אבנר שטראוס וחברים

על ההופעה של אבנר שטראוס וחברים – א"ש קטנה

בפאב סינקופה, חיפה 12/9/2012

לפני כמה שנים כשדיברתי עם איתי רוזנברג (מי שניהל בעבר את "מרתף 10" וכיום הוא אחראי על ההופעות בפאב "סינקופה") על אמני הבלוז בארץ, הזכרנו בשיחתנו גם את אבנר שטראוס והצטערנו על העובדה שהוא כבר לא מופיע. עד כמה שזכור לי אני הכרתי אותו רק בשם שלו, ולא יצא לי לשמוע אף אחד משיריו אבל היה די במה ששמעתי עליו, גם ממקור אחר בכדי לעורר אצלי את הסקרנות לשמוע אותו. מה שקרה בזכותו של איתי, עד ההזדמנות שהיתה לי למצוא ולרכוש כמה מהדיסקים. איתי גרם לי להתמכר מיד ל-"בלוז חצי אחוז" (אותו תיעוד שמורכב מכמה הופעות במועדון לוגוס) שהשירים בו כולם מקוריים של אבנר למעט התרגום של "איש לא מכיר אותך" הרבה זמן היה לי הרושם שמדובר בקבוצת שירים שמתכתבים עם הבלוז השורשי, העמוק והטוב ואפשר לנבור ולמצוא את השירים המקבילים להם במידה רבה .

כך שכמו שאתם מבינים לא היה לי ספק שאת ההופעה הזאת שהיא במובן מסויים סגירת מעגל, אני לא הולך לפספס ואם הייתי צריך תמריץ גדול יותר מכל מה שספרתי עד לנקודה זו, בכדי ללכת לראות את ההופעה, היה זה אמן נוסף שלקח גם הוא חלק בערב, ירון בן-עמי. השם שלו נקשר לאחרונה עם ההופעה המיוחדת של אמן הבלוז, רוברט בלפור בארץ. אמן שלמי שלא יודע (ואני מוכרח להודות שגם אני בעצמי למדתי עליו רק לאחרונה) הוא האחרון בשרשרת אנשי הבלוז של מחוז דלתא, מיסיסיפי ואולי בניגוד לאחרים מתאפיין בכך שהוא אומנם יוצר בלוז אבל לא מוכר עצבות, ואם תרצו זה מה שבעצם מקשר בין ירון לאבנר ולנועם דיין, חבר נוסף שהיה איתם על הבמה. לא אגזים אם אומר כי נדמה שמי שלא היה בערב הזה לא ראה מימיו מהי חגיגת בלוז.

הגעתי להופעה שעה לפני שהיא החלה, בשלב שיכולתי מבלי להפריע להתיישב באולם ולצפות בבדיקת הסאונד של כמה מהשירים, ואחר כך גם שוחחתי עם החברים, האמנים (שזה המפגש הראשון שלנו) על מוסיקה שהם יוצרים ועל מוסיקה שהם מושפעים ממנה. ניתן לי הרושם שהם הבינו כמה שאני בראש אחד איתם, אז הם שאלו אותי אם אני מנגן על משהו? עניתי שלא, אני לצערי לא מנגן אבל לפחות שומע הרבה מוסיקה, אז הם אמרו לי בהלצה שאני בכל זאת מנגן. כן, מנגן את הדיסקים. (מחשבה יפה, אני לא יודע איך באמת לא חשבתי עליה כתשובה לשאלה הזאת). השיחה איתם היתה נעימה, עד כי בהיעדר קהל נוסף במקום הזכירה לי את אותן שיחות מעניינות שמתנהלות בתוכניות רדיו דווקא בזמן שהמיקרופון סגור. אגב, השבוע בדיוק, כמה ימים לפני ההופעה, ירון בן-עמי התארח בקול הקמפוס, בתוכנית "שאמאל" של גיל מטוס. הוא השמיע מהמוסיקה שלו, הוא יוצר בלוז יחודי לא פחות מאבנר ואומר בעברית עם כריזמה מאוד מיוחדת.

אבנר פתח את הערב לבדו על הבמה, כשהוא מבצע את "שתים עשרה שנים לפני עכשיו" ככל הנראה מתוך מודעות לקהל שהגיע בציפיה גדולה לראות אותו על הבמה. כמה טוב שאבנר חזר להופיע, אני מתאר לעצמי שהוא יודע כמה שהוא חסר לקהל, במיוחד בימינו כשמספר אמני הבלוז בארץ הגיע למספר רב יותר מכל הזמנים עד כי אפשר להגדיר אותם גם אצלנו כבר למעצמה מוסיקלית. הוא ביצע כמה שירים לבד, והיתה הרגשה ששם המופע א"ש קטנה שלא רק שהוא מורכב מהשם שלו אלא גם הולם באפיונו את המהלך שבו מתנהלת ההופעה (פרט לעובדה הידועה ש-"אש קטנה" זהו גם שם הדיסק הראשון שלו).

אבנר הסביר שהוא אומנם איש של מילים אבל קשה לו לחשוב על קטעי קישור בין השירים, אבל אחרי שיר שניים שלושה שירים ובירה הוא בכל זאת מצא הרבה מה לומר (אם תשאלו אותי לא היה בכך בכלל כל ספק) וסיפר על הגלגולים המוסיקליים השונים שהיו לו במשך השנים, שכלל גם להקה חיפאית מאיזור שכונת חליסה. לדבריו הוא נזכר בזה בזכות מישהו מקהל שהגיע לראות אותו והיה חבר איתו באותה להקה. שמעון הולי, שהיה הגיטריסט ב-"מחוללי המרד" (ב-1969). אפשר היה לומר לאבנר, "כמה טוב שבאת הביתה", במיוחד אחרי שסיפר שהוא בעצמו מכיר את "מרתף 10" וזכה להופיע במקום ההוא, הרבה בגילגוליו השונים. דבריו נשמעו כמו הספד לא רק לתקופה שהיתה אלא גם למקום שלטוב או לרע לא נשוב אליו, ואיכלס בעבר חברים מקצוות שונות בארץ ("מרמת הגולן עד לאילת").

