אם אפשר היה להכתיר אמן כלשהו למלך הבלוז בזכות הופעה שלו על הבמה, אז ג'ון מאייל הוא ללא ספק אותו מלך. פשוט גדול מהחיים. כל השנים בהן אני מקשיב למוסיקה שלו (מאז שסיימתי תיכון) מעולם לא האמנתי שאזכה לראות אותו על הבמה.
יש הטוענים שחלק מהווי פסטיבל הג'אז בקיסריה הוא הישיבה לצד הים עם אוכל ושתיה קלה שנמכרים במקום, אבל לדעתי ההווי הוא בכך שלאוהבי המוסיקה ניתנת ההזדמנות למצוא דיסקים שמיובאים כנראה במיוחד עבור האירוע, ולא ניתנים להשגה במשך כל השנה. אני לשמחתי מצאתי כמה דיסקים כאלה, כמו הופעה משותפת של ג'ון מאייל עם סוני בוי וילאמסון. אני יודע שהרפרטואר שלו פרט לשירים מקוריים כולל גם כמה ביצועים לשירים של ענקי הבלוז, אבל אני מוכרח להודות שלא ידעתי על הקירבה הממשית מעבר להשפעה מסוני בוי ומעבר להקלטה מוכרת של אמן בלוז זה עם ה"יארד בירדס" (של אריק קלפטון) יש גם הקלטה עם ג'ון מאייל, שאגב יצאה לאור רק לפני כשנה.
בדרך כלל פותח את הערב, המנחה ואיש הרדיו גבי ינון ומעניין שהפעם לא רק שהוא לא היה אלא שלמעשה אף אחד לא הציג את ג'ון מאייל בפני הקהל טרם עלייתו לבמה. הערב נפתח בשיר Another man כשג'ון מאייל לבד על הבמה, אחר כך הוא הזמין את שאר החברים שמלווים אותו שיעלו גם הם על הבמה. לשמחתי ההופעה התמקדה במיוחד בשירים מהתקופה הראשונה שלו כשהוא באמת נחשב לקצפת של הבלוז הבריטי, ואותם אני אוהב הכי הרבה. כך שמבחינתי קיבלתי את אותם שירים שקיוויתי לשמוע, וגם נמצאים באחד הדיסקים שרכשתי לפני ההופעה.
לדעתי הנהלת פסטיבל הג'אז בקיסריה עשו צעד נבון בכך שבחרו לשלב השנה גם את הבלוז לחגיגת הג'אז. לא רק שהג'אנרים האלה גבלו זה את זה במשך שנים מבחינת סגנונות מוסיקליים וג'ון מאייל כאמן שהתחנך על כל אחת מהם כך שהוא יכול לייצג את זה יפה אלא שבזכות העובדה הזאת אני באופן אישי ואני מאמין שעוד הרבה גילו עניין מחדש בפסטיבל הזה אחרי שהוא התחיל לחזור על עצמו.
ההופעה עברה בלי שום תקלות, למעט אחד השירים הראשונים Chicago line בו פתאום כבו האורות שסביב הבמה. מאחר והתקלה לא השביתה לא את כלי הנגינה ולא את מערכת ההגברה השיר נמשך בזמן שאנשי הבמה מיהרו להתגבר על התקלה, ויאמר לזכותם שהם באמת הצליחו לעשות זאת לפני שהשיר הסתיים. גם הפעם כמו בכל מופע היו מסכי ענק משני צדי הבמה, רק שבזכות הפסקת החשמל שמתי לב שהוא לא רק טוב לאלה מהקהל שיושבים רחוק מהבמה אלא שבזכותו אפשר להבחין מי מהחברים הוא מוקד העניין של ההופעה, ואומר אם ישנם כמה נגני גיטרה אז מי מהם הוא הכי דומיננטי.
