לצד ספרי הפרוזה אני אוהב לקרוא גם ספרי עיון, בעיקר כאלה שעוסקים בפולקלור האמריקאי ולמרות שכבר כתבתי עד היום כמה מאמרים על פיט סיגר, אני מבקש לחזור ולכתוב עליו בזכות ספר חדש שרכשתי לאחרונה. הספר הוא אוטוביוגרפיה בשיר ובזמר של איש הבנג'ו האמריקאי. כמו שאפשר להתוודע אליו דרך המחווה של ברוס ספרינגסטין ואומר לא רק בשירים שהוא כתב אלא גם בכאלה שליוו אותו ואת בני דורו במשך השנים.
אחד הדברים שריגשו אותי בספר היא התחושה שפיט סיגר שחותם על דבריו כ-Old Pete בתוספת של המילה Old לחתימתו הרגילה עם הבנג'ו, מנסה להשלים ספר שישקף כמה שיותר את חייו. בעמודיו הראשונים של הספר הוא משתף את הקוראים בקושי הזה שלו, ולא מסתיר את העובדה שמסיבה זו הספר ראה אור כבר בכמה מהדורות. למהדורה הזו האחרונה לפחות בינתיים נוסף דיסק שארחיב עליו בהמשך דבריי, ומזכיר פרוייקט דומה שהיה קשור אליו בצעירותו (ליתר דיוק בהיותו בן 21), בעת שהחל רק את דרכו.
את אותו פרוייקט שראוי לציין שהוא הראשון מיני כמה פרוייקטים שהיה מעורב בהם בחייו, התמזל מזלי למצוא באחד מביקוריי בארה"ב. חפשתי ספר של המוסיקולוג לומאקס שתהיה בו סקירה בשירים של ההקלטות שהקליט בהן במשך השנים כל מיני אמנים. הספר הזה היה היחיד שמצאתי, ומה ששכנע אותי לרכוש אותו שלצד תמונותיה של דורותיאה לאנג (מי שהתפרסמה בתיעוד של העוני בתקופת המשבר הכלכלי הגדול) מפורסמות בו עוד כמה תמונות של עמיתיה ולקחו חלק בפרוייקט גם אמנים אחרים שמזוהים עם אותה תקופה, כמו ג'ון סטיינבק שכידוע כתב את "ענבי זעם" וביסס את דמותו של הגיבור הראשי, טום ג'ואד על וודי גאטרי וגם גאטרי בעצמו. הספר כבר לא מודפס ומחירו רק מאמיר עם הזמן.
מרגש אותי לקרוא ספרים כאלה ולחזור איתם לעמודי ההיסטוריה. בספר מובאים כל מיני שירים עם האיזכורים ההיסטורים שלהם, לדוגמא השיר Reuben james שמדובר בו על אחת הספינות שטובעו בפרל הארבור.
הספר פונה לסוגים שונים של קוראים, אני מוכרח להודות שהוא גם הוסיף לידיעותיי או יותר נכון בזכותו הצלחתי לרדת לעומקם של דברים, כמו בעניין שידעתי שהוא ווודי גאטרי היו עמיתים לדרך שיצרו ביחד בהרכב המוסיקלי Almanac singers שקדם ל"אורגים". סיגר מעלה את העניין שאם בצעירותו היו שואלים אותו על מה הוא נלחם? הוא היה עונה שהוא לוחם עם הבנג'ו שלו נגד פאשיסטים ולהזכיר שגם גאטרי נשא על הגיטרה שלו אמירה כנגדם.
עניין נוסף שלא ידעתי הוא על החלוקה המוגדרת שהיתה ב-"אורגים" שלי הייז כותב את השירים ואילו סיגר מלחין אותם, נראה שמנקודה זו החל לגלות את ערכה האמיתי של מוסיקת העולם שהחל לשלבה במוסיקה שלו כשפנה לקריירת סולו. הוא כידוע ביצע בעברית במסגרת ההרכב את השיר "צאנה צאנה" של יחיאל חגיז, בזכות הספר למדתי שיש לו גירסה גם בערבית.
את עטיפת הספר צייר אריק וון שמיט, אמן פולק בזכות עצמו ואגב כך מעניין שלמרות הקירבה של דילן אליו, לפחות עד לתקרית בפסטיבל הפולק בניו פורט בו בעיניו, דילן בכך שחיבר את הגיטרה שלו לחשמל, בגד בערכים שהוא גדל עליהם לא ממש מוזכר בספר, וזאת למרות שיש התייחסות לדור הפרחים, כמו הבירדז שביצעו את החיבור שהוא הביא מספר קוהלת ומוזכרים בספר גם בזכות ביצוע אחר שלהם, והוא Bells of rhymney.
