"קן הקוקיה" הוא סיפורו של חוסה בבית-חולים לחולי רוח המנהיג את יתר החולים הכלואים במקום לקרב נגד הממסד והחוקים שהנהיגה האחות הראשית. הסיפור נכתב מתוך נסיונו האישי של קן קייסי, וזהו הרומאן המפורסם ביותר שלו. היא עובדה בהתחלה לסרט בידי מילוש פורמן שגם שאר סרטיו בדומה הסרט הזה מצטיינים בשילוב הומור עם ביקורת חברתית. הסרט יצא בארצות-הברית ב-1975 וזיכה את יוצרו בלא פחות מ-5 פרסי אוסקר. בארץ עובד התסריט להצגה על-ידי אילן רונן.
התרשמתי מאוד מההצגה וממשחקם של השחקנים, כמו כן מעירית טמפרסון (האחות הראשית) ורמי הויברגר (מק'מרפי) שאפילו זכה בשנה שעברה בפרס פינקל על תפקיד זה. כעיקרון זו הצגה של תיאטרון "הבימה", אך היא רצה בכל התאטראות בארץ. בעכו היא זכתה להיות מוצגת ארבעה ימים רצופים (11-15/1/2001) מול אולם מלא עד אפס מקום ויש לציין שלא רק הקהל נהנה מההצגה אלא כפי שצויין מאוחר יותר על-ידי השחקן, רמי הויברגר גם השחקנים חשו בקהל החם הזה ונהנו מאוד לשחק מולו.
היה לי הכבוד לפגוש את השחקנים מאחורי הקלעים כמה דקות לפני שההצגה החלה, והבחנתי שלמרות פער הגילאים ביניהם מעבר להיותם של כמה מהם מפורסמים יותר ואחרים פחות קיימת ביניהם כימיה לא רק על הבמה כשההצגה כבר מתחילה. אם ישנו קהל שלא הולך לראות אותה וזאת משום שהוא מחפש הצגות קלילות ומבדרות, אוכל לומר שלמרות שההצגה מקוטלגת כהצגת דרמה מודרנית יש בה לא מעט קטעים מצחיקים, אך יחד עם זאת איני מבין מה גורם לנו לבוא ולראות הצגה מעין זו? אולי משום שמעניין לגלות תמיד את העולם הטמון בעולמנו או פשוט כמו שנכתב באחת הביקורות על ההצגה כדי לגלות מי מאיתנו הוא המשוגע באמת אלו שבפנים או אלה שבחוץ?
כמי שמכיר את הסרט, הבחנתי בקטעים ששונו או הושמטו מתוך מגבלת הבמה כמו הימלטותם של כל החולים מהמוסד אל מחוץ לכותליו, וההפלגה הקצרה שהם עורכים עד שהם נתפסים ומוחזרים חזרה. אך עניין זה, לדעתי, אינו פוגם כלל מהעלילה שעובדה לבמה בסך הכל למופת וראוי שגם כובעיהם של משמיצי אילן רונן יורמו בהצגה זו.
אני מוצא לנכון, להציע לסיום להעלות גם בארץ, משבצת של שידור בטלוויזיה להצגות מופת כמו ההצגה הזו כך שישאר ממנה בסופו של דבר תיעוד. וזה לא חייב להיות כמו שנעשה עם ההצגה "מבקר המדינה" בעיבוד חדש לטלוויזיה אלא לצלם אותה כפי שהיא בתיאטרון.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (12/1/2001)
