ידעתי ששי טוחנר מתכנן לעלות מתישהו מופע לכבוד פיט סיגר, ג'ון באעז ועוד כמה אמני פולק אמריקאי וכששמעתי ממנו שהוא מעלה את זה כבר במופע הקרוב שלו בבית נעמ"ת בכרמיאל הייתי מוכן להגיע, למרות שאני לא מכיר את המקום.
הצלילים הראשונים שקיבלו את פניי היו של "צמד פז" - דנה ויניב (אח ואחות) ממעלה צביה שהופיעו לפני הקהל ללא מערכת הגברה, אבל עוד לפני שהערב החל עשו חזרה קצרה לחימום הכלים על מדרגות הכניסה, ואני חייב לומר שכבר אז ההרמוניה המוסיקלית שלהם מצאה חן בעיניי מאוד. הם פתחו את החלק הראשון של הערב, במובן מסויים את הופעת החימום של לילך שיר ושי טוחנר, בשיר Wake up little Susie. הקהל התעניין לדעת את שמות מבצעי השירים במקור, והשתוממתי שכחברים במועדון פולק הם לא ידעו שזה של סיימון וגרפונקל (או ליתר דיוק המקור של Everly Brothers), אבל עוד נכונה לי הפתעה מהקהל בהמשך הערב.
יש תחושה שהשירים של "צמד פז" ביניהם גם שניים משיריו של אהוד בנאי, "אביא לך" ו-"אל תפחד" גם אם הם לא מקוריים שלהם הם לפחות יוצרים את התכתובת שביניהם. הם מבצעים אותם בצורה מקורית, כמו את השירים של אהוד להם הוסיפו מימד נוסף בזה שהליווי הכלי כולל גם חליל פן. זה לדעתי הוסיף לשירים קסם שיש בהם במילא. לא יכולתי שלא לשאול אותם אם יש להם דיסק, אני פשוט תמיד אוהב לצאת בסוף הערב מחוויה שכזאת עם מתנה עצמית שתזכיר לי את האירוע. לשמחתי, עד כמה שהבנתי מהם הם עובדים על אחד כזה. לדעתי יהיה מעניין לשלב בערב אחד את "צמד פז" עם "עשב בר" שמצאתי ביניהם קווים מקבילים.
שי ולילך הגיעו לקראת אמצע המופע, עמוסים בכלים המוסיקליים שלהם וגם במערכת הגברה קטנה. שי היה עסוק בהרכבתה, לפני שההופעה הראשונה הסתיימה. בסיום ההכנות שוחחנו מעט והוא ביקש להציג לפניי את לארי, מי שאחראי למועדון החברים הזה שמתקבץ אחת לכמה זמן בבית נעמ"ת בכרמיאל, מקום בו כאמור התקיימה ההופעה. טוב לדעת שישנו מקום כזה, גם הרחק ממרכז התרבות התל-אביבית.
לילך ושי פתחו את חלקם בשיר שנושא את שם הערב Kisses sweeter than wine, אותו שיר שנכתב על-ידי לי הייז, אחד מגדולי הכותבים במוסיקת הפולק האמריקאי והיה חבר בהרכב ה-Weavers יחד עם פיט סיגר.
להבדיל מהמופע הקודם, "דרכים כפריות" במסגרתו יצא לי לראות את שי טוחנר לראשונה על הבמה, כמעט ולא היו קטעי קישור בין השירים, אבל לשם שינוי הערות ההומור הגיעו דווקא מצד הקהל ובו היתה לי הפתעה נעימה. כמו אחרי שהם ביצעו את Big yellow taxi של ג'וני מיטשל כשמישהו מהקהל העיר שלמרות מה שנאמר בשיר, יש בעיות של חניה בתל-אביב. שי ביקש שלא יגררו אותו לספר בדיחות. מה שהוא לא תיכנן לערב הזה, כי הם ממהרים להופעה ברדיו. האמת שזה היה חסר לי, אבל חלילה לא פגם בערב.
