על המחזמר Woody sez המגולל את סיפור חייו של וודי גאטרי
צוותא, תל-אביב 26/08/2013
מאה שנה (ליתר דיוק נחגג לפני כשנה) להולדתו של וודי גאטרי ונדמה כי המוסיקה שלו מדברת יותר מתמיד. ב-Woody sez זה קורה בזכות רביעיה נפלאה, שתי נשים ושני גברים המגוללים בשירים ובסיפורים את קורות חייו, שכזכור למי שמכיר את סיפור חייו כמהגר בתקופת השפל הגדול של אמצע המאה הקודמת שנאלץ על כורחו לנסוע מאוקלהומה בה מתחוללות סופות חול לקליפורניה שהיא כידוע הארץ המובטחת.
לאורך הערב החברים שרים כ-30 שירים כשהחוט המקשר ביניהם הוא בכל פעם בית אחר מ-"הבלדה על טום ג'ואד", אותה בלדה ארוכה שוודי כתב בעקבות "ענבי זעם" של ג'ון סטיינבק, ולמעשה דמותו מבוססת לא פחות מאשר על סיפור חייו של וודי מהיכרות אישית של השניים.
במהלך הערב שאורכו לא פחות משעתיים עם הפסקה באמצע מוזכרות כל מיני אמירות שהיו לוודי במשך חייו והקהל זוכה להיחשף אליהן דרך בן דמותו שעל הבמה, בשורה של אירועים מכוננים ואנשים שליוו אותו, מאמו ששרה לו שירי ערש נוסח משפחת קרטר (ששייכת לאבות הקאונטרי ובשנים מאוחרות יותר על פי לחנים של כמה משיריהם כתב את שיריו) ועד לחברו, פיט סיגר שפגש אותו בתקופה שהגיע לניו יורק. הם היו חברים ביחד בהרכב מוסיקלי שנקרא Almanac, וזה המקום אולי לומר שסיגר שנבדל מחייו של חברו, בחיים ארוכים, הקליט לאחרונה שני דיסקים, כשבאחד מהם הוא מעלה את סיפור ההיכרות ביניהם.
הערב הזה עשוי בחן רב ולא נשכח ממנו שום פרט, אם זה בביצוע השיר Oklahoma hills שוודי שותף לקרדיט שלו עם קרוב משפחתו, ג'ק גאטרי עוד לפני שהחל בהקלטת שירים מפרי עטו ואם אפילו בהתחלת הערב עברה בי המחשבה למה ליתר נאמנות לא כתבו על הגיטרה את סיסמתו של וודי "This machine kills facists" עד לסופו של הערב יכולתי להירגע שגם הרגע הזה הגיע.
כפי שנכתב בעיתון משיקאגו Chicago sun times ומובא בציטוט על מודעת הכרזה של המופע הזה כרוך בלא מעט וירטואוזיות שמחיות את סיפור חייו של וודי, הקהל הן כמי שיש לו זיקה להיסטוריה האמריקאית והן כמי שאוהב את המוסיקה השורשית חייב להגיע ולצפות בקסם הזה. כאן אני חייב להביא משהו מהזווית האישית שלי ולומר שהערב הזה היה מרגש עבורי כמי שנחשב בין מעריציו הגדולים בארץ ושחולם שביום מן הימים יתאפשר לו לטוס לאוקלהומה, לבקר במוזיאון לזכרו של וודי גאטרי. הייתי חייב להתעכב ביציאה מהאולם ליד הפוסטרים שהוצבו במסדון ובהם מספר רב של תמונות מחייו שבעיניי תרמו רבות לאווירת הערב.
ברוח האירוע המרגש הזה שהגיע לארץ מניו יורק ומועלה בה מספר פעמים בתל-אביב, בירושלים ואחר כך גם בחיפה, אני חייב לסיים את דבריי בניחוש מה וודי שיש לי לא פעם סוג של דיאלוג אישי איתו היה אומר, כפי שניגשתי והודתי לחברים אחרי שהם ירדו מהבמה, בזכותם אחד הגיבורים שלי נשאר בחיים בצורה הכי חזקה שיכולה להיות. אני לא פוסל את האפשרות שכמי שדגל בחיי צניעות הוא היה מסתייג תחילה מהגדרת הערב כמחזמר, אבל יאמר לזכותם שגם המחשבה הזאת עברה בין האחראים והשותפים לערב הזה ומריצים אותו כאמור מתוך בחירה מכוונת באולמות קטנים, ובניגוד אולי למה שמקובל במחזות זמר לפחות של ימינו הם מופיעים על הבמה עם תפאורה מינימלית ובה בסך הכל קולאג' תמונות של וודי מכל מיני תקופות. אין ספק שהוא היה יוצא מערב כזה שבע רצון, לא פחות מכפי שאני ועוד הרבה כמוני יצאו ממנו.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (27/8/2013)
אני מבקש להודות מקרב לב לחברי היקר, שי טוחנר שאני רגיל אחת לכמה זמן להגיע למופעים בהם הוא שר ומנגן על הבמה והפעם לשם שינוי הציע לי להצטרף אליו ולחוות את הערב הזה איתו בצוותא.
