיו באותה שעה, אם בדיון או בכל דרך אחרת. אני מברך את כל אלה שלקחו חלק בהוצאתה לאור ובזכות שניתנה לצופים לרכוש אותה, ומקווה שימצאו לנכון גם להוציא את היצירות האחרות שלו. אני בא יותר מעולם הספרות, גם בעולם הזה יש לא מעט יוצרים שמזכירים לי את העשיה הנפלאה הזו של פרלוב. החל מהמשורר דוד אבידן שכאב אף הוא את העובדה שלא נותנים לעשות קולנוע בארץ ועד לג'ורג' פרק.
לאירוע ההשקה הגעתי עם רונן, חבר טוב שלי שהוא שחקן ובמאי תיאטרון, ואני בוחר לסיים את דבריי במה שאירע לנו למחרת במרפסת הבית שלו כשאכלנו ארוחת בוקר. הבטנו בילדה קטנה שיצאה מבלוק ממול והביטה בעצמה במראה שנמצאת בכניסה שלו. חשבנו שאם דוד פרלוב היה כאן הוא ודאי היה בוחר לצלם אותה, והסכמנו בינינו כמה טוב שישנה העשיה של פרלוב שמזכירה לנו מדי פעם שכדאי לעצור את השיגרה ולחשוב שהחיים הם אחרי הכל חומר טוב למחשבה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (24/2/2007)
