אחד הדברים שאני אוהב בעבודה בפסטיבל לתיאטרון אחר היא ההזדמנות להתוודע בכל שנה לקבוצת שחקנים אחרת, צר לי שלא יוצא לי להכיר את כולם, אבל כולי תקווה שהם ישובו לעכו בכלל ולפסטיבל בפרט, יותר מפעם אחת, כך שיהיו לנו עוד הזדמנות להכיר. השנה אני מנהל את אולם דיוואן בו מועלת ההצגה "צפירמיהו". עוד טרם הספקתי לצפות בהצגה בעצמי שמעתי שהיא לא קלה לקהל, ואני מתוך היכרותי את עולם הבמה, ואני מוכרח להודות שרק כשוחר תרבות, אמרתי שלדעתי הקהל לא חייב לצחוק מהצגה בכדי לחוות אותה, מותרת לו כמובן גם כל צורת הבעה אחרת ולצוות ההצגה הזכרתי את חנוך לוין ז"ל שהיום אחרי לכתו הוא זוכה לחיבוק גדול לא רק בארץ אלא בעולם כולו, הוא במידה רבה השייקספיר של ימינו, ומי זוכר שבתחילת דרכו בהצגה כמו "מלכת האמבטיה" עצרו את ההצגה באמצע והיו תרעומת גדולה סביב העשיה שלו.
אני מבקש לחזור להצגה "צפירמיהו" ששמחתי לדעת שהיא באה מתיאטרון הנגב, לא רק בשל המרחק המוכיח, כי בתקופת הפסטיבל כולם עולים ומבקרים בעכו, אלא מי שמכיר את התיאטרון הזה ידוע כתיאטרון איכותי וחצוף.
צוות ההצגה מורכב מחברות וחברים בעלי אישיות שכייף לדעת שהם איתנו, בפסטיבל. נתחיל בנטלי כהן וקסברג שכתבה את ההצגה הגאונית הזאת, ואיסי ממנוב שביים אותה. ההצגה נמצאת בידיים טובות, בידי מי שהוא לא אחר מאשר מנהל תיאטרון הנגב, שבין שחקניו היה השחקן הותיק והאהוב, שמוליק שילה ז"ל שרק לפני שבועיים הלך לעולמו.
תיאטרון טוב מספיק שיהיה עם תפאורה מינימלית ובלי טכניקות במה עשירות שבאות על-פי רוב לכסות על הכישרונות שעל הבמה.
לא ברור מה ג'וש שגיא, יליד עכו ששיחק עד היום באין ספור בימות התיאטרון הממסדי, ביניהם "החייל האמיץ שוויק", "הילד חולם" (אגב, חנוך לוין שהזכרתי בתחילת דבריי) וכן כמורה למשחק ובמאי בעל תואר ראשון במשחק זקוק לבימה במסגרת פסטיבל תיאטרון פרינג', אבל זה כמובן יאמר רק לזכותו.
לצד ג'וש משחקת בהצגה מיטל ילינק, בוגרת בבית הספר למשחק ואומנויות הבמה בנגב, היא סיימה את לימודי המשחק שלה ב-2008, כך שהיא יחסית דיי חדשה בתחום, אבל אני מאמין שעוד נשמע עליה רבות וטובות. אחרונה וחביבה במיוחד היא מיכל גיל שמגלמת את גיבור ההצגה "צפירמיהו", היא בוגרת "תיאטרון החדר" של אמיר אוריין, רקדנית שבשל גובהה נכתב עליה בעבר, באחת מכתבות עיתון מעריב: ש"הגובה לא קובע" ובאמת היא מתעלה על עצמה.
