האיחוד הזה של "מינימל קומפקט" קורה הפעם, בפעם השניה אחרי 14 שנה, הרבה בזכות סרטו של נתן מנדלבאום "נשמות גועשות", בראיונות שקדמו לסיבוב ההופעות חברי הלהקה לא הכחישו את זה. בזמנו כשראיתי את הסרט בסינמטק חיפה חשבתי שלראות את "מינימל קומפקט" על המסך הגדול יהיה הסיכוי היחיד שלי לראות אותם בהופעה, למרות שזה כמובן רק פיצוי על הדבר האמיתי. מי היה מאמין אז שמינימל קומפקט תתאחד? נראה לי שאפילו לא מנדלבאום בעצמו שמספר בסוף הסרט על אותם תקוות שווא שהיו לו שזה יקרה וזה לא קרה.
סמי בירנבך מוכר בעולם יותר כ-Dj Morpheus, זו אולי הסיבה ששום להקה לא נבחרה לחמם את הערב הזה, ובמקומה הושמעה מוסיקה אלקטרונית ובין לבין נשמעו גם כמה שירים כמו של יוסי אלפנט ז"ל שקשורים בצורה כזו או אחרת ל-"מינימל קומפקט".
המופע במועדון פיוג'ן שנמצא בחוצות המפרץ של חיפה, לא היה בתיכנון אבל הקהל ביקש וחברי "מינימל קומפקט" שלפי דבריו של פורטיס, זכרו מהאיחוד הקודם את ההופעה הנהדרת שהיתה להם ב-"עיר השניה - סיטי הול", לא יכלו שלא להשיב על אהבת הקהל, והמופע הזה נקבע בין החזרה של הלהקה מחו"ל לבין המופע הגדול והאחרון, בהיכל התרבות. זה מה שמחזק את ההרגשה שלמרות ש"מקס פרנקן מאמסטרדם" (כפי שחזרו והציגו אותו מספר פעמים בערב), הוא שחקן החיזוק של הלהקה ולמעשה היחיד שבא מעולם הכדורגל, חברי הלהקה עולים לבמה כמו איזו קבוצת כדורגל שעולה על הדשא במגרש הבית שלה.
זו פעם ראשונה שלי, באופן אישי יוצא לראות את "פורטיסחרוף" על הבמה, הם כבר לא על תקן של צמד, למרות שבהמשך הערב כשהם יתנו בגיטרות ובירנבך ישחה ביניהם יהיה אפשר לחוש שוב בהרגשה הישנה הזו איך "הגיטרה מנסרת את הלילה". אי אפשר שלא להיות אופטימים כשמעגלים נסגרים וחלומות מתגשמים ופתאום הקלישאה: שכל עוד יש חיים יש תקווה נראת לי כלכך נכונה בהופעה הזו.
הקהל עדיין קורא לפורטיס "משוגע" כאילו שום דבר לא השתנה עם השנים, נראה שלפורטיס שהתמסד מזמן כבר לא מתאים שיקראו לו כך, כי בשלב מסויים של ההופעה, בקטע שבין שיר לשיר הוא שואל את סמי אם הוא לא נורמלי, וסמי עונה לו שהוא הכי נורמלי שהוא מכיר, אבל נדמה שהקהל ימשיך לקרוא לו כך כל עוד הוא נהנה מהאמנות שלו. אין לי מילים לתאר כמה גדול זה היה לראות את רמי פורטיס וברי סחרוף נותנים בגיטרות וסמי בירנבך שוחה בין הצלילים ושר. "הגיטרות הללו לא היו מביישות את ניל יאנג", זו המחשבה שעברה לי בראש כשחשתי שבזכות החוויה הזו אני יכול להיוולד מחדש, אבל האמת שהגיטרות הללו לא היו מביישות גם שום אמן אחר.
היו ביצועים לשירים מסויימים שהתעלו על גירסאות המקור (מהאלבומים), כמו השיר Deadly weapons שלתחילתו הוסיפו אזעקות עולות ויורדות, שממה שהצלחתי לראות הלחיצו בהתחלה קצת את הקהל. "מינימל קומפקט" נשמעת טוב יותר ממה שהיא נשמעה אי פעם, ונראה שמהבחינה הזו השנים עשו למוסיקה שלה רק טוב. מה גם שאחרי פירוק הלהקה החברים שבה המשיכו להשתפשף מבחינה מוסיקלית, כל אחד בקריירת סולו משלו.
כשהלהקה עוזבת את הבמה בפעם הראשונה זה סימן שההערב הגיע כבר לשלב של ההדרן. אחרי כמה זמן, מלכה וברי חוזרים לבמה. מלכה שרה את "When I go", אותו שיר שלא משנה כמה פעמים שומעים אותו הוא כל הזמן מרגש. זה הזמן של הקהל להדליק נרות. מלכה שרה אותו כשברי על האורגן והיא עם עיניים עצומות. אחרי השיר החברים חוזרים לבמה, כל אחד מהם חוזר למיקום שלו אבל לא לפני שכל אחד מהם נותן למלכה נשיקה על הלחי.
לפני שהלהקה החלה את סיבוב ההופעות של האיחוד הזה, היא שוחחה עם המעריצים שלה בוידיאו צ'ט, בו הועלתה בין השאר הבקשה של הקהל שהלהקה תופיע גם בחיפה, בין כל השאלות הם נשאלו מה הם עושים בשלב הזה של ההופעה כשהם מאחורי הבמה, הם לא ידעו מה לענות על השאלה הזו אבל נראה ברור שהם מתרגשים מהרגע הזה לא פחות מהקהל.
בין שירי ההדרן שהלהקה נותנת ישנו גם הביצוע המחודש והאהוב שלהם ל"שיר המהגרים" של לד זפלין, שנראה שכאילו הוא מספר את סיפור של התחלת הדרך שלהם באמסטרדם, השיר הזה חתם את ההופעה המרגשת הזו שארכה כשעה וחצי, ולמרות שניתנו כמה שירי הדרן הקהל יצא עם טעם של עוד. נראה שהלהקה יכולה לחזור על ההופעה מההתחלה ואף אחד לא יבוא אליהם בטענות, דווקא להיפך. כעת כשאפשר לומר שנעשה צדק עם הלהקה הגדולה הזו, בזה שהיא מופיעה באולמות מלאים עד אפס מקום וניתנת לה סוף כל סוף הזדמנות להופיע בארצות-הברית מה שנמנע ממנה בעבר. אני מקווה שימצאו לנכון להוציא תיעוד של אחת מהופעותיה ורצוי תיעוד DVD כמו שנהוג בשאר הלהקות הגדולות.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (14/12/2003)
