יוסי בנאי במופע הזה הוא יוסי בנאי במיטבו, אבל נראה שכמה שהוא גדול הוא מנסה לגמד את עצמו (מתוך צניעות ככל הנראה) אם במופע הזה כשהוא מציב לפניו, בפני הקהל את ג'ורג' ברסאנס או במופע הקודם שלו על סורהמלו. כפי שהוא מעיד ברסאנס מלווה אותו מגיל צעיר וכנראה שהוא ילווה אותו עד עולם, ולא משנה איזו מהפכה תבוא, עובדה שכמו שהוא אומר, הוא התחיל לשמוע אותו, על גבי תקליטים עוד כשהיה צעיר והיום על ת"קים. יוסי בנאי כמעט בין שיר לשיר מספר ומבדר את הקהל. מי שחשב שיוסי בנאי כבר לא מה שהיה פעם, מגלה בוודאי שפרס ישראל שקיבל השנה הוא לפחות ככל הנראה לא התחנה האחרונה, כי בכל מופע שלו הוא מגיע לשיאים חדשים ושוב ראוי להזכיר את המופע הקודם שלו על סיפורי סורהמלו.
הקהל שיוסי בנאי מקבל במופע הזה הוא קהל חם בכל הגילאים שאוהב אותו, ולעולם לא ישכח אותו, אבל חבל שבמופע הספציפי בעכו, לא היתה נוכחות של צעירים מלבד חבריי ואני. כל שיר במופע זוכה לתיאטרליות כמו שרק יוסי בנאי יודע לתת, מעבר לכבוד למילים. אני אישית גם אוהב את ג'ורג' ברסאנס כך שאני מכיר את כל השירים במקורם ויכול לומר שהוא עושה אותם נאמנה הן בתרגומים הנפלאים והן מבחינת העיבוד המוסיקלי של אלי מגן שגם מנגן על קונטרבס לצידו של הגיטריסט, יוסי לוי.
יצאתי מהמופע כמו מהחוויה הישראלית נוסח ברסאנס והרגשתי שאפילו הוא (ברסאנס, בעצמו) היה מודה ליוסי בנאי. קטונתי מלהציע הצעות ליוסי בנאי, אבל הייתי מציע לו לטוס לפריז ולהופיע בפני הקהילה היהודית, שם זה יכול להיות מרגש לא פחות, כי אחרי הכל צרפת של ימינו אולי לא שוכחת את ג'ורג' ברסאנס כאחד מגדוליה, אבל היא מזמן לא ראתה ימים יפים יותר כמו שהיא יכולה לראות בזכות המופע הזה. אגב, שירי המופע הונצחו זה מכבר על-גבי ת"קים, חבל שרק לסיפורים אין הנצחה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (21/6/1998)
