אומרים שרק טיפשים לא משנים את דעותיהם, ואני לא יודע מה עם עיתונאים שכתבו על ההופעה של דילן, אולי הם התרגלו רק להשמיץ אותו וחבל. היה אפשר לומר שזה היה ערב של קולות צורמניים, בעיקר בשלב החימום, למרות שאני יודע שיש כאלה שגם מכלילים בזה את דילן בעצמו, שלמרבה הפלא בכל זאת בחרו להוציא מכספם ולהגיע לראות את ההופעה שלו. אסף אבידן בחר לבוא בסולו אקוסטי למעט שני שירים אחרונים עם צ'לנית, ככל הנראה בכדי להישמע הכי קרוב לסגנונו של דילן. אחריו עלתה ריקי לי ג'ונס שנתנה את החלק שלה בפורמט דומה לזה של אבידן, למעט זה שהיא גם התיישבה לכמה שירים לנגן על הפסנתר ואז משום מה היא הזכירה לי את ג'וני מיטשל, ואני זוקף את זה רק לזכותה. כך שאני מוכרח להודות שהיא איפשהו דיי התחבבה אליי, דווקא לקראת סיום חלקה בערב. כזכור סיום חלק של קולות הצורמניים, שאבידן הוכיח שאין יותר גרוע ממנו כמו שדילן הוכיח בפעם המי יודע כמה שהקול זה לא הכל.
ההתרגשות מיום ההופעה של דילן היתה כפולה עבורי. לא רק ששמחתי לראות אותו אחרי כ-20 שנה שחלפו מאז הופעתו במסגרת פסטיבל הבלוז בחיפה, אותו אירוע שאיציק, אחי הגדול, אמר בזמנו שזה אירוע של פעם בחיים וכמה כייף לגלות שבחיים יש לפעמים גם הפתעות טובות. הוזמנתי כמה שעות לפני ההופעה להגיע לאולפני הטלויזיה החינוכית, בקלאוזנר להתראיין ב"ערב חדש" של דן מרגלית. הושיבו אותי לצד מעריץ שראה אותו ב-87', ולא היה מוכן לקנות כרטיס בכדי לא להתאכזב פעם נוספת. חשבו שאני אתעמת איתו, אבל דיי הצדקתי אותו במיוחד בגלל הקטע של העלות היקרה של הכרטיסים. העלתי את העניין שחבל שלא יצאנו במחאה נגד המחירים המוגזמים של הופעות, אבל חבל שבזה היינו אולי מקלקלים לעצמנו שגם כך כידוע בגלל כל מיני מחאות שיש נגדנו מתבטלות לא פעם הופעות.
סביב גדר האצטדיון הוצבו כמה דוכני מזכרות. אני בחרתי לקנות סיכות, כי את שאר הדברים שהוצעו למכירה (חולצות מודפסות, פוסטרים ודיסקים) כמעריץ מן המניין לא חסר לי, אפילו הדפסתי חולצה במיוחד בשביל האירוע המרגש הזה. עד שהותרה הכניסה לתוך האצטדיון הסתובבתי בין הקהל שחיכה כמוני, וגיליתי שאני לא היחיד שחשב על זה. נתקלתי במישהו שכתב על החולצה שלו את השם שלו, ושהוא מחכה להופעה הזאת לא פחות מאשר 30 שנה. לפי החשבון שלו מאז שדילן היה כאן עם טום פטי, לפני הסיבוב שבו יצא לי לראות אותו. היתה גם נערה שחלפה עם קרטון שעליו כתבה שאם למישהו יש כרטיס מיותר היא תשמח לקבל אותו במתנה.