קיוויתי שאזכה לראות ולשמוע את ג'ון מאייל מנגן על גיטרה כמו בצעירותו, בכדי שלא אתאכזב אבל זה לא קרה ובכל זאת לא התאכזבתי. נהפוכו האופן שבו הוא ניצח על הכל היה מאוד מרגש. כל אחד מהחברים על הבמה זכה לבטא את כשרונו המוסיקלי. אני יכול לתאר לעצמי שהם עברו מבחני קבלה בכדי לזכות למעמד הזה של להופיע לצדו של ענק כמו ג'ון מאייל, ובזמן ההופעה כשכל אחד מהם נתן מעצמו עד לקצה גבול יכולתו. ג'ון מאייל מנגן על הקלידים והם חוזרים אחריו או משלימים אותו כשהוא שר ומנגן במפוחית, נראה היה כאילו משהו מהמבחנים האלו עוד נמשך והם עומדים בהם בהצלחה רבה.
ג'ון מאייל הפליא לנגן על המפוחית ולהוסיף אילתור קולי, ברמה שלדעתי כלל לא היתה מביישת את סוני בוי ויליאמסון שהזכרתי בתחילת דבריי ומשהו מרוחו שרתה על ההופעה. הוא סחט את עצמו עד הסוף.
ההופעה נמשכה כשעתיים שבהם הזמן פשוט עף, ואומר שהוא הצליח להחזיק את הקהל בלי רגע דל אחד. מה גם שלא הפיסקו להריע לו. באמת בעניין הזה הופתעתי לטובה, הקהל בארץ לא רק שמכיר את ג'ון מאייל אלא ממש אוהב את המוסיקה שלו, וזאת למרות שככל הידוע לי לא היתה איזו תוכנית רדיו כלשהי שהכינה אותו לקראת השירים שהוא עמד לפגוש בערב הזה. חשבתי שמבין אלו שהצטרפו אליי להופעה שלא יהיה מי שיאהב ויהנה ממנה כמוני, אבל אפילו הם נהנו מהמקצב, אופן הנגינה ושאר מעלות טובות שההופעה הזאת באמת שפעה בהן ואין לי כל צל של ספק שג'ון מאייל למרות גילו הרם רכש לעצמו אוהבי מוסיקה חדשים. מעניין שג'ון מאייל הגיע לארץ לתת רק הופעה אחת, וזו ההופעה הזאת אבל גם אותה יפה שהוא עוד מסוגל לתת כשהוא עוד במיטבו.
אם ישנו שיר אחד שלפחות אותו אני אזכור מההופעה הזאת, אז זה הוא Mama, Talk To Your Daughter שהוא נתן ביצוע גדול וארוך שלו. בה גם שיתף את הקהל. הקירבה של הבלוז אל הג'אז היא מעבר לעובדות ההיסטוריות של הג'אנר בכלל ושל האמן בפרט באה לידי ביטוי בביצוע כמו השיר הזה. מאלתרים ומבצעים את השירים מחדש כאילו נולד מהם משהו חדש בזמן ההופעה על הבמה. הם נתנו רק שיר אחד בהדרן, אבל הקהל היה כבר משולהב ועמד על רגליו.
ההופעה הסתיימה בכך שהמתופף זרק את המקלות שלו תחילה מספר פעמים באוויר ואחר כך זרק אותם לכיוון הקהל, וכל החברים התייצבו בשורה אחת על גבול הבמה וקדו בפני הקהל. ג'ון מאייל לא ירד מהבמה לפני שהוא נתן יד לכל מי שהתייצב בשורה אחת לפני הבמה.
ההופעה הזו החזירה אותי לפסטיבל הבלוז בחיפה, שלצערי פרט להופעה של בוב דילן בשנה הראשונה שלו לא יצא לי להגיע להופעות אחרות שהתקיימו בו, ויש אומרים שאפילו ג'ון מאייל בכבודו ובעצמו הופיע שם באחד השנים הבודדות לקיומו של הפסטיבל.
אם הזכרתי את אריק קלפטון בהתחלת דבריי, אני מוכרח לסיים ולומר שזאת היתה ההופעה הכי קרובה אליו שיכולתי אי פעם לחלום לראות ומי יודע אולי גם הוא עוד יפתיע באחד הימים. מכל מקום כולי תקווה שאחרי פתיחה מרשימה כזאת בקיסריה יתמידו במסורת הזאת וימשיכו להביא אמנים נוספים מהשורה הראשונה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (4/6/2010)
