מעבר למעריצים של ג'טרו טאל באו למופע מעריצי רוק מתקדם בכלל, ואיכשהו הדבר הראשון ששמעתי כשנכנסתי לאודיטוריום היו אלו הם שדיברו על זה שאם עכשיו "קינג קרימזון" יבואו לארץ הם מסודרים. מאיזו בחינה לא הבנתי, אבל בכל אופן כנראה שלמרות שג'טרו טאל נשמעת לא יותר מלהקת רוק ובעקבות חליל הצד של איאן אנדרסון לפעמים גם פולק, היא אחרי הכל נחשבת ללהקת רוק מתקדם.
לפני הכניסה לאולם יכול מי שרצה לקנות סיכה עם סמל החליל או חולצה עם האיש העומד על רגלו האחת, כמו שעשיתי בכדי שישארו לי כמה שיותר מזכרות מהערב החד-פעמי והכל כך מהנה הזה. ההרכב שחימם את הערב, וליווה את ג'טרו טאל בשאר ההופעות בסיבוב השלישי הזה שלהם בארץ (אחרי שהם היו כאן גם ב-92' וב-96') היה "כחול" מעין הרכב סופר גרופ שבראשו עומד אורי מיילס, ומבצע מוסיקה קלטית ישראלית שמזכירה קצת את "עשב בר". ההופעה של ג'טרו טאל נמשכה כשעתיים מלאות אנרגיה, כשאיאן מקפץ כל הזמן על הבמה עם רגל אחת מה שהפך עם השנים לסמל המסחרי שלו, עושה תנועות בהתאם למוסיקה שחבריו מנגנים ובקיצור ממש חי אותה. היה קטע שבו איאן לקח מפוחית וגיטרה אקוסטית והחזיר את הזמן לאחור לתקופה של התקליט הראשון This was, שנשאר לפי דעתי שונה ומיוחד מכל הדברים שהלהקה עשתה מאז ועד היום. ואם הזכרתי בהתחלת דבריי את הקרבה של הלהקה לפולק הרי שאז באותה תקופה היא היתה מורגשת הרבה יותר.
כידוע תופעת הפלאפונים המצלצלים באמצע סרט, הצגה או מופע ומפריעים כבר הפך עבר למטרד בחיינו. וכך היה גם באמצע אחד השירים בהופעה הזו, כתוצאה מכך הלהקה נאלצה להפסיק את השיר באמצע, וכל אחד מחבריה בדק אם במקרה זה הפלאפון שלו שמצלצל עד שאיאן מצא שזה דווקא הפלאפון שלו ואחרי שהחליף כמה מילים עם מי שכויכול היה מעבר לקו הוא מסר את הפלאפון לאישה אחת שישבה בשורה הראשונה, זה כמובן לא היה אלא קטע מבויים כנראה כדי להמחיש ולהראות עד כמה העניין הזה של הפלאפונים נהייה באמת מטרד בעולם כולו, ולא רק בארצנו. מעבר לזה היו גם כל מיני קטעים אחרים שהיוו קטעי קישור הומוריסטיים בין השירים ולעיתים גם תוך כדי. בסוף ההופעה תוך כדי שהם נתנו את ההדרן הוכנסו זוג בלונים לבנים, ואני מוכרח להודות שעוד לא ראיתי דבר דומה לזה בארץ, אבל היכרתי את זה מהופעות של גרייטפול-דד.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (12/11/2000)
קישור