בסופו של דבר נכנסתי לאצטדיון כשברקע נוגנה מוסיקה בחלקה בלוז, אבל בעיקר מוסיקה בסגנון שהקהל יכול היה להיחשף אליה בסידרת התוכניות שדילן הגיש ברדיו. כידוע הקהל עושה את האווירה, והאווירה היתה דיי נעימה, לפחות בתחילת הערב, לפני השקיעה כשהסתובבו כל מיני בחורות ומכרו משקאות בירה וקולה, והקהל ישב בכיסאותיו. לא מצאתי את הכיסא שלי, ומיד הצטרפו אחרים שלא רק שלא מצאו את הכיסאות שלהם אלא גם לא מצאו את השורות והגוש. הפיתרון היה משמח כשהתבשרנו שהחליטו להושיב חלק נכבד מהקהל לא פחות מאשר 20 שורות קדימה יותר, דבר שיותר מאוחר הבנתי שנעשה בגלל שמעטים רכשו את הכרטיסים היקרים של האלף ש"ח, ובהנהלת המופע לא יכלו ליצור הפליה ולהושיב את הקהל ביחד, אבל בכל זאת עד כמה שהבנתי החליטו לצמצם רווחים בין השורות. העובדה שציערה אותי בעניין הקהל היא שדווקא את הקהל ההיפי שהתחבב עליי לא זכיתי לשוב ולראות, אבל תמיד אזכור איך בזכותו, למרות שחשתי שגיליתי את בוב דילן בשלב מאוחר, למרות הבדלי הגילאים בינינו חשתי כחלק מהם והם גרמו לי בסופו של דבר לא להצטער.
לפני שדילן עלה על הבמה הכינו את כלי הנגינה של הלהקה שלו, ותלו את התפאורה של ההופעה, בד שחור שמצויירת עליו עין עם כתר מעליה. ברגע שדילן עלה על הבמה הקהל כבר נעמד על רגליו ושעט קדימה עד למחסום שמעברו השני ישבו בעלי הכרטיסים היקרים.
המופע של דילן היה סוג של קסם שזר לא יבין אותו, כי כנראה שצריך להיות בין המעריצים הגדולים שלו בכדי לשמוע עיבוד מחודש שלו עם הלהקה על הבמה בליווי של כינור, בכדי להיזכר ב-Rolling Thunder Revue סיבוב שהיה לו בזמנו באמצע שנות ה-70'.
אם הזכרתי קודם את מוסיקת הבלוז שהיא בין שורשיו המוסיקלים של דילן, ראוי להזכיר את העובדה שהוא מאמץ בשנים האחרונות את הגישה המוסיקלית של וילי דיקסון, שאומרת משהו בסגנון של "עושים באהבה או לא עושים בכלל", כך שזה לא משנה שהוא לא אומר לקהל מילה, רק קד קידה קטנה לפני שהוא יורד מהבמה, יש דברים שמרגישים באוויר, כמו בביצוע שנתן לשיר Like A Rolling Stone. זה היה אולי השיר היחיד שהקהל ממש הכיר את מילותיו, ושר אותו כמו איזה הימנון כשמדי פעם הזרקורים הופנו אליו, וההרגשה היתה שדילן יודע כמה שאוהבים במיוחד את השיר הזה עד שהוא נתן לו ביצוע מעט יותר ארוך מהרגיל, כמו שאולי היה אפשר לזכות לשמוע אותו בזמנו, כשהוא היה בסיבוב עם גרייטפול דד.
ההופעה חלפה דיי מהר והסתיימה אחרי כשעה וחצי, שמעתי שיש כאלה שאמרו שזה בגלל חוק העזר העירוני של רמת גן שלא מאפשר להרעיש אחרי שעה מסויימת בכל אופן הפעם לשם שינוי המופע בניגוד להופעות קודמות שהיו במקום הזה, והוציאו לו שם רע (כמו המופע של "מטאליקה" בשנה שעברה שהיתה מלווה בתקלות) עבר דיי חלק, רק שאיפשהו לקראת סוף ההופעה, כבר בשלב של ההדרנים המסכים הגדולים כבר לא פעלו.
לסיכום, היה באמת מאוד כייף וחבל שמי שניזון רק מהשקר של התקשורת לא יודע מה באמת היה שם, רק בגלל שהיא משחקת אותה נפגעת יותר מקהל, ממה שיכול להיחשב לחוסר נימוס מצד דילן שאגב מעולם לא ממש אהב אותה. לא אכחיש שהיו שירים שאני קוויתי לשמוע ודילן בחר שלא לבצע אותם, אבל פרט לזאת היתה הופעה נהדרת. היה אפילו את "הבלדה לאיש רזה" שהזכיר לי את אורי לוטן ז"ל שאין לי ספק שהוא לא היה מתבלט ומגיע לראות את ההופעה הזאת, ואולי היה העיתונאי היחיד שהיה כותב מה באמת היה שם, לכן לי אישית הוא כלכך חסר.
- תודה ענקית לינון טיירי ("הקוסם") על לכידת קטע הראיון מהטלויזיה.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (21/6/2011)