כמו בספר הפרוייקט גם בספרו האוטוביוגרפי של סיגר יש תמונות, התמונות הראשונות שלו עם הוריו נראות כאילו לקוחות גם הן מהארכיון הלאומי אבל בהמשך הן לקוחות מארכיון הפרטי שלו, ובו מצולמים בין השאר גם נכדיו וכמובן גם טושי, רעייתו היפנית שלה הקדיש את הספר. ברגע שהספר הגיע לידיי ידעתי שמצורף אליו דיסק שיעזור לי לרדת לעומקו, אך לא יכולתי שלא לעלעל בו ולראות את כל הציורים והתמונות שמתפרסמות בו. מספיק לי להביט בתמונה כמו זו שלו עם מרטין לוטר קינג בכדי לומר שאין ספק שפיט סיגר הוא אמן שעשה היסטוריה.
מעבר לתמונות והציורים מובאות גם כמה ציטטות, ביניהן גם אחת של נשיא ארה"ב, הרברט הובר שבתקופת נשיאותו החל המשבר הכלכלי הגדול של המאה שעברה. ב-1931 הוא אמר לזמר רודי ואלי שהוא מוכן להעניק לו פרס על שיר שיקליט וישכיח מהאנשים את צרותיהם. אני לא יודע אם הוא עמד במשימתו, אבל שנה אחרי הוא הקליט את השיר Brother can you spare a dime וקרוב לודאי שאם סיגר בחר להביא את הציטטה הזאת היא הפכה למוטו של חייו, כי אני מניח שלכל אחת מהציטטות יש הסבר משלו.
בכל אחד הספרים לצד מילות השירים יש גם תווים שמאפשרים לנגן אותם, אני לא יודע אם אלו התווים במלואם אך כאמור לפחות לאוטוביוגרפיה צורף דיסק והוא לדעתי רעיון טוב, כי גם מי שלא יודע לקרוא את אותם תווים יכול לשמוע באיזה שיר מדובר, מעבר לעובדה שדרך קובץ אמ.פי 3 של כל שיר אפשר להתרשם מהשינוי שחל בו עם השנים, הרי להזכיר מדובר במוסיקת פולק וכמו שפיט סיגר מעלה את העניין מותר לערוך בשירים שינויים אבל בתנאי שזה ניתן בהסכמה והוא לא רואה סיבה שלא להסכים בתנאי שזה נעשה בידיעתו.
אחד הפרקים בספר נקרא "אבי-יויו" והוא מוקדש לילדים ובו בין השאר הסיפורים שלמד מאביו, המוסיקולוג צ'רלס סיגר. אהבתי את הדרך שבה הוא מספר על איך לקרב את בני הדור הצעיר לחומר הזה, והוא מציין את העובדה שאין זה מעיד על היותו הורה טוב או לא.
לפני ששמתי לב לעובדה שכל אחד מהפרקים נקרא על שם שיר אחר של פיט סיגר, הייתי בדעה שהיה צריך לתת לספר שם שלא קשור לאחד משיריו, על מנת שכל מי שיקרא בו יוכל להחליט בעצמו איזה שיר הוא השיר הכי אולטימטיבי עבורו . אך אם נתייחס לשם שניתן נזכיר ש"איפוה הפרחים כולם?" היה בין השאר שיר שבוצע גם בעברית, על ידי שלישית גשר הירקון, ואומר במרכאות שיש לי פירוש משלי שהספר כאילו מביא מאותם זרעים שמהם צמח דור הפרחים.
פיט סיגר מעלה את ההצעה שלא לקרוא את הספר כספר קריאה ולעיין בו לפי שירים, לכן מפתח השמות שמובא בסוף הספר מעבר לדיסקורגפיה שרובה ככולה כפי שהוא חוזר ומזכיר בספר ניתנת (על אף כל השנים שחלפו) לרכישה או לכל הפחות למציאה בספריות, אך סיפור חייו כלכך מעניין שחבל לוותר על ההזדמנות לקרוא את האוטוביוגרפיה שלו.
נכתב ע"י אהוד בן-פורת (4/1/2012)