האיש המדהים הזה בעל רפרטואר מוסיקלי ענק, ובכל זאת כמו שהוא אומר בצנעה למרות לא מעט שנות במה זה לא הוא אלא היא, לילך שיר, אבל מבלי להמעיט חלילה מכישרונה ברור שהיא זקוקה למישהו כמוהו שיעמוד מאחוריה או ליתר דיוק, לצידה.
הדיסק של לילך "A Dove & Beyond" הוא בסגנון יותר קלטי, אבל הם ביצעו ממנו שיר אחד. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית יודע שלמעשה ההיסטוריה של שני העמים, האירי והאמריקאי לא ממש מנותקת זו מזו. בתקופת השפל של תחילת המאה הקודמת, כשם שהיו כאלה שהיגרו מארצות רבות בתוך ארצות הברית לקליפורניה היו גם אירים שבחרו להגיע מאירלנד ליבשת האמריקאית.
אני מוכרח להתוודות ולומר שמעולם לא הבנתי את אותם מופעים בהן אמנים מבצעים שירים של אחרים, במיוחד אמנים מחו"ל שיש להם את היומרה להשתוות אליהם, אבל בערב כמו זה גיליתי את הקסם שבכל העניין הזה. לא רק שאתה לומד לשיר שירים של אמן מסויים מתוך הערכה שלך אליו, אתה לומד הרבה יותר מאת המילים והלחנים שלהם אלא ממש את הדרך שבה הוא מעביר את השירים שלו לקהל. היכולת הזו ניחנת בהופעות הללו. יותר מזה אמנים כמוהם הם מעין שופר לאותם שירים ישנים וטובים שעברו כמה דורות מאז שנכתבו, ואגב שם המופע הם משביחים כמו יין טוב.
יאמר לזכותם של לילך ושי שהם נתנו את כל כולם, והיכולת שלהם פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש, של שי בליווי המוסיקלי של גיטרה ומפוחית ושל לילך בשירה. היא אומנם צעירה, כפי שהיא עצמה הודתה בזה לפני שביצעה את השיר Bank of the Ohio של אוליביה ניוטון ג'ון אבל ניתן בקלי קלות לעצום את העיניים ולחוש שמופיעה על הבמה זמרת מהשורה הראשונה של הפולק האמריקאי. גם כשהיא שרה בספרדית.
קיוויתי לקצת יותר שירים של פיט סיגר ולא פחות מזה לסיפורים סביבם, אבל בשלב ההדרן שכלל גם את "מחכים ליונה", שיר מקורי שלילך כתבה וזוכה להשמעות בכמה מתחנות הרדיו וגם בערוץ 24. היתה מחרוזת משיריו שדיי ריצתה אותי.
כבר בחלק השני של הערב הקהל הכיר את השירים ושלט במילים, מהבחינה הזאת אני חייב להתוודות ולומר שלמרות שנולדתי בארץ בזכות השירים שגדלתי עליהם והעובדה שלא עושים כבר הופעות כאלה חשתי ממש בבית. אני יצאתי בהרגשה שהרווחתי משהו. הערב הזה עבר בהצלחה, לא שהיה לי ספק בזה, אבל כולי תקווה שעכשיו אחרי שקהל החברים קיבלו את זה בחום, שי ולילך ימשיכו להריץ את הערב הזה גם במקומות אחרים. נפרדנו מהם כשהם מיהרו לתוכנית של אמנון פאר, "לילה חם מאוד" המשודרת בימי חמישי בחצות והם לוקחים בה חלק.
אני מבקש לסיים בדבריה של מאיה קצמן (אחת החברות שנכחה בערב) לשי: "ההופעה שלכם היתה בה נגיעה רוטטת, מלהיבה, סוחפת ועוטפת. תודה שהבאתם למועדון נעמת את האמונה בעתיד. אני בטוחה שהיא תחלחל ותגיע גם להרבה מאוד אנשים שלא היו שם. תודה".
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (2/10/2009)