הוא שאל אם מישהו ממהר לחזור הביתה? כי הוא זוכר מעצמו כמה שהוא אהב את אותן הופעות שנמשכו אל תוך הלילה, והציג את רשימת השירים שהכין מראש, כשהוא מודה בכנות שבכל הופעה יש כמה רשימות: שירים שחובה לבצע, שירים כאופציה (תלוי כנראה בדרישת הקהל) ואחרים שהם לא רשומים והם מבוצעים באופן ספונטני, כפי שבעצם כך כל ההופעה. רפרטואר הערב כלל שירים מכל ארבע היצירות שהקליט עד היום, את השתיים שלא היו לי - "בירושלים השמים נמוכים יותר" ו-"חצר פנימית" רכשתי לפני שההופעה החלה. אני קיויתי שהוא יבצע גם את "אמסטרדם", אותו שיר שאהוד בנאי כתב ובסוף הקליט בגירסה שונה, כ"רוחות הצפון" (ביצירת האולפן השניה שלו, "קרוב"). הוא אומנם לא ביצע אותו אבל כן היה שיר אחר שקשור לאמן אחר, "היא חזרה בתשובה" שכתב יענקל'ה רוטבליט. אבנר סיפר שלמעשה הוא היה הראשון שהלחין אותו, אחרי שחבר טוב הסב את תשומת לבו לשיר שהופיע בטור של רוטבליט בעיתון דבר- בשם העט אבו-אל בנאת - הירושלמי, אבל מתי כספי שגם כידוע מבצע את אותו שיר בלחן אחר הקדים אותו.

אבנר ניגן במהלך הערב על מגוון גיטרות, כל פעם בהתאם לרוח השיר וההתאמה היתה נפלאה. מלבדן היו לו מדי פעם גם כמה עזרים מוסיקליים אחרים, כמו תוף לרגליים ושרשרת פעמונים שבזמן שקשר לאחת מרגליו סיפר שפעם אחרי הופעה לא יכל להשתחרר מאותה שרשרת ונאלץ לחזור כך לביתו, עד שגילה כמה פרות שהולכות אחריו.

כשנועם ואבנר היו רק הם על הבמה זה היה נשמע כמו בלוז שיכול להימשך שעות, לא רק בזכות הדיאלוג ביניהם אלא גם בין הגיטרות שלהם. בלוז בסגנון Riding with the king (אותה יצירה בה אריק קלפטון שיתף פעולה עם בי.בי. קינג) ואין ספק שאבנר מלך, הוא השתבח עם השנים כמו יין טוב. "לא ניתן לו לרדת מהבמה, כי איתו ילך הבלוז", אמר אבנר והתכוון לנועם אבל התזוזה על הבמה בכל זאת הפכה את הערב למעניין יותר.

היה שלב שבו גם אבנר השאיר את החברים שליוו אותו על הבמה, ירון ונועם לשני שירים לבד. גם ללא השיר שביקשתי ממנו לפני שהוא חזר לבמה, הערב היה גדוש בכל טוב.

אבנר בחר לחתום את חלקו בערב, ב-"קטע הודי" בה הוא מציג את היכולת הוירטואוזית שלו לנגן על גיטרה כמו על סיטאר. הקטע הזה שהיה באמת אחד הקטעים המדהימים בערב, שיכנע אותי סופית שגם היצירה האינסטרומנטלית שלו, "חצר פנימית" יכולה לדבר אליי מעבר להיותה עוד יצירה שלו. כשצפיתי בקטע הזה יכולתי לחוש כאילו אני במקום אחר ובזמן אחר, כמו במופע של ריצי הייבנס שפתח את פסטיבל וודסטוק.

גם השיר "דון ממאדים - משוגע וזה לא אני" בוצע בערב, ויאמר לזכותו שהוא המשיך לנגן גם בזמן שאורי אמיתי, מעריץ מושבע מהקהל שר איתו את "סוכן חרש בעקבות הבלוז" באופן ספונטני והזכיר לו את המילים. היה בזה חן. והתפתח דיאלוג חביב על לחשן מושתל על רקע הבלוז שהמשיך לזרום.

מה לגבי התוכניות של אבנר שטראוס לעתיד? לא יכולתי להימנע מלשאול אותו לפני שנפרדנו, אם הוא מתכוון להיכנס לאולפן הקלטות להקליט שירים חדשים? אז יש לו כוונות וגם הרבה מאוד חומרים, שירים שהוקלטו ולא יצאו וחדשים, אפשר להתעדכן באתר האינטרנט שלו, ורמז שיש עוד מספיק מהחומר הישן והטוב שעוד לא יצא והקהל כלכך אוהב. אז כך או כך יש עוד מה לצפות, ואם קיוויתי לראות הופעה שלו והנה זכיתי, שנה טובה ומתוקה ושתתגשמנה כל התקוות.

נכתב ע"י אהוד בן-פורת (14/9/2012)

- תודה רבה לאבנר שטראוס שהסכים לעבור על הדברים שכתבתי לפני פירסומם.