בקיצור קהל נכבד, בואו ותראו את העבודה הנפלאה שהם עושים ביחד. כדאי ואף מומלץ. למעט העובדה שיש בהצגה קטעי עירום הייתי אומר שאת ההצגה הזאת מוכרח לראות כל מי שהוא בעל זכות בחירה, כי ההצגה מגוללת דרך קומדיה שחורה וגרוטסקית את מציאות ימינו, ואומר מעין תמצית סיפורו של העם היהודי שזכה לשוב לאדמת אבותיו, אך יחד עם זאת נאלץ לחיות את חייו לצד עם אחר, והמסר אם הוא ישנו, אתם מוזמנים לבוא לראות את ההצגה ולהסיק את המסקנה שלה בעצמכם.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (16/10/2011)
נכתב כמה ימים אחרי, עם תום הפסטיבל
ברכות להצגות הזוכות, "מלח מים" ו"סדאם חוסיין". אחד הקשיים של מי שאוהב תיאטרון לעבוד בפסטיבל הוא שמכיוון שההצגות רצות דיי במקביל בכמה אולמות, הוא נאלץ לוותר מראש על ההזדמנות שלו לצפות בהצגות מעבר להצגה בה הוא מנהל האולם. מסיבה זו אני לא יכול להביע את דעתי אם ההצגות הזוכות הן אכן ראויות או לא, אבל אני בהחלט מכבד את החלטת ועדת השופטים. אני רק מבקש לעלות עניין שנתקלתי בו השנה והיא תופעה שלצערי גורמת לי לחוש שיחד עם כמות הנכבדה של הקהל הפוקד את אולמות עכו העתיקה בימי הפסטיבל בהמוניו יש בכל זאת איזשהו טעם של החמצה, על אף שברור לי שהקהל רובו ככולו הורגל לקבל לא יותר מאשר בידור קל.
הופתעתי לגלות "זן חדש" של צורכי תרבות שמגיע לראות את ההצגות, שעם כל הכבוד כנראה אינו יודע לאן הוא מגיע, ואני מוכרח לומר בכנות שעם קהל כזה אני לא יודע לאן מועדות פניו של הפסטיבל בשנים הבאות. גיליתי את העניין הזה כמי שחשוב לו מעבר לעבודה בפסטיבל גם ליצור שיח עם הקהל שיוצא מן האולם, ואני מוכרח לומר בהזדמנות זו שלצערי זה לא תמיד יוצא, כי לרוב נמצאים בריצה מאולם לאולם. בכל אופן מצאתי את עצמי כמי שזכה לגדול עם הפסטיבל הזה, מחדד את העניין של הפסטיבל. שלא מדובר בתיאטרון רגיל שהצגותיו רצות כל השנה, למרות שמקצתן של ההצגות אכן זוכות לזה בסופו של דבר, אלא שמדובר בתיאטרון של הצגות פרינג' וככזה ההצגות שמועלות בו הן שונות ולדעתי יחודיות יותר. כך שתאורתית מותר להצגות בו לשחוט בו פרות קדושות ואף יותר מזה.
אני לא מתכוון להאריך בדבריי, רק אסביר למה אני מתכוון? מאוד חבל לי לגלות שגם בימינו, בשנת 2011 אחרי 31 שנות פסטיבל מגיע אליו קהל שהוא לא פתוח לכל נושא שהמחזאים מוצאים צורך לעלות על הבמה, ולמרות שאנחנו חיים בארץ דמוקרטית מדברים על מה מותר לומר או מה לא ועד לאיפה למתוח את הקווים, כאילו מקו מסויים מדובר כבר בתעמולה שלא לומר רחמנא ליצלן הסתה. אני חושב שיש מקום איפשהו להבהיר את העניין הזה לטובת השנים הבאות שהפסטיבל אינו שייך לשום צד פוליטי שהוא אלא משתדל להיות בבועה אמיתית של החברה בה אנחנו חיים ולהציג מגוון רחב של דעות, כמובן כל מחזאי ודעתו הפוליטית. צריך לגלות קצת יותר פתיחות אחרת מחטיאים את כל המטרה, ומבקרי תרבות שמגדירים רמתה של הצגה כרמה של הצגת מתנ"סים לא רק שעושים את זה מתוך צרות אופקים, בלי להעמיק מספיק בתוכנה של ההצגה אלא בלי להכיר את הרפרטואר של השחקנים שזה המינימום שהייתי מצפה מהם.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (19/10/2011)
