את הערב החגיגי הזה פתחה להקת חימום בשם "נעליים", שהיתה ההקשר הראשון בערב לרמי פורטיס, הלהקה נשמעה קצת כמו להקה מהשכונה או אולי להקה שרק קוטנר מסוגל להשמיע. בכל מקרה היה ברור, שרק מעטים מכירים אותה. והיו עוד כמה הקשרים במהלך הערב לרמי פורטיס. בסוף שנות ה-70, תחילת תקופת המועדונים, היה בין ההרכבים הרכב שנקרא "הזבוב", היו בו "שולץ האיום" (דורון אייל) ורמי פורטיס בכבודו ובעצמו, בתקופה הטרום פלונטרית שלו. הם שרו בעיקר שירים של אלכס הארווי. לפני שבועיים יצא לי לדבר בצ'ט של "פנאי פלוס" עם כמה מחברי הלהקה ולספר להם על הקטע הזה. הם לא ממש זוכרים או לפחות לא רוצים להודות בהשאלת שם מלהקה שהיתה קיימת כבר.
מעבר לשירים מדיסק הבכורה שלהם, "הזבובים" שרו שירים מהרפרטואר האישי של כל אחד מהם ואפילו ביצעו כמה גרסאות כיסוי, כמו ה"אנרכיה" של "אקדחי הסקס". הגימיק של "הזבובים" היה צלילי אקדח צעצוע (כשהם מוצמדים לגיטרות) והוא התקלקל. יכולת לראות שהם רצו להשתמש בו עוד פעם אחת לפחות, אבל זה כבר לא עבד. בכמה קטעים במופע לא יכולתי שלא להיזכר ביוסי אלפנט ז"ל, במיוחד כשברי סחרוף היה אורח להקת "הזבובים" ללא יותר מאשר שני שירים. וחבל. למרות שלא ברור אם ללהקה מסוגה של "הזבובים" יש בכלל התייחסות לטקסטים, ולי כמשורר, זה חשוב, בטוח שהם שרו על משהו, אבל היה קשה לשמוע מה. בעיית סאונד.
רגע לפני תחילת המופע מאור כהן ("זקני צפת") אמר ש"בהתחלה זה יכאב, אבל בסוף זה יעבור". לא ברור מי הבין למה הוא בדיוק התכוון, לפני שיצא מהמועדון וקלט שהשמיעה שלו הלכה, לפחות זמנית. (כבר שעות אחרי, אני עוד מחכה שהשמיעה תחזור אלי). בקיצור, "הזבובים" הרשו לעצמם יותר מדי, גם בקטעי המעבר הגסים במילים ובתנועות, שהיו כמעט בין כל השירים וגם בקטע שחתם את המופע שלהם בשיא שנשמע בהתחלה כמו קטע Space של "גרייטפול דד", אבל הסתיים רע מאוד, כשהמוסיקה נמשכת, אבל החבר'ה כבר לא על הבמה.
עם כל הכבוד, נראה לי שהיה בערב הזה המון ווליום. אני יודע שלא קיים סטנדרט, אבל הייתי מבקש ממנהלי המקום לבדוק את התקנים בנוגע לסאונד החורג בהרבה דציבלים מעל לנורמה, שלא לדבר על הבסים שדופקים חזק מדי. זאת לא הפעם הראשונה שאני מגיע בניסיון להינות ממופעים במקום ויוצא מהאירוע כמו אחרי התעללות.
המאמר נכתב ע"י אהוד בן-פורת והתפרסם ב-17/7/1998 במדור "תרבות נטו", צפון 1
