המופע "אל מעבר למעוף היונה" על שם הדיסק שלילך שיר ושי טוכנר הקליטו יחד, הוא מופע שכולל שירים מהפולקלור האירי, אבל אתמול כששבתי לראות אותם על הבמה, בהיכל התרבות בנהריה הערב היה קונספט אחד של הפולק האירי, כפי ששי הציג זאת אחרי שלושה קטעים אינסטרומנטליים - מסע מוסיקלי בין אנגליה, סקוטלנד ואירלנד עד לארצות הברית.
בערב לקחו איתם חלק על הבמה הכנרת, מעיין כרמלי שנמנת בדרך כלל כחלק מ"חבורת אטומיק" (קבוצת מוסיקאים, ליצנים נודדים) ו-עופר גרומן, חבר בהרכב "קונלה". כל אחד מהם בחבורתו הוא מבצע מוסיקה אירית.
אני בדרך כלל מתחבר פחות לקטעים אינסטרומנטליים, אבל הפעם הקטעים הללו בעיקר בחיבור שבין הגיטרה לכינור ששי הודה שאין סיכוי שהוא יזכור את שמם, הזכירו לי את אותם קטעים קלאסיים שהקליטו בזמנים שלפני עידן מוסיקת הפולק והרבה אמנים מהג'אנר הזה סיפרו ברבות השנים עד כמה הם הושפעו מהם.
לילך אוהבת להופיע ולראות את הקהל שהיא שרה לפניו, יאמר לזכותה שעם עלייתה לבמה, אחרי שלושת הקטעים שפתחו אותו, היא ביקשה מהתאורן שיאיר לה קצת את הקהל, בכדי שהיא תוכל לעמוד איתו בקשר עין ולא לחוש שהיא שרה מול החושך.
בקטעי המעבר שי כהרגלו מספר בדיחות, והפעם מותאמות יותר לערב. הוא שילב בין לבין גם כמה עובדות על הקשר הלא רחוק בין הפולקלור האירי לפולקלור האמריקאי, וזאת היתה נקודה בערב שהזכירה לי את פיט סיגר. מי שכידוע מבצע שירי עם מכל מיני ארצות, וסיפר פעם שהוא ספח אליו גם את הפולקלור האירי היות ולא מעט אמריקאים דהיום מוצאם הוא אירי שמשפחתם עלו לארצות-הברית בזמנו כתוצאה מהמשבר הגדול שפקד את ארצם, להבדיל כמו אותו גל מהגרים מאוקלהומה שוודי גאטרי הגיע בו ובזכותו הצטלבה דרכם.
אני לא יודע אם זה נכון לומר שהמוסיקה האירית קנתה את מקומה בארץ, אבל הערב לפחות משמש כעובדה לכך שאם פעם שירים היו עושים עליה והיו מוצאים להם חיים חדשים במילים אחרות לגמרי בעברית. כפי שלילך ביצעה את Whiskey in the jar אפשר לשיר את השירים כמו שהם במקור, ובמשפטים האחרונים שלהם להזכיר לקהל מאיפה הלחן שלהם מוכר לו.
אני מודה שאת החברים החדשים, עופר גרומן שהפליא לחולל בחליל ולתופף על התוף האירי, ומעיין כרמלי שהציגו אותה ככנרת וירטואוזית, עד היום עוד לא יצא לי לראות על הבמה אבל הבנתי משי שהוא מופיע איתם כבר למעלה משבע שנים. הכימיה ביניהם ניכרת על הבמה, והאמת שבעיניי כל אחד מהם הוא וירטואוז בפני עצמו. הם מעלים מופע שהוא גדול בקנה מידה עולמי, ואפשר עם השירים שבו לחוש באמת "אל מעבר למעוף היונה".
לצערי המופע הפעם לא כלל משירי פיט סיגר וג'ואן באעז ששמעתי בהופעה אחרת שנתנו בזמנו בכרמיאל,אך שמחתי על הבשורה ששי הביא באחד מקטעי המעבר בין השירים, שהם נכנסים בקרוב להקליט את שירי המופע "נשיקות מתוקות מיין" לדיסק. מי שנכח באולם ולא הכיר את המופע הזה הלא פחות מוצלח שלהם, יכול היה להתרשם גם ממנו בשלב ההדרן של הערב לשאר הקהל יש כמה קטעי וידיאו ביוטיוב.
הערב שערך לא פחות משעתיים הסתיים בנחיתה חזרה לקרקע המציאות בשיר "מחכים ליונה" שנכלל כשיר בונוס באותו דיסק שהזכרתי בהתחלת דבריי, והוא נכתב על-ידי לילך בעקבות מלחמת לבנון השניה, ובמסגרת "ושבו בנים לגבולם".
זו פעם שלישית שיוצא לי לראות את שי טוכנר ולילך שיר על הבמה, ואני מתפעם כל פעם מחדש מהנתינה העצומה שלהם לשירים שהם אוהבים, ובכל פעם הם עושים את זה בגדול. אני שמח לומר שהקהל שמשתף איתם פעולה בכמה שירים לפי הוראות שלהם לא שוכח להחזיר להם אהבה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (10/4/2010)
