אני רגיל להגיע ולראות הופעות במרתף 10 בחיפה, אבל ערב כזה לא יצא לי לראות מזמן זה התחיל בתור הארוך שהשתרך מקצה הרחוב עד לפתח המועדון, ומחוסר מקום נראה שלא כולו נכנס. רציתי לומר למישהו מקהל בציניות, מה יש אפשר לחשוב שעומד להופיע כאן אמן מחו"ל? אם לא תראו אותו הערב, אז לבטח תהיה הופעה נוספת. במיוחד בהתחשב לעובדה ששלומי שבן הוא באמת בין האמנים שחוזרים להופיע במקום הזה אחת לכמה זמן, אבל כשהקשבתי לרכילות שקשורה אליו, כאילו הוא לא אמן שהם באו לראות אלא חבר, זאת התחושה שהוא מרבה לתת בשיריו, ויתרתי על כך.
כששלומי שבן כבר עלה על הבמה עם כובע של ליאונרד כהן וביצע את השיר הראשון שלו לערב, תוך שהוא מכניס אפקט קולי שגם ללא כל ליווי על הבמה הוא נשמע לא. היה ברור שהערב הזה ממשיך להיות שונה מכל ערב אחר שידעתי עד היום במרתף, וכמובן במובן חיובי. החיבור של שלומי עם הקהל פשוט נפלא, אם זה בשירה משותפת כשהוא נותן חלוקה ברורה בין הקהל ובין אם ברצון שלו לשמוע את הקהל שר בחופשיות, כמו שהוא קורא לזה ב-Free style.
אני אוהב לגשת בדרך כלל לאמנים אחרי ההופעה שלהם, ולומר להם כמה שנהנתי. במקרה של שלומי שבן אני מוכרח לומר בכנות שאמרתי לעצמי שלא אתן לו שום מחמאה, זה לא שאני חלילה לא עומד מאחורי כל משפט שכתבתי כאן, אבל מבחינתי בכתבת החדשות שהיתה עליו לפני כשבוע בטלויזיה, וסיפרה על ההופעה שלו במסגרת פסטיבל הפסנתר, ובה הראו את יהונתן גפן ניגש אליו אחרי ההופעה ואומר לו שזו ההופעה השניה הגדולה שראה בחייו, אחרי זו של טום וייטס הוא קיבל לדעתי את המחמאה הכי גדולה שיכול היה לקבל אי פעם.
בכל זאת מה ששינה את דעתי היא העובדה שהדיסק הראשון שלו הוא יצירת מופת בעיניי, אבל לצערי הדיסק השני שלו למרות שגם בו היה משהו מרוחו של בוב דילן היתה נפילה, שאני לא יודע מאיפה היא הגיעה במיוחד לא אחרי מופע מוצלח שלו עם רמי פורטיס. הקלישאה אומרת שאין עליות בלי מורדות, ואני שמח לומר שמבחינתי לא רק ששלומי שבן חזר לעצמו אלא גם נוסק לגבהים חדשים ורוקח עם היחודיות שלו והיחודיות של "הבילויים" (שאסף תלמודי שהיה חבר בה וכיום הוא חלק מ"אוי דיוויז'ן") גאוניות שמזמן לא נראתה בארץ. כמה טוב שברוח הדיסק יש המשך ללהקה הזאת, גם אחרי פירוקה. היה מעניין אותי לראות גם שיתוף פעולה בין שלומי שבן לשלמה גרוניך, שאף הוא כידוע נחשב לעילוי בפני עצמו בפסנתר.
מה שיפה בדיסק "מגדל הפיזמון" (הדיסק החדש) שהתחלתי להקשיב לו בדרך חזרה הביתה שאלו לא סתם ביצועים של שלומי שבן לשירים של אחרים, אלא שהוא נותן להם גירסאות אישיות שהופכות אותם לשירים לא פחות טובים מאלה שהוא כותב בעצמו, וכמו שהוא אמר בשלב מסויים של המופע: "משום מה שירים של אחרים מבטאים אותך טוב יותר". אני יכול להבין שזאת אולי גם הסיבה, שכשבוב דילן הקליט אי-שם בשנות ה-70' יצירה כזאת משלו למה הוא בחר לקרוא לה "פורטרט עצמי".
אני ממליץ בחום ללכת לראות את ההופעה הזאת, גם לאלו מכם שנראה לכאורה משעמם לראות הופעה שלמה על כלי נגינה אחד, כי אני בטוח שמה ששלומי שבן יודע לעשות לבד על פסנתר להקה שלמה לא יודעת לעשות.
מדי פעם הוא שלף פתקים שלדבריו הוא קיבל לפני שהערב התחיל, ובו כל מיני בקשות לבצע ולהקדיש שירים. שלומי הקפיד לשמור על מתכונת של ביצוע שיר איטי אחרי ביצוע של שיר מהיר, ובשלב שהוא כבר ביקש לדעת אלו מהשירים הקהל ישמח לשמוע, מישהו צעק שהשיר "אריק" (מהדיסק הראשון) הוא לא שיר איטי, שלומי הוכיח לו כמה שהוא טועה. אני לא יודע אם שלומי עושה את זה מתוך חיבתו למוסיקה של "גרייטפול דד" או שכישרונו כפסנתרן כלכך תבוע בו, אבל אין ספק שיש לו את היכולת הכבירה הזאת ליצור את היצירות שלו מחדש, כך שהם בכל פעם ישמעו אחרת.
תאמרו על שלומי שבן שהוא יומרני, זה בסדר גם הוא אומר את זה על עצמו בשיר "עמוק" שנשמע כמו משהו של רנדי ניומן, אבל עם השנים זה הפסיק להיות יומרנות והפך למשהו אמיתי. אגב, רנדי ניומן, השיר היחיד ששר בהופעה באנגלית Lonely at the top הוא באמת שלו. כשהוא ביצע את שירו של ז'אק ברל, "אל תלכי מכאן" (גם הוא מהדיסק החדש) בצורה כלכך מרגשת. פעם ראשונה שיצא לי לחשוב על רעיון משותף בין השיר הזה לשיר "אהבה בת 20" של יוסי בנאי ז"ל.
הדיסק מסתיים בשיר "להוליך שולל את המוות" (במקור של ג'ורג' בראסנס) ובו שלומי שבן אומר: "אני נשאר על הבמה עוד כמה זמן", ולמרות ההדרן הארוך שנתן בתום המופע , נראה כי ההדרן האמיתי הוא הדיסק עצמו ואני מאחל לו כפי שאמר לו אחד מרוכשי הדיסק, שנראה אותו על הבמה גם עוד 40 שנה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (20/11/2009)
