כמה ממכירי שיודעים שאני אוהב מוסיקה אמריקאית שואלים אותי מדי פעם איך זה שעד היום לא יצא לי לכתוב על ברוס ספרינגסטין אלא רק בדרך אגב, וגם רק אחרי שהקדיש את אחת מיצירותיו האחרונות לפיט סיגר. אז נכון, אין ספק שמגיע לו לזכות למאמר משלו ועוד לפני שהוציא את אותה יצירה שנקראת The Seeger Sessions שבזכותה במידה מסויימת התגלה מחדש.
להבדיל כמו שאצלנו ביאליק נחשב למשורר הלאומי אצל האמריקאים נחשב ספרינגסטין לבוס, היוצר שקיבל תואר אחר לפניו היה אלביס פרסלי שמוגדר בפי כל כ"מלך". לא שחסרים תארים אחרים, אם נזכיר את בוב דילן אפילו הוא זכה בשנות ה-60' כשהזמרת, ג'ואן באעז היתה לצידו לתואר "מלך הפולק" והיא היתה המלכה שלצידו, אבל עם כל הכבוד מי מתעניין באמת בתארים? כבודו של כל אחד מהם במקומו מונח.
האמת שלא חסרות סיבות לכתוב על ספרינגסטין, ויש עוד שורה ארוכה של אמנים שהייתי רוצה לכתוב עליהם אבל בכל זאת אני בוחר לכתוב על דיסק ה-DVD הראשון שרכשתי לפני כמה שנים והיה הדיסק שלו שנקרא The Complete Video Anthology. הוא סוקר את דרכו מ-78' ועד 2000. מאז בחברת ההקלטות מ-78' ועד 2000. מאז בחברת ההקלטות "קולומביה" דיי מקפידים על זה שהיצירות שלו נלווה דיסק נוסף של DVD.
מזה שנים שספרינגסטין מגובה בלהקה בשם E Street Band אליה הצטרפה בשלב מסויים פטי סקיאלפה שהיא זמרת הליווי שלו וגיטריסטית ולמי שלא יודע גם אשתו. ישנן גם כמה יצירות, כמו זו שכבר הזכרתי שהוא ללא הלהקה הזאת. באוסף שלפנינו ששומר יחסית על סדר כרונולוגי לא נעשתה כל הפרדה. עם השנים נפוצו כל מיני שמועות על תככים בלהקה, אבל נחמד לראות נחמד לראות בכל זאת את האחווה הסוררת בין חבריה כשכל אחד מהם שר איזו שורה מ- If I Should Fall Behind שהוא לדעתי אחד השירים הכי מרגשים שלו.
הפעם הראשונה ששמעתי על ברוס ספרינגסטין היה ב-86' כשציינו כעשור לתחילת הקריירה שלו ואחי הגדול, איציק קיבל מההורים שלנו במתנה ליום ההולדת שלו את המחומש שלו. אותה קופסאת הקלטות שהחליטו להוציא ככל הנראה על מנת למגר את התופעה של הוצאות לא חוקיות של הקלטות מכל מיני הופעות של ספרינגסטין. זה היה בתקופה שעוד לא היתה לנו מערכת סטריאו בבית אלא פטיפון ''אירופון'', אני זוכר כמה שקינאתי בו בכך אבל אחרי כמה שנים יצאה קופסאת הבוטלגים הרשמית של דילן כך שבדיעבד לא יצאתי מקופח להרבה זמן יכולתי לשמוע אותו כבר במערכת סטריאו. לא היה די במחומש בכדי להכיר את המגוון המוסיקלי של ספרינגסטין. אין בו מהקלטות האולפן שלו, אבל אותן למדתי להכיר עם הזמן בהאזנה לתוכניות המוסיקה השונות שהגישה אורלי יניב שידועה כאחת הגרופיות הגדולות שלו בארץ.
הסקרנות שלי להמשיך ולהקשיב למוסיקה שלו גברה ביום אחד שיצא לי לשמוע שיר אחד מהיצירה "נברסקה" שבדומה למה שאמרו על דילן בזמנו כשהוא הקליט את "הזמנים משתנים" גם בו יש מרוח התקופה של וודי גאטרי. מיצירת המופת הו מגיע הוידיאו-קליפ Highway Patrolman שזכה עם השנים גם לביצוע מחודש של האיש בשחורים, ג'וני קש. רק לצורך ידע כללי, את השיר Johnny 99 מאותה יצירה כתב והקדיש לקש.
ראוי לציין בהזדמנות זו שלמעט השיר War את שאר רפרטואר השירים המדהים שלו ספרינגסטין בנה מעבר לכישרונו המוסיקאלי גם בזכותו יכולתו ככותב. יש לספרינגסטין לא מעט שירים מרגשים, למרות היותו אמן מהדור שאחרי דילן. הוא החל את דרכו ב-73' (קצת יותר מעשור אחריו), יאמר לזכותו שכמו דילן גם הוא קורץ מאותו חומר של יוצרים מדור האבות שבזכותם ההיסטוריה לא מתכסה סתם באבק, רק שספרינגסטין אולי בניגוד לדילן לא מוצא בזה (ולדעתי דיי בצדק) משהו רע. הוא היה אפילו מי שאמר פעם שמשירים של יוצרים מסויימים למדנו יותר ממה שאי-פעם יכולנו ללמוד בבית-הספר. נכון שטום ג'ואד מוכר כגיבור ספרו של ג'ון סטיינבק, "ענבי זעם" אבל ספרינגסטין בזכות יצירתו "רוחו של טום ג'ואד" לא רק שהדליק נר זיכרון לזכרו של וודי גאטרי (מי שהיווה השראה לאותה דמות) אלא גם נתן לדברים רוח חיים חדשה.
הוידיאו-קליפים הראשונים של ספרינגסטין צולמו לפני עידן ה-MTV והם לקוחים מכל מיני תיעודים של הופעות. האוסף המרשים הזה שמורכב מכל מיני סוגים של וידיאו קליפים, כאמור מכמה מהופעותיו בתחילת דרכו, מכמה סרטים שתרם את שיריו לפסקול שהם, וכמו כן כל מיני פעמים בהם התארח בתוכניות שונות בטלויזיה. כמו הגירסה הנוספת של השיר "רוחו של טום ג'ואד" שישנה באוסף הזה ולקוחה מתוכנית הראיונות של ג'יי לנו, וכן בגירסה מיוחדת של השיר Born In U.S.A שצולמה בתוכנית הראיונות של צ'רלי רוז ובה מסתיימות כמעט 3 שעות של חגיגה למעריצים של הבוס. השיר הזה לא סתם מזוהה עם ספרינגסטין אלא הפך למעין שיר הימנון לכל האמריקאים גם לאלו שרק ברוחם. למרות שלפני כמה שנים כשהוזמן לתת את חלקו ב-Unplugged של MTV השמיצו אותו בכך שהוא שבר את החוקים, כדאי לזכור את הרגע הזה בין הרגעים הכי מרגשים שבו הוא מראה שיש לו מה להציע גם כשהוא לא מגובה בחברי להקתו.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (7/3/2008)
