זו מהדורה מיוחדת של ספר שירים שיצא כבר לפני כעשור, כך שאין בו למעשה שום דבר חדש מלבד החוברת המובאת בתחילתו והופצה בערב השלושים לפטירתו של מאיר אריאל.
חבל שלא נמצא לנכון לצרף בהזדמנות זו את המילים של "זרעי קיץ", שהוא למעשה, בניגוד לשאר הדיסקים, היחיד שמילותיו לא הודפסו בחוברת הנלוות. ודווקא המשפט: "יצאתי לנשום קצת רוח" המופיע על קברו לקוחה מהשיר "תקציר שירי החורף הבא" שיצא בדיסק הזה וכן קיים בספר. יחד עם זאת השירים המובאים בספר שהפכו כבר לדעתי נכס צאן ברזל של ההוויה הישראלית, נותנים לנו אפשרות להביט למרחבי עולמו הציורי של מאיר אריאל, הן בשירים שכתב לעצמו והופיעו בתקליטיו והן בשירים שכתב לאחרים מאז "אגדת דשא".
ציפיתי להרבה יותר מהתוספת המיוחדת המסתכמת ב-20 עמודים, כי את הספר, כאמור, הכרתי עוד במהדורה הקודמת שלו. ראוי לציין כי קנייתו של הספר יכולה להיות גם תרומה צנועה לשימור זכרו של היוצר שמאוד אהבנו. אני אישית חש שמאז מותו, ישראל איבדה מגופה חלק עיקרי, ששמר אותה כה רעננה ויפה.
בעתיד הלא רחוק אמור לצאת דיסק בשם: "מודה אני, כי אודני חי" ובו שירים חדשים שבושלו מחדש משלב הסקיצות על-ידי שלום חנוך, מי שהיה חבר קרוב של אריאל. וכן גם ספר אוטוביוגרפיה.
המאמר נכתב ע"י אהוד בן-פורת והתפרסם ב-26/5/2000 במדור "תרבות נטו", צפון 1
- השם של הדיסק קוצר בסוף ל"מודה אני" והביוגרפיה עדיין לא יצאה.